"היו ימים שהלכנו לישון וחשבתי 'מחר בבוקר אין עולם'"

רוני בר-און, שר האוצר בזמן משבר הסאב-פריים, מספר על הלחץ בו היה נתון ■ "אמרו לי 'אובמה כבר שפך 700 מיליון דולר, ואתה גרוש לא שמת'" ■ הצצה אל מאחורי הקלעים בעת המשבר

רוני בר און / צילום: עינת לברון
רוני בר און / צילום: עינת לברון

גלי ההדף של משבר הסאב-פריים שהחל בארה"ב באוגוסט 2007 לא הורגשו בישראל במשך חודשים רבים. המשק הפגין עמידות ורשם ב-2007 צמיחה של 5%. קצב הצמיחה הגבוה נמשך גם במחצית הראשונה של 2008 ותשומת הלב הציבורית הוקדשה לנושא מקורי ומפתיע: חקירות ראש הממשלה. על רקע הכוונה להגיש נגדו כתב אישום, הגיש ראש הממשלה אהוד אולמרט ב-21 בספטמבר את מכתב התפטרותו לנשיא המדינה שמעון פרס. עם כניסת ההתפטרות לתוקף החלה הממשלה לכהן כממשלת מעבר.

קריסתו של בנק ההשקעות ליהמן ברדרס, ב-16 בספטמבר 2008 ותגובת השרשרת שעוררה בשווקים סדקה ואיימה לפוצץ את בועת תחושת הביטחון שאפפה את הכלכלה הישראלית.

עשור לסאב-פריים: 90 שניות על האירוע שטלטל את העולם

loading

ביום שישי, 10 באוקטובר 2008 התרסקו הבורסות ברחבי העולם ביותר מ-10%, בסיומו של השבוע הגרוע ביותר בשווקי ההון מאז הקריסה הגדולה של וול סטריט ב-1929. הדאו ג'ונס צנח באותו יום ב-697 נקודות בחמש הדקות הראשונות של המסחר בניו יורק. נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש ניסה לשווא להרגיע את המשקיעים.

בישראל נסגרה הבורסה כבר ביום שלישי, ערב יום הכיפורים. במהלך סוף השבוע הארוך שררה במדינה דאגה: מה יקרה כשיתחדש המסחר בבוקר יום ראשון. ההחלטה הייתה בידיו של שר האוצר רוני בר-און והטלפונים הגיעו לביתו גם במהלך יום הכיפורים. "אפילו קו המצוקה של אמא שלי, שנפטרה חמישה חודשים קודם לכן, חזר פתאום לחיים", אומר בר-און בשיחה עם "גלובס". "מישהו הצליח להשיג את המספר והתקשר אלי בניסיון לשכנע אותי לא לפתוח את הבורסה". בר-און סרב.

במוצאי שבת יזם נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, פגישה משולשת דחופה עם ראש הממשלה אהוד אולמרט. פישר חשב שיש מקום להשאיר את הבורסה סגורה לכמה ימים עד שגלי הצונאמי ישככו מעט. "סטנלי היה די לבן", נזכר בר-און "אבל אני לא הייתי מוכן לשמוע על זה". בר-און ביקש מאולמרט להקדים את הפוטו-אופ בישיבת הממשלה של יום ראשון בעשר דקות, כדי שיוכל לשאת דברים.

קיראו עוד ב"גלובס"


"קיים לחץ ציבורי גדול על הממשלה להכריז על כללי פעולתה, ואף לפעול לאלתר ולהתערב בשווקים", אמר בר-און "אינני שולל התערבות. זהו חלק מחובתה של הממשלה גם במשטר של שוק חופשי. אולם - התערבות מוקדמת חמורה לא פחות מהתערבות מאוחרת. לא אנקוט בצעדים מיותרים שיכולים לחולל משבר. המשבר הנוכחי הוא משבר מיובא, ואנחנו נכנסים אליו בתנאי פתיחה משופרים יחסית. אין בישראל בנקים להשקעות במתכונת האמריקנית. לא התפתחה בישראל בועת נדל"ן. במשך 60 שנה לא הייתה פגיעה במחזיקי הפיקדונות וכך תנהג הממשלה גם בעתיד".

המסחר בבורסה הופסק באותו יום כמה דקות אחרי הפתיחה, בגלל מנגנון הפתיחה האנגלית, אך בסיומו של אחד הימים הדרמטיים ביותר בתולדות הבורסה נרשמו ירידות צנועות יחסית - 3.8% במדד ת"א 25 ו-4.6% במדד ת"א 100. הסיום המוצלח של אירועי היום נסך בבר-און את הביטחון להמשיך בקו שבו נקט לכל אורך המשבר.

"המשחק הוא על תחושת הביטחון"

בר-און טרפד הצעות שנועדו להציל את המשק מקריסה אך רק בדיעבד אפשר להבין עד כמה הן היו הזויות: לרכוש אגרות חוב קונצרניות בעשרות מיליארדי שקלים מתקציב המדינה; להחזיר לחוסכים לפנסיה את ההפסדים שנצברו בקרנות ובקופות הגמל, ועוד. "בר-און הבין שהמשחק הוא על תחושת הביטחון של הציבור", אומר מנכ"ל דלק קידוחים יוסי אבו שהיה אז אחד מיועציו של שר האוצר.

"דווקא צעדים כמו רכישת אג"ח קונצרני בהיקף של 10-15 מיליארד שקל לא ממש ישפיעו על שוק האג"ח, אבל ישדרו חוסר ביטחון לשוק ויתחילו מפולת. זה לא שהמדיניות הייתה 'שב ואל תעשה', כי במקביל עבדנו קשה מאד לזרז את הפעילות הריאלית באמצעות קידום פרויקטים גדולים בעיקר בתחום התשתיות שהיו תקועים בצנרת".

אחת ההצעות הפחות ידועות הייתה של לא אחר מאשר נגיד בנק ישראל פרופ' סטנלי פישר. "עשינו את תכנית ההאצה", נזכר בר-און "שמתי 7 מיליארד שקל (למימון פרויקטים לתשתיות - ע"ב), פתאום בא סטנלי פישר ואומר לי 'אני רוצה חצי מהכסף לחיזוק ההון העצמי של הבנקים'. אמרתי לו 'קדחת! אני לא אתן לך. המכונה שמדפיסה כסף נמצאת אצלך במרתף. אתה רוצה לחזק את ההון של הבנקים? תדפיס כסף'".

- מאיפה הביטחון לעמוד מול פישר ולהגיד לו שלא יקרה כלום? שהכלכלנים טועים?

"זה הרבה יותר אינטואיציה מאשר ביטחון. כל הזמן ראיתי לנגד עיני שהם (פישר והכלכלנים - ע"ב) חושבים בפרדיגמות של חו"ל, ואנחנו במקום אחר. והיה לי הרבה ביטחון בחבורה שהייתה סביבי. המנכ"ל ירום אריאב, הממונה על התקציבים רמי בלינקוב, החשב הכללי שוקי אורן והממונה על שוק ההון והביטוח ידין ענתבי - מדינת ישראל חבה חוב גדול לאנשים האלה".

- כי הייתה באמת סכנה?

"כי הם עזרו לי לנהל בקור רוח, בשיקול דעת, באחריות ציבורית, ולא בהיסטריה ובפאניקה שבה התנהלו בכל המקומות האחרים בעולם. כל הזמן באו ואמרו לי 'אובמה כבר שפך 700 מיליארד, ואתה גרוש אחד לא שמת'. הייתי עונה: 'הוא שם במקום אחד והמשבר עבר למקום אחר. תראו לי שהוא עשה משהו שאפשר ללמוד ממנו, במובן של הצלחה - ואז גם אני אשים כסף'.

"אם מישהו היה מראה לי שהוא יודע על מה הוא מדבר שאם אני עושה X אני מקבל תוצאה Y - הייתי הולך עם זה. אבל אף אחד לא ידע לצייר תמונה. הייתה מערבולת בלתי אפשרית. אז כל מה שעשינו היה לשדר ביטחון. היו ימים שהלכנו לישון וחשבתי 'מחר בבוקר אין עולם'. אחרים אמרו תעיף 100 מיליארד שקל כדי להראות שאתם עושים. אני חשבתי אחרת, ובמבחן התוצאה יודעים היום להגיד מי צדק. אני מנהל את המדינה כמו שאני מנהל את משק הבית, ולא לפי התוכניות של הכלכלנים שבסוף אין להם כסף לקנות במכולת. אתה לא מוציא יותר ממה שאתה יכול, כי במדינת ישראל אתה אף פעם לא יודע מה יקרה".

"כל הכבוד, אתה עם הידיים על ההגה"

גם אחרי עשר שנים בר-און לא שוכח להתחשבן עם עמיתיו הפוליטיקאים, למשל עם שר הביטחון דאז אהוד ברק. "הייתה לו הברקה: הוא הביא לממשלה מאמר של הכלכלן פול קרוגמן שאמר שצריך עכשיו לפוצץ את המשק בכסף. אמרתי לו שאין לי זמן לקרוא מאמרים, אני לא באוניברסיטה. עם כל הכבוד לפרס הנובל של קרוגמן, אני מוכן לשמוע אותו רק אם הוא יבוא בעצמו.

הוא (ברק) וביבי ועופר עיני ושרגא ברוש - כל הזמן הסבירו כמה כסף יש בקופה, ושרק אשפוך אותו. כשהצגתי את תוכנית ההאצה בפני ראשי הסיעות ביקשתי מאולמרט להזמין גם את ביבי, שהיה אז ראש האופוזיציה. זה היה בחדר הממשלה בת"א. אני נכנס, והוא ניגש ללחוץ לי את היד ואומר לי 'כל הכבוד, כל הכבוד, אתה עם שתי ידיים על ההגה'. ברבע לחמש סיימנו, אני פותח את החדשות וראש האופוזיציה במתקפה על שר האוצר - 'למה הוא לא מוציא את הכסף, השארתי לכם קופות מלאות תפתחו אותן'".

- אבל מאולמרט קיבלת גיבוי.

"ראש הממשלה אולמרט - עם כל הצרות שלו המדיניות, הביטחוניות, האישיות - הייתה לו חלוקת קשב ממש מצוינת והוא תמך. הם ברחו לי קצת בעניין של רשת הביטחון אחרי שניהלתי קרב של שנה".

- רשת הביטחון היה העניין היחיד שבו נשארת לבד.

"בדיוק כך. הכריחו אותי, אז עשיתי רשת ביטחון שאם חלילה וחס היה צריך להפעיל אותה - אבל לא היה שום סיכוי שזה יקרה. הבאתי אותה לממשלה והצביעו 20 נגד אחד. מי היחיד שהצביע נגד? אני, כי עשיתי את זה בעל כורחי. אבל עד שעשינו את רשת הביטחון המשבר נגמר. המשבר נגמר בנובמבר. הייתי מקבל בכל יום חיתוך מצב על הבנקים, הקופות והקרנות בקבועי זמן של שעה. באמת, לקראת אוקטובר התגברו הפדיונות באופן חריג. זה היה 100 מיליון, עלה ל-200 מיליון לכמה ימים ואח"כ חזר. אמרנו שנכנסנו למשבר אחרונים ונצא ראשונים.

"בינואר מדינת ישראל כבר גייסה חוב בשליש ממה שגייסה חברת חשמל. אם הייתי נותן את רשת הביטחון, הייתי הורס את שוק ההון במדינת ישראל לצמיתות. אם בשוק ההון יושבים אנשים שיודעים שבסוף הממשלה מתערבת ונותנת רשת ביטחון - איזה שוק הון זה? אתה משמיד את שוק ההון. עיני וברוש עשו לי אינתיפאדה בגלל שהיו ירידות של 20 אחוז, שאני אחזיר להם את מה שהם הפסידו מינואר. אמרתי להם תחזירו לי את ה-200 אחוז שהרווחתם בעשר השנים האחרונות. זה היה פשוט פתטי".

- הייתה חרדה שייפלו טייקונים כי הם לא יצליחו למחזר חוב?

"לא קראנו להם טייקונים, קראנו להם לווים גדולים. ומה שעניין אותנו זה לא אם הם ייפלו, אלא מה זה יעשה לבנקים. זה עצבן אותי, כי סטנלי כל הזמן אמר לי 'הבנקים, הבנקים, הבנקים'. אבל מה עם המימון החוץ בנקאי? הייתה על זה קטטה גדולה מאוד. זו הייתה גם המצאה של הכוכב הזה, זוהר גושן (אז יו"ר רשות ניירות ערך - ע"ב), שרץ לסטנלי עם הרעיון שאני אקנה אג"ח קונצרני. אמרתי 'אני לא תומך בשום טייקון אלא אם זה קשור למקומות עבודה. מי שיראה לי שאני צריך לתמוך בו כי הוא מייצר מקומות עבודה בארץ - בשמחה. מי שקנה אדמות ברומניה, ביוגוסלביה, בסין בפקיסטאן - שיילך אליהם שהם יתמכו בו".

- זה היה יכול להיגמר אחרת אם לא היה מנוהל כפי שנוהל?

"זה היה מתרסק. היינו סוחבים את היבלת הזו 20 שנה".

3.2 מיליארד שקל - זה היה הסכום שבו הגדילה ממשלת ישראל את התקציב כדי להתמודד עם תוצאות משבר האשראי העולמי - סכום מצחיק, סמלי, לעומת מאות המיליארדים ששפכה ממשלת ארה"ב המשבר עצמו הורגש בישראל במשך פחות משנה - במחצית השנייה של 2008 ובמחצית השנייה של 2009. ואולם שני רבעונים חזקים בתחילת 2008 ובסוף 2009 הביאו לכך שהצמיחה נותרה חיובית ברמה השנתית: 4% צמיחה ב-2008 ו-0.7% צמיחה ב-2009.

שוק העבודה הישראלי צלח את המשבר העולמי שהחל בסוף שנת 2008 עם עלייה מתונה בשיעור האבטלה ביחס ליתר המדינות המפותחות, כאשר החל מהמחצית השנייה של 2009 החלה מגמת ירידה באבטלה שנמשכה למעשה ברציפות עד 2016.

מכה קלה בכנף
 מכה קלה בכנף