זריקת מרץ שלה היה זקוק ההסכם המדשדש והרדום

בפועל, אין מה להתרגש. לא מדובר בדרמה גדולה. יותר מזה, ייתכן שמדובר דוקא בזריקת המרץ שלה היה זקוק הסכם האקלים המדשדש והרדום, באופן כמעט נואש.

עבור מי שלא מצוי בנבכי ההסכם, נזכיר שמדובר בהסכמה כללית בין שורה ארוכה של מדינות, לפעול באופן וולונטרי נגד תופעות שינוי האקלים ולתרום - כל אחת כיכולתה וכפי שהיא רואה לנכון - למלחמה בהתחממות כדור-הארץ, לרבות בנזקים הצפויים למדינות חלשות העתידות להפגע משינויי האקלים יותר מאחרות.

בשלב זה, ההסכם כולל קרן למימון פעילות הגנה על המדינות הפגיעות וכן מספר מנגנוני השקעה שלעת עתה הם רעיון כללי שטרם נוצרו עבורם עקרונות פעולה מעשיים - מנגנונים המיועדים בעתיד לאפשר, בין היתר, פעילות השקעה בפרויקטים להפחתת פליטות גזי חממה במדינות מתפתחות ובפרויקטים שונים של הסקטור הפרטי.

בין תחלואיו המרכזיים של ההסכם, הן בגלגוליו הקודמים והן בדמותו הנוכחית, נמצא משחק הכוחות הפוליטי בין המדינות החזקות (ארה"ב, סין, הודו ומדינות האיחוד-האירופי) לבין עצמן, ובינן לבין מדינות מתפתחות, הסבורות שאין סיבה שיישאו בעול הנזקים שהמדינות החזקות גרמו לכדור-הארץ במשך שנים ארוכות של צמיחה מזהמת. משחק כוחות זה הביא להסכם האקלים האחרון, שנחתם בפריז ב-2015 - אמנם אירוע היסטורי שאין לזלזל בו, אולם כזה שהוביל למסמך חסר שיניים ובעל תכנים דלילים למדי.

והנה, הכריז הנשיא טראמפ על פרישתו מההסכם. בפועל, הנשיא יכול היה פשוט להימנע מלפעול למימוש ההסכם, ובכך היה דן אותו לדעיכה איטית אל נבכי ההיסטוריה. לעומת זאת, ההכרזה הדרמטית על פרישה מההסכם עשויה להביא לתוצאה ההפוכה, מכמה סיבות מרכזיות:

כעת, עם הכרזתו של טראמפ, נוצרה הזדמנות פז עבור מדינות האיחוד-האירופי, ביחד עם סין, הודו ואף קנדה ואוסטרליה, לזרוח. מי שבמשך שנים חסו בצילה של ארצות-הברית הדומיננטית בקשר לפעילות בתחום האקלים, יעברו כעת לקדמת הבמה ויוכיחו את יעילותן ואת כוח הרצון שלהן להציל את כדור-הארץ ולפעול לרווחת הדורות הבאים. זהו גורם מדרבן מהמעלה הראשונה.

טראמפ איננו בהכרח ארה"ב וארה"ב איננה בהכרח טראמפ. למערכת המדינתית האמריקאית קיים רקורד לא מבוטל של קביעת מדיניות וחקיקת חוקים שהם נבדלים מהמדיניות ומהחקיקה ברמה הפדרלית. אחד התחומים הבולטים שבהם ניכרת נבדלות זו לאורך השנים הוא תחום איכות הסביבה. מספר ניכר של מדינות בארה"ב חוקקו חוקי סביבה נוקשים ומתקדמים לאורך השנים, הרבה לפני שהממשל הפרדלי נקט צעדים כאלה בעצמו.

לדוגמה, מערכת הסחר בגזי חממה הפועלת במדינת קליפורניה זה שנים, הפעילות האינטנסיבית של מדינת אורגון בתחום המלחמה בשינוי האקלים ועוד. במצב הפוליטי הנוכחי, סביר שמספר לא מבוטל של מדינות בארה"ב יבחרו לנקוט צעדים עצמאיים נגד התחממות כדור-הארץ, במיוחד מדינות שאינן נתונות ללחצים פוליטיים של לובי רכב או פחם, ומעוניינות לשדר מסר פוליטי ברור לכוונה של וושינגטון.

השוק הפרטי יהפוך לכוח מרכזי בזירת שינוי האקלים, מוקדם מהמתוכנן. אמנם הסכם האקלים יצר מנגנון כללי למעורבות ישירה של גורמים פרטיים בפרויקטים להפחתת פליטות גזי חממה, אולם הצפי היה שבשנים הקרובות פרטי מנגנון זה לא יהיו ידועים, ולכן גורמים עסקיים רבים נותרו על הגדר. כעת, מדינות רבות צפויות לדרבן גורמיים עסקיים להיכנס לפרויקטים להפחתת פליטות גזי חממה גם ללא קשר להסכם האקלים, וליצור עבורם תמריצים לכך, בתחומי ההתייעלות האנרגטית, האנרגיה המתחדשת ועוד.

כך, ובהתאם להצהרתו של השר להגנת הסביבה זאב אלקין, גם ישראל אינה צפויה לסגת מעמדתה כצד להסכם האקלים והיא צפויה להמשיך ולפעול לתימרוץ גורמים פרטיים לפעילות בתחום זה כפי שהחלה לעשות בשנה האחרונה.

אשר לאותה קרן המיועדת להגנה על מדינות פגיעות, ואשר ארה"ב התחייבה לתרום לה כמה מיליארדי דולרים בודדים - בפועל, מדובר בסכום שאותו יוכל הסקטור הפרטי האמריקאי, בהובלת תאגידי ענק, לגייס בפרק זמן קצר יחסית אם יבחר בכך, ולו רק כדי להבהיר לנשיא טראמפ שעל עתיד כדור-הארץ לא מתפשרים.

הנשיא טראמפ לא יישאר בתפקידו לנצח. בבוא הזמן תקופת נשיאותו תסתיים וקיימת סבירות לא מבוטלת שהמטוטלת הפוליטית תביא את נשיאה הבא של ארה"ב להתגייס לטובת המלחמה בשינוי האקלים במלוא הכוח. לכן, שחקנים בשוק הפרטי המעוניינים להיערך לאותו יום, יחלו לפעול בתחום כבר עתה, ובצדק. בשנים הקרובות שוקי גזי החממה והאנרגיה המתחדשת צפויים להתעורר ולצמוח בקצב מהיר יותר, ולו רק כתגובת-נגד להחלטתו של טראמפ.

הכותבת, עו"ד, היא בעלת תואר דוקטור במשפט סביבתי מאוניברסיטת ניו-יורק