דעה: בסאגת מכל האמוניה, הביורוקרטיה ניצחה את הכלכלה

במאמרה שפורסם במדור זה בשבוע שעבר תחת הכותרת "ההנהלה התרשלה באופן מוחלט", תולה ח"כית איילת נחמיאס-ורבין את האשמה הבלעדית במשבר האמוניה בהנהלת חברת חיפה כימיקלים. טענתה המרכזית היא, שההנהלה כשלה בכך שלא נערכה מבעוד מועד להכנת חלופה הולמת למכל האמוניה במפרץ חיפה.

האומנם יש צדק בטענה זו? הבה נבחן את תמונת המצב שעמדה בפני הנהלת החברה בשלהי שנת 2016, תוך בחינת מדיניותה המוצהרת של הממשלה ביחס לניהול משק האמוניה בישראל, כפי שהיא משתקפת במספר מסמכים ממשלתיים:

■ החלטת הממשלה 766 מאוקטובר 2013, שבה הוחלט להפקיד בידי המשרד להגנת הסביבה את ניהולו של מכרז ממשלתי להקמת מפעל לייצור אמוניה בנגב, שיוקם עד 2017, אולם ללא שתיפגע אספקת האמוניה למשק בכל עת עד להקמת המפעל.

■ בשנת 2015 פרסם משרד הגנ"ס את המכרז ובו לוח-הזמנים להקמת המפעל. המשרד התחייב לאפשר למפעל החדש תקופה של חמש שנים מיום הקמתו, להגיע לייצור יציב בתפוקה מספקת של אמוניה, ועד אז, קרי עד 2021 (!!!), לא תופסק פעילות מערך יבוא האמוניה במסוף הלאומי בנמל חיפה.

■ במארס 2016 חידש משרד הגנ"ס את היתר הרעלים של חיפה כימיקלים ליבוא אמוניה לישראל באמצעות המכל, ובנוסח ההיתר צוין כי הפעלת המכל תתאפשר עד מארס 2017, או עד להקמת מפעל לייצור אמוניה, המוקדם מבין השניים.

הקורא הנבון יבחין, כי בין החלטת הממשלה שלא לפגוע באספקת האמוניה למשק עד להקמת מפעל והגעה לייצור יציב של אמוניה, ובין נוסח היתר הרעלים של הגנ"ס קיימת סתירה. לא ברור לאיזה מהניירות שהנפיקה הממשלה ערך רב יותר - האם להחלטת הממשלה (ובעקבותיה המכרז להקמת מפעל לייצור אמוניה), או אולי לרישיון המתיר להביא אמוניה לישראל?

אילו הייתה חיפה כימיקלים משתתפת במכרז להקמת המפעל לייצור האמוניה וזוכה בו, היה בידה לכאורה להבטיח חלופה הולמת למכל. אולם הקמת מפעל כזה עד למארס 2017 (תאריך התפוגה של היתר הרעלים), ממילא איננה אפשרית.

בנוסף, בשיחה עם נציג ממשלתי בכיר, הובהר לבעלי חיפה כימיקלים, ג'ולס טראמפ, כי ההתמודדות של חיפה כימיקלים במכרז להקמת המפעל, עשויה להביא עליו ביקורת ציבורית קשה. והסיבה לכך - שאם חיפה כימיקלים תהיה היצרן היחיד בישראל של אמוניה, ובמקביל גם הצרכן העיקרי של תוצרת המפעל, החברה תהיה בפועל מונופול שישלוט במשק האמוניה במדינה.

בנסיבות האלו החליטו בעלי החברה וההנהלה שלא להשתתף במכרז, מתוך הנחה שבמדינה שיש לתעשייתה צורכי אמוניה ברורים, הצהרת הממשלה על אי-פגיעה ביבוא האמוניה עד להקמת מפעל ייצור מקומי, תגבר על כל שיקול אחר. אלא שלדאבון הלב החלטה דומה קיבלו כל היזמים האחרים ששקלו להתמודד במכרז (וחזרו בהם) על בסיס חוסר כדאיות עסקית: מחיר הגז הטבעי בישראל (התשומה המרכזית לייצור אמוניה) הוא גבוה מאוד, בזמן שמחירי האמוניה בעולם דווקא צנחו.

וכך, בתחילת השנה, בינואר 2017, נאלץ השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, להודות בכישלון המכרז. אולם אז החל מחול-השדים סביב פנייתה של עיריית חיפה לבית המשפט לעניינים עירוניים בחיפה, שסיפק לה צו סגירה מיידי בטענה כי למכל אין היתר בנייה ורישיון עסק.

אם כן, מתי בדיוק הייתה הנהלת חיפה כימיקלים אמורה להתארגן? בתחילת מארס כבר הוגשה רשימת חלופות למכל מטעם החברה להגנ"ס, משום שאין התארגנות ללא אישור הרגולטור. עד ליום זה, הפתרון היחיד לטווח הקצר שהמדינה אישרה, וגם זאת רק לפני חודש, תלוי ברצונו הטוב של ראש עיריית חיפה יונה יהב לשם יישומו (ואף ליישום פתרון זה לא ניתן עד עתה היתר רעלים).

האם סביר שראש עיר בישראל יכשיל על דעת עצמו החלטת ממשלה?

כישלונה הגדול של הנהלת חיפה כימיקלים הוא אם כן, שהיא לא השכילה להתמודד עם מסע הספינים וההפחדה שיצר יונה יהב. מדובר במסע הבחירות האפקטיבי ביותר שנוהל אי פעם בישראל ושהצליח לשתק את כל מערכות השלטון בישראל, את תעשיית הדשנים, והשבוע רשם "הישג" נוסף של פיטורי אלפי עובדי תעשייה.

■ הכותב הוא המדען הראשי של חיפה כימיקלים.