תגמול על המצאה בהסכם קיבוצי? עובד לא יוכל לתבוע תוספת

בעולם של אינטרנט והיי-טק, עובדים רבים עסוקים במסגרת מקום עבודתם בפיתוח המצאות ופטנטים, וזה מוליד לא פעם גם מחלוקות בשאלה מי יגזור לבסוף את הקופון - האם העובד שפיתח את ההמצאה או המעסיק שמימן את הפיתוח וקידום אותו.

לפי חוק הפטנטים הקיים, בהיעדר הסכם אחר בין המעסיק לעובד, "אמצאת שירות" (המצאה שעובד הגיע אליה בעקבות עבודתו או בתקופת עבודתו) תיחשב קניינו של המעסיק. זאת בתנאי שאכן מדובר בהמצאה, שבין הצדדים מתקיימים יחסי עבודה, שההמצאה גובשה בתקופת עבודתו של הממציא אצל המעסיק ושהעובד הגיע אל אותה המצאה "עקב שירותו" אצל המעסיק.

אחד הסכסוכים הגדולים בתחום הזה התרחש לפני שנתיים. בתום מאבק משפטי שנמשך שנים, החליטה הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים (ועדה שממנה שר המשפטים מתוקף החוק) לדחות תביעה שהגיש מהנדס בכיר בישקר בשם גדעון ברזני, לקבלת תמורה על פטנטים של החברה. לטענתו, הוא סייע בפיתוחם בעת שעבד בחברת הענק. הנימוק המרכזי של הוועדה, בראשות שופט העליון בדימוס פרופ' יצחק אנגלרד, בדחיית הבקשה היה שהוא עצמו סיכם עם ישקר בסיום עבודתו כי לא יהיו לו טענות או תביעות כלשהן נגד החברה.

אך מה קורה כאשר אין הסדר ברור בין עובד למעסיק בעניין זה, כפי שהיה במקרה של ברזני? ומה הנוהל כאשר הנושא מוסדר רק במסגרת הסדרים קיבוציים?

לפי החלטה שניתנה לאחרונה על ידי הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, הסכמים או הסדרים קיבוציים, המסדירים את תנאי העבודה במקומות רבים במשק, יכולים להסדיר גם את שאלת זכאותם של עובדים לתגמול על המצאות. לפי ההחלטה, התקדימית במהותה, עובדים הכפופים להסכמים קיבוציים לא יוכלו לתבוע מהמעסיק תמורה נוספת בגין המצאות.

החברה פעלה בהתאם להסדרים הקיימים

ההחלטה התקבלה במסגרת תביעה שהגיש עובד באמצעות עו"ד ניר הראל. התובע עבד בחברת היי-טק גדולה מאז שנת 1993 ובמסגרת עבודתו הגה מספר רב של הצעות ייעול (ההצעות חסויות עקב היותן סודות מסחריים) אשר זכו להכרה על ידי הנהלת החברה ואף זיכו אותו בפרסים. הפרסים הוענקו לתובע מכוח הסדרים החלים בחברה, אך התובע לא הסתפק בפרסים שקיבל ופנה לוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים בתביעה לפסוק לו תגמול נוסף בסך 3.5 מיליון שקל, שהם לדבריו 5% מסך שווי החיסכון בהוצאות החברה שנבע מהצעותיו.

חברת ההיי-טק ביקשה לדחות את התביעה על הסף. החברה טענה כי ההסכם והתקנון, אשר מכוחם קיבל התובע את הפרסים בגין הצעות הייעול, וכן נוהל הפטנטים החל בחברה, המסדיר את זכאותם של העובדים בחברה לתגמול בעד המצאות, הם הסדרים קיבוציים. וככאלה, טענה החברה, ההוראות הן חלק מתנאי העבודה המוסכמים בינה לבין כל אחד מהעובדים בה. החברה טענה עוד כי בהתאם לחוק הפטנטים ולפסיקה, עצם קיומם של הסדרים אלה שולל את סמכותה של הוועדה לדון בתביעה.

מנגד, העובד טען בין היתר כי הוא כלל לא היה מודע להסכם הקיבוצי ולתקנון וכי ההסכמים אינם תקפים או אינם מחייבים אותו.

הוועדה קיבלה את טענותיה של החברה וכאמור דחתה את תביעת העובד על הסף. הוועדה קבעה כי מאחר שמדובר בהסדרים קיבוציים, הוראותיהם חלות ומחייבות את העובד גם כאשר מדובר בהמצאות שירות. בהחלטתה הסתמכה הוועדה על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שקובעים כי "כיום, אין עוד מקום להתייחס אל הסדרים קיבוציים כ'הסכמים ג'נטלמניים' לא מחייבים מבחינה משפטית".

לפי ההחלטה, מאחר שהסדרים אלו קובעים את אופן מתן התמורה עבור המצאות עובדים הם שוללים את סמכותה של הוועדה לדון בתביעה.

הוועדה דחתה את טענותיו של התובע שלפיהן ההסדרים אינם תקפים, וממילא אינם מחייבים אותו, משום שכלל לא היה מודע לקיומם. הוועדה קבעה עוד כי החברה ועובדיה, לרבות התובע עצמו, פעלו בהתאם להסדרים. כמו כן היא קבעה כי התובע עצמו עשה שימוש בטפסים שנקבעו בנוהלי החברה, ועמדה על כך שהנהלים גובשו על ידי מועצה שבה שותפה נציגות העובדים.

לדברי עו"ד טל בנד, ראש תחום קניין רוחני במשרד ש. הורוביץ, שייצג את החברה לצד עורכי הדין נועם בליי ואופיר פוזנר, "ההחלטה היא בשורה חשובה ומשמחת לחברות מו"פ בישראל, שעלולות להיתבע על ידי עובדים, או עובדים לשעבר, לקבלת תמורה בעד אמצאות שירות. ההחלטה עשויה לעודד חברות מבוססות מו"פ להסדיר באופן קולקטיבי - ובנסיבות מסוימות, באמצעות תקנון או נהלים שיונהגו בחברה - את נושא התמורה לעובדים בעד אמצאות שירות, כדי לצמצם את החשיפה לתביעות מצדם".