בלעדי: מנכ"ל התעשייה האווירית מדבר על הכול בראיון סוער

"יהיה חץ 4" ■ "נדבר גם על טילים" ■ "בלעדינו המשק היה נראה אחרת" ■ שחיתות? "בסופו של דבר זה פרונקל" ■ ולמה אסור לו להיכנס לארה"ב? ■ יוסי וייס בראיון חג טעון

יוסי וייס / צילום: כפיר זיו
יוסי וייס / צילום: כפיר זיו

בוא, תראה במה אנחנו מתעסקים", אומר מנכ"ל התעשייה האווירית, יוסי וייס, ומצביע על בואינג 767, לשעבר מטוס נוסעים בשירותיה של חברה זרה, שעובר כעת מלאכת פירוק והרכבה יסודיים לקראת ייעודו החדש כמטוס מטען. הוא מתייצב מתחת לכנף ענקית, מתעכב ליד מנוע אדיר ממדים שצוות טכני מיומן פער לרווחה. אינספור צינוריות, חוטים ולהבים שסבוכים אלה באלה, חשופים כעת לכל עין - יכולים לדמות את סיפורה הסבוך של התעשייה האווירית: "תבין מה עושים פה, את סדרי הגודל. אם יש משהו שמתסכל אותי, זה הפער העצום בין מה שאנחנו עושים למה שאני רואה בסופו של דבר בעיתונים. הפער התדמיתי זה באג אטומי שמתסכל אותי בכל יום מחדש".

בימים אלה וייס חותם חמש שנים בתפקיד מנכ"ל החברה הביטחונית-ממשלתית הגדולה בישראל, ובנסיבות חיים אחרות הוא היה יכול לטפוח לעצמו על השכם. תוכנית הבראה מורכבת שכוללת פרישה של 830 מבין כ-15 אלף עובדים, תבוא בקרוב לסיומה; צבר הזמנות היסטורי שמסתכם בהיקף של 11.4 מיליארד דולר, לרבות עסקת חלומות עם ממשלת הודו; טיל החץ 3 שפותח בידי מהנדסי החברה הוכרז מבצעי בשורות מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר, מוכן ומזומן ליירט כל איום בליסטי על ישראל ולעשות זאת הרחק מכאן וגבוה בחלל.

אבל וייס כבר לא ילד. הוא בן 66, דתי, מבין שצריך לברך על הרע כפי שמברכים על הטוב והשנה הוא היה צריך לשנן את זה יותר מדי פעמים. זה התחיל בפיצוץ של לוויין התקשורת עמוס 6 שפיתחה ויצרה התעשייה האווירית עבור חלל תקשורת בזמן הכנתו לשיגור בקייפ קנברל שבפלורידה (ראו מסגרת בהמשך), נמשך לדרמה מורטת עצבים מסביב לחוסר התפקוד שהפגין בשעותיו הראשונות בחלל הלוויין הצבאי אופק 11 ("בביזנס הזה אין תעודת ביטוח ואתה לא יכול לשלוח טכנאי לחלל שיתקן את מה שצריך", הוא מתייחס, "אבל לסיפור הזה יש סוף שמח, ובסופו של דבר, הכול עבד טוב"). אחר כך באו גל מעצרים של עשרות עובדים - וחקירת "חשדות לשחיתות עמוקה" בתעשייה האווירית. והחקירה, בתיק 630, עוד נמשכת. תיבת פנדורה של סיפורים על ניגודי עניינים נפרצה, ולקינוח: ועד עובדים שמאיים בשביתה כללית לראשונה מאז שבוטל פרויקט הלביא, לפני 30 שנה.

- מצב מתסכל.

"איך לא? ולא שלא ידעתי למה אני נכנס. זה עולם ומלואו, סדרי גודל שאפילו אי אפשר לדמיין. זה מאתגר, מופלא, חדשני, אין יום שדומה לקודמו. לא יאומן. בלעדינו המשק הישראלי, הכלכלה, הביטחון והחברה היו נראים אחרת. אני אומר לך את זה כאזרח מדינת ישראל, אבא לילדים, סבא לנכדים, קצין בכיר לשעבר בצה"ל וגם כבן לניצולי שואה. התעשייה האווירית היא נדבך מרכזי בעוצמתה של ישראל. יותר מ-20 פרסי ביטחון ישראל. בחברה אחרת תהיה פרשת מעילה, יעצרו שלושה-ארבעה עובדים, לא תקרא על זה שורה בעיתון. כאן, אתם עושים כותרות ראשיות על 'שחיתות עמוקה'".

קיראו עוד ב"גלובס"


- "שחיתות עמוקה" זאת ההגדרה של המשטרה לחשדות החמורים שנחקרים בחברה שאתה מנהל.

"עזוב, אני לא בא בטענות לאף אחד, אבל זה שכולם נהנים לחגוג בכזאת עוצמה כשמוצאים משהו על התעשייה האווירית, זה בלתי נסבל. זה מתסכל. עדיין לא פיתחתי את האלגוריתם שיאפשר לשים את כל העסק הזה בפרופורציות המתאימות - וזה בלי לזלזל בנושא ומבלי להתעלם ממנו".

- ה"עסק הזה" הוא חקירת משטרה שבמסגרתה עוכבו ונעצרו עשרות עובדים, יו"ר הוועד, חבר דירקטוריון, בן של שר בכיר בממשלה.

"בסופו של דבר, זה פרונקל. הוא לא היה צריך לקרות. עכשיו, כשהוא כבר יצא, צריך לטפל בו, לפוצץ אותו, לחטא ולאחר מכן להמשיך ללכת בריא וזקוף. ברור שאני לא יכול לעצום עיניים ולהגיד זה לא קיים. זה מלווה אותנו".

"אין מישהו שחף מטעויות"

אז בואו נידרש ל"פרונקל": באמצע מארס השנה, הקרקע בתעשייה האווירית רעדה ולא מנהמת מנועי המטוסים שיצאו את סדנאות המתכת שלה. תיק 630 שנחקר בלהב 433 המריא ותפס גובה, צ'קלקות צבעו את חצרות החברה הביטחונית בכחול. בין העצורים בפרשה היו תא"ל (במיל') אמל אסעד, חבר דירקטוריון החברה שנחשד בקידום שיתופי פעולה פסולים בין התעשייה האווירית לחברה דרוזית וחברים בוועד העובדים. גם יו"ר הוועד, אהוד נוף, ויאיר כץ, חבר ועד ובנו של יו"ר הוועד לשעבר וכיום שר העבודה והרווחה, חיים כץ - נעצרו ונחקרו ארוכות. החשדות המיוחסים לחברי הוועד מדברים בין השאר על סחיטה באיומים, תוך ניסיון להלך אימים על עובדים בחברה, למען יתפקדו לשורות הליכוד. ובהמשך, גם השר כץ, שעשה במשך השנים את התעשייה האווירית למעוזו הפוליטי, נדרש למסור הסברים במסגרת החקירה המתמשכת.

את וייס תפס גל המעצרים והסיקור התקשורתי התזזיתי שליווה אותו בנסיעת עבודה במשרדי גלפסטרים שבקנדה, שבאמצעותה החברה מוכרת ומשווקת לעשירי העולם את מטוסי המנהלים שלה. בישראל הייתה זו שעת בוקר מוקדמת, בקנדה אחר חצות. וייס כבר ראה את המיטה המוצעת בבית המלון שבו התאכסן, עשה הקפות אחרונות והנמיך לקראת כניסה למצב שינה. ואז הטלפון צלצל, שיחה מישראל.

"זה נפל על כולנו כמו רעם ביום בהיר", הוא מתייחס לדברים לראשונה בראיון בלעדי ל-G. "אומר לי מי שאומר לי 'יוסי, יש פה אירוע דרמטי. עשרות שוטרים נכנסו לחברה, מסתובבים בכל מיני מקומות. מחפשים פה, מחפשים שם'. לא ידענו מה, מי, מו, כמה ולמה. תבין, אנחנו תעשייה אווירית, לאף אחד מאיתנו אין ניסיון בדברים האלה".

- לא ידעת שמתקיימת חקירה סמויה חודשים על גבי חודשים?

"כלום. שום כלום".

- ואתה בכלל בקנדה. מה כבר אתה יכול לעשות?

"הלילה הזה נמחק. מיליון טלפונים. מצד אחד אני יודע שצריך להיערך, אבל מצד שני, אני עוד לא יודע כלום. הוריתי לכל המנהלים הבכירים לשתף פעולה עם המשטרה, להעמיד לחוקרים כל מה שנדרש: לפתוח תיקים, להראות מסמכים, מיילים, לאפשר גישה לאנשים. הכול, בלי יוצא מן הכלל. כמה שעות אחר כך עליתי על הטיסה הראשונה לארץ, וזהו. התהליך נמשך ועוד לא הסתיים. לא מעט עובדים בחברה מסרו עדות או נחקרו".

- כמה?

"אני מעריך שמאות. לא יודע בדיוק. אין לנו קשר לפעולות החקירה שעושה המשטרה. אנחנו סומכים עליה שתעשה את עבודתה נאמנה ואני מאחל לכל מי שנעצר או תושאל, שיצא זכאי".

- אתה נחקרת? העדת?

"אני לא מתייחס לזה. אסור לי לדבר על דברים שקשורים לחקירה".

- ועם יד על הלב: איפה אתה טעית לאורך השנים כך שהתגלגלו הדברים כפי שהתגלגלו?

"אין מישהו שחף מטעויות, אבל אני מסתכל 30-20 שנה אחורה ואני חושב שהנהלת התעשייה האווירית הנוכחית יכולה להיות גאה במה שעשתה בתקופה הזאת. הרי גם אנחנו יכולנו להרכין ראש מתחת לשולחן, לעבוד בגובה הדשא, להימנע מצעדים הכרחיים, רק כדי לעבור את הקיץ בשלום. לא בשביל זה באתי לכאן. באתי כדי להעביר את החברה הזאת ממקום אלף למקום בית. אני לא רואה משהו שההנהלה הנוכחית יכלה לעשות ולא עשתה".

- תגיד, באמת הופתעת? שנים שמדברים על מה שקורה פה.

"הופתעתי מאוד. כן, אתה שומע במשך השנים אמירות, רכילויות, דיבורים על מאפייני דנ"א התנהגותיים כאלה ואחרים, אבל אלה היו דיבורים כלליים. כלום לא היה נקודתי ברמה של שם, מפעל או חטיבה. כשקיבלנו מידע נקודתי בעקבות מכתב אנונימי שהגיע להנהלה ונגע לאחד מחברי הוועד, הפנינו את הבעיה לטיפול ועדת הביקורת של הדירקטוריון והעובד הושעה. זה צעד שנעשה לראשונה בתולדות התעשייה האווירית. הוא מושעה גם היום".

- לא ראית את האורות האדומים? את הפוליטיזציה שהחברה נגועה בה? האוטובוסים שיוצאים מכאן בשיירות אל הקלפיות בימי בחירות? תלונות נשנות של עובדים על נורמות פסולות שפושות בחברה?

"ידעתי שתגיע לאוטובוסים האלה. יש כאן הגזמה פראית. לא שלא היו אוטובוסים בעבר, אבל לפחות בשנים האחרונות לא היו אוטובוסים במערכות בחירות בחצרות החברה. לפני שבעה-שמונה חודשים היו בחירות להסתדרות ואם היית מסתובב כאן, היית חושב שאין בחירות באותו היום. מאז שנכנסתי לתפקיד ב-2012 החברה קבעה יעד - לטפל בתרבות הארגונית שלה. בחלק מהדברים יש לנו הישגים לא קטנים, אבל הר הבית עוד לא בידינו ויש עוד מה לעשות".

- מה צריך לקרות כדי ש"הר הבית יהיה בידינו"?

"קבענו דפוסי עבודה, הוצאנו הודעות לעובדים, שינינו נהלים ועכשיו צריך לוודא שהשינוי שאליו אנחנו חותרים קורה בשטח. שעובדים יודעים להתלונן כשצריך, ולא נתקלים בבעיה כשהם רוצים להעיר הערה. צריך שזה יחזיק לאורך זמן. המסר הוא שלא נגלה סובלנות לתופעות פסולות בכל דרג וההנהלה תפעל למגר אותן - כיאה לחברת הייטק כמו התעשייה האווירית".

"שום דיל. נקודה!!!"

וייס אומנם מנסה להמעיט במשמעות "הפרונקל", אולם הטלטלה שפקדה את התעשייה האווירית באותו בוקר אביבי לא שככה עד היום. עובדים, בכירים יותר ופחות, נכנסים ויוצאים את משרדי להב 433, ולמנכ"ל וייס לא עמדה האפשרות להימנע מעימות ישיר עם הוועד, אחד הוועדים החזקים בישראל - מהסוג שמנכ"ל חפץ שלווה ושקט תעשייתי לא ימהר לפתוח מולו חזית.

גם בראיון עם G, כשהוא מדבר על יחסיו המורכבים עם הוועד, הוא גוזר על עצמו זהירות יתרה - כמו הולך על תבנית של ביצים סדוקות. "עוד לפני החקירה העלינו את רמת הענישה כלפי עובדים שלא פועלים לפי הנורמות שקבענו, וגם הוועד מבין את הצורך", כך וייס. "גם אם הוא מביע פה ושם הסתייגות, הוא מבין שאין דרך אחרת. וכל הסיפור הזה נופל במשמרת שלי, ואין מה לעשות. קודמיי היו קצת יותר רגועים בתחום הזה, וזה בסדר גמור מבחינתי".

התגובה שוייס הכין ליו"ר הוועד ולעוד חמישה מחבריו שנעצרו בחשד למעורבות בפרשת השחיתות הייתה השעיה מיידית מתפקידיהם. במשך חודשים ארוכים הם ישבו בבית, קיבלו חצי משכורת וגידלו שעמום בגודל של מטוס בואינג. הם מצדם הגיבו בסכסוך עבודה ובאיומי השבתה בכל אתרי החברה וטענו שההנהלה מנצלת הזדמנות להחלשת העבודה המאורגנת.

לפני כשבועיים חלה תפנית בעלילה: בלי שינוי מהותי במצב החקירה ובמעמדם של חברי הוועד בפרשה הנחקרת, וייס ביטל את השעייתם, בתמורה לכך שהם ביטלו את סכסוך העבודה.

- זה נראה כמו דיל בלתי רגיל.

"שום דיל. נקודה ושלושה סימני קריאה. בתום תקופת ההשעיה הראשונה הייתה דילמה, אם להאריך או לא. בנושאים כאלה צריך ללכת על קצות האצבעות, זה פרנסה של אנשים, משפחות, תדמית של חברה. התייעצתי לאורך ולרוחב ובאוגוסט החלטתי להאריך את ההשעיה שוב עד תחילת אוקטובר".

- אז גם הארכת וגם קצבת.

"ראיתי את הימים הנוראים מתקרבים, ולא בגלל שאני יהודי דתי - שאלתי את עצמי אם אני אהיה זה שיעכיר לאנשים את שמחת החג, את ראש השנה, את יום הכיפורים, אולי את סוכות. ולמה מי מת? מי שמנו? מה, אנחנו שופטים? זה בסך הכול שמונה-תשעה ימי עבודה שקיצרתי מתקופת ההשעיה. זאת הייתה החלטה פנימית שלי. שום דיל. זה אירוע עם משמעות הומניטרית גרידא".

- ואולי החקירה הזאת היא הזדמנות להתנקות מהרבה נורמות בעייתיות?

"אני מסכים. האירוע הזה כבד וטראומטי, אבל יש הזדמנות. הבעלים שלנו, הרגולטורים, הלקוחות בחו"ל, רואים שיש בעייתיות מסוימת לצד אינסוף טכנולוגיות מתקדמות והישגים, ומקבלים את המסר שהדברים מטופלים. אנחנו מתמודדים עם הנושא תוך התבוננות ישירה במראה, נותנים לטיפות וסטירות היכן שצריך - גם לעצמנו, גם לעובדים ולכל מי ששותף לתהליך - ומן הסתם הוא ייגמר כשחקירת המשטרה תסתיים. לדעתי, בסופו של יום, האירוע הזה יתרום מהותית לשיפור התרבות הארגונית שלנו".

- ואיך אתה מרגיש בתוך כל הטירוף הזה?

"על כמות הלילות שלא ישנתי וכמות ההסתובבויות שלי במיטה במהלך הלילה יכולה להעיד אשתי. עד כדי פגיעה בבריאות. אבל בסדר, זה מה יש ועם זה צריך להתמודד".

- פגיעה בבריאות?

"הייתי אצל הרופא והוא אומר שניכר שאני נתון ללחץ ולמתח אדירים. אמר שהוא קורא עיתונים, שהוא מבין מאיפה זה בא. תראה, אף אחד לא עשוי מפלדה ודברים כאלה לא יכולים לעבור לך כמו טיירה ליד האוזן".

"לא נחזיק קווים מפסידים"

מתחים אחרים הגיעו מתוכנית ההבראה הטעונה שהוביל וייס, לאחר שההפסדים שהתעשייה האווירית צברה בשנים האחרונות, במיוחד בתחומים האזרחיים שלה, כפו על ההנהלה לצאת בתוכנית ובמרכזה פרישה של 830 עובדים, 730 מהם קבועים. וייס קורא למהלך "תוכנית צמיחה", שתפקידה לחסוך כ-2 מיליארד שקל בשלוש שנים: "כשחשפנו אותה, ראיתי את הסקפטיות, בעיקר מצד העיתונאים. לא האמנתם שבתעשייה האווירית אפשר לעשות את זה. בשורה התחתונה, התוכנית הזאת כמעט מאחורינו, למרות שהיו קשיים וחיכוכים".

- אז רגע לפני שאני נוגס בכובע, איפה זה עומד?

"לקראת סיום. זה אירוע מאתגר ומהותי, שבא כמעט אחרי 25 שנה שלא הייתה כאן תוכנית עם ראייה כוללת וחזון קדימה, שתטפל באלמנטים שפוגעים בביצועי החברה ודורשים שינוי. עברנו דרך לא פשוטה, היו לא מעט חיכוכים, אבל עבדנו בשיתוף פעולה עם ועד העובדים וחתמנו על הסכם עבודה חדש והיסטורי. התוכנית חריגה באופייה, כי היא נוגעת מהותית בתנאי העסקה של עובדים רבים, לרבות בתנאי השכר ובתנאים נוספים. אני מדבר על עובדים של עשרות שנים ו-830 עובדים שפורשים. זה וואחד מספר".

- כמה מהם כבר פרשו?

"מעל 650 עובדים, ואנחנו מטפסים במעלה הגבעה כדי להגיע למספר היעד. קצה הפירמידה תמיד יותר קשה, אבל אנחנו בסוף. עשינו כבר 90% מהדרך. זה לא רק סיום העסקה של מאות רבות של עובדים, אלא גם הורדות שכר ודחיית הסכמים שנהוגים במשק, שבתעשייה האווירית יעוכבו ועל כך מגיעה מילה חמה מאוד לוועד העובדים".

- היה קשה להביא את הוועד לזה?

"הייתי צריך לנקוט צעדים חד צדדיים כדי לקדם את המהלך הזה. מאות עובדים הפגינו לי מתחת לחלון. עשרות עובדים הסתובבו במסדרונות, ארבעה מטרים מהמשרד שלי. היה מתוח, לא סימפתי. בסוף הם הבינו שיש כאן בעל בית שחושב ביזנס והוא נחוש לשנות".

- והעובדים ויתרו, אבל מה ההנהלה נותנת למען הבראת החברה?

"שחררנו לא מעט פונקציות, שמונה-תשעה נושאי משרה בכירים, מנהלי מפעלים וסמנכ"לים ששירותם הסתיים, והתחלנו בתהליכים לא פשוטים, שעל הצורך בהם מדברים כבר שנים רבות ונוגעים ללחם ולחמאה של החברה. אבל אין ברירה, צריך".

- הפעילות ההפסדית, למשל?

"למשל. זה לא סוד שהתחום האזרחי, שהוא בעייתי בביצועים העסקיים שלו, דורש התייחסות וזה יהיה האזור הראשון שאליו נסתכל. נחליט מה לעשות, איך ובאילו לוחות זמנים. אבל זה לא התחום היחיד. אנחנו בודקים איחוד מטות של מפעלים כדי להימנע מכפילויות של פונקציות. גם איחוד של מפעלים באופן כזה או אחר בא בחשבון. נחליט סופית בחודש-חודשיים הקרובים ונתחיל לממש על פני 2018".

- קווים שאתם מפסידים בהם ייסגרו?

"לא נחזיק לאורך זמן קווים עסקיים מפסידים. גם לאסטרטגיה שלנו, שעודכנה באחרונה, יש מוטו ברור ולפיו התעשייה האווירית תפעל בתחום האזרחי רק בתנאי שהיא תרוויח ממנו כמו שצריך".

- כלומר בתוך שנה או שנתיים אפשר שנראה סגירה של חטיבה או של מפעל?

"לא יודע אם זה יהיה חטיבה, גוף, מפעל או מינהל. מבחינתי, אם למרות כל השינויים יימשכו שם ההפסדים, זה בפירוש לא מדע בדיוני".

- כמה הוועד בתמונה?

"הוא היה מעורב באופן מלא בגיבוש תוכנית הצמיחה. לא הגענו לזה בקלות. גם הוועד הסתגל לכל מיני נוהגים וקודי התנהגות והתנהלות שהשתרשו כאן במשך עשרות שנים ולא קל לבוא אליו עכשיו ולבקש הורדות שכר וויתור על זכויות שניתנות בכל המשק מתוקף הסכמים שונים, והם מוותרים".

- אז בסך הכול אתה מרוצה?

"לא, אני ממש לא מרוצה. ציפיתי שהתהליך ייגמר מוקדם יותר. אנחנו גם לא ממש מנוסים בזה, 25 שנה לא עשינו תוכנית להוצאת עובדים בכזאת מאסה. לא הערכנו את עוצמת התהליך מבחינה ארגונית-פנימית ומבחינת הטיפול בפרט. אלה אנשים שנמצאים כאן 40-30 שנה ותרמו ממיטב שנותיהם, כישרונם ומרצם למען החברה. כל הליך כזה כרוך בשימועים, ערעורים, הסתייגויות וההליכים מתארכים. המימוש אורך יותר זמן מהמתוכנן, זה לא פשוט לביצוע, אבל זה מה יש".

האמריקאים לא נותנים ויזה

אחד הסיפורים המוזרים שזימנה התעשייה האווירית בשנתיים האחרונות, ובו עדיין רב הנסתר על הגלוי, עוסק באיסור שחל על המנכ"ל שלה, וייס, להיכנס לארצות-הברית. זאת, אף שהוא כבר התגורר בעבר בקליפורניה כשהיה קצין בכיר בחיל הים והוביל פרויקטים מסווגים, שם הוא גם גידל את שבעת ילדיו. ההגבלה הזאת מוזרה ופרטיה מסקרנים, בייחוד על רקע העובדה שמדובר בשוק יעד מרכזי של התעשייה האווירית, והיא אף מחזיקה בה שתי חברות בנות. את נסיעות העבודה החיוניות לארצות-הברית עשה במקום וייס היו"ר הקודם של החברה, רפי מאור, אולם בשנה האחרונה תפקיד היו"ר נותר מיותם לאחר שניסיון עיקש של שר הביטחון אביגדור ליברמן למנות את מקורבו יאיר שמיר לתפקיד - קרס. ורק עכשיו מונה יו"ר לחברה, הראל לוקר, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה.

- למה האמריקאים לא נותנים לך להיכנס?

"אני לא יודע. גם היום אני מנוע מלהיכנס לארצות-הברית ומעולם לא ניתן לי שום הסבר על כך. לא לי ולא לגורמים רלוונטיים אחרים".

- זה לא מפריע לך בניהול ובקידום ענייני החברה?

"לא. אני פוגש את מי שצריך, מתי שאני צריך, היכן שאני צריך. אנחנו מדברים בטלפון, פוגש אותם בתערוכות ברחבי העולם. חסר? זה לחלוטין לא מפריע לי בניהול השוטף".

- איפה זה כן מפריע?

"זה פשוט גובל בעלבון אישי. אחרי שהייתי בארצות-הברית מאות פעמים, אפילו גרתי שם וגידלתי בה את ילדיי, אני חושב שלפחות מגיע לי הסבר. שמישהו יגיד לי מה היה פה. אבל אני מכבד את הממשל האמריקאי".

- איך נודע לך על האיסור הזה?

"לפני כמה שנים ניגשתי לשגרירות בתל-אביב, לפני כן הייתה לי ויזה רגילה לעשר שנים שתוקפה פג. הגעתי לחלון המפורסם וביקשתי לחדש. כעבור שבועיים קיבלתי ויזה לתקופה של שלושה חודשים בלבד. הבנתי שיש פה בעיה. אחרי שלושה חודשים באתי לחדש את הוויזה שוב וקיבלתי דחייה. פניתי עוד פעמיים-שלוש וכלום. שום הסבר. בסדר, אני יודע להסתדר".

- אם מישהו היה מונע ממני להיכנס לאיזה מקום, הייתי הופך עולמות בשביל להבין את הסיבה.

"עברתי את הגיל של להיות במקום הזה. תאמין לי, עם כמות הנסיעות שאני עושה, לראות עוד ואדי, עוד גורד שחקים או איזו חנות בשופינג במנהטן, באמת שכבר לא עושה לי את זה. אז אין לי את ארצות-הברית, אבל יש עוד איזה 200 מדינות בעולם שאני מטייל בהן או עושה עסקים".

- אל תגיד לי שזה לא מתסכל.

"ברמה האישית זה מתסכל. אחרי הכול, אני בא לשם כדי לקדם את הכלכלה האמריקאית, תוך הידוק שיתופי הפעולה בין המדינות ואפילו לאפשר העברת ידע ישראלי כדי להעמיד מענה לצרכים מבצעיים אמריקאים ובקצה למנף את היחסים הפנטסטיים בין המדינות. עם כל הכבוד, אני המנכ"ל של החברה הביטחונית הכי גדולה בישראל, אני בטופ של הפירמידה שלה, ובזה שאני לא יכול להיכנס לארצות-הברית ברור שיש טעם לפגם. נגיד את זה ככה, בעדינות. אני עדיין מקווה שביום אחד אקבל בדואר הודעה שהכניסה שלי לארצות-הברית מותרת - ואז אשקול אם לנסוע לשם או לא".

- ואירוע רודף פרשה, ושנה שלמה אתה בעצם לבד, כשלחברה אין יו"ר.

"זאת הייתה שנה קשה, בהגדרה העדינה ביותר. פעלנו בלי יו"ר, בזמן שחברה כמו התעשייה האווירית חייבת יו"ר במשרה מלאה. הנסיבות לא הקלו על ניהול האירועים החריגים שהיו כאן, בפן העסקי ובפן הלא עסקי. אבל סוף טוב הכול טוב. לפני כשבועיים הראל לוקר נכנס לתפקיד היו"ר, הוא מכניס רוח טובה ורעננה לחברה ואני בטוח שאחרי שהוא ניהל את לשכת ראש הממשלה ביד רמה, הוא יביא אלינו את הניסיון הביצועי העשיר שצבר ומערך קשרים טוב שיועיל מאוד לחברה גם בארץ וגם בחו"ל. אני מאחל לו הצלחה מכל הלב".

"יעד של 5 מיליארד דולר"

בתעשייה האווירית כמו בתעשייה האווירית, לצד כל סקנדל יש גם פסטיבל: אחרי שנים ארוכות של פיתוח, משרד הביטחון ומערך ההגנה האווירית של חיל האוויר הכניסו לשימוש מבצעי את הטיל חץ 3 שפיתחה החברה, בשיתוף עם בואינג האמריקאית. מדובר בטיל נגד טילים מתקדם, שמיועד להשמיד טילים גרעיניים הרחק מגבולות ישראל - מחוץ לאטמוספרה.

- יהיה חץ 4?

"יהיה חץ 4. מבחינתי, גם כאזרח המדינה וגם כמנכ"ל התעשייה האווירית, אין מצב שלא יהיה. זה לא שיש מחר בבוקר חוזה או תקציב, אבל מהבנתי את התמונה האזורית והתפתחות האיומים, אין מצב שלא יהיה כזה".

- מה חץ 4 יעשה שלא עושה חץ 3?

"הוא יעשה טוב לעם ישראל. אנחנו בשלבים של גיבוש רעיונות, ניתוח מתארים שונים שיכולים להוות בעתיד איום כזה או אחר. האיומים על ישראל לא פוחתים וצריך להיערך".

מערכת אחרת של טילי הגנה, ברק 8, הפכה בשנה האחרונה למכונת כסף עבור התעשייה האווירית, בזכות רצף של עסקאות ענק בהיקף כולל של 2.6 מיליארד דולר מול מערכת הביטחון ההודית. מדובר בעסקה הביטחונית הגדולה בתולדות התעשייה האווירית והגדולה בתולדות ישראל - שכבר קיבלה ביטוי בדוחות על החציון הראשון של החברה: "זה לא הסוף", אומר וייס. "כל העסקאות בהודו הן רק על המערכות. נדבר מתישהו גם על הטילים עצמם. עוד יהיו עסקאות נוספות מסביב לברק 8 ולפי הדוחות האחרונים אנחנו החברה הממשלתית הרווחית ביותר, עם התקשרויות של יותר מ-4 מיליארד דולר".

"אני מעריך שנסיים את 2017 ברווחיות נאה", הוא אומר בגאווה. "שמתי יעד התקשרויות של 5 מיליארד דולר. כרגע אנחנו במשא ומתן עם גורמים שונים מסביב למערכות של ברק 8 באופן שיכול להביא עוד הזמנות יפות. אנחנו בעיצומו של מהלך עסקי מאוד אגרסיבי כדי למנף את ההצלחה הזאת".

- אין לך רגע דל.

"ממש כך. לא משעמם לשנייה. שעות העבודה לא מספיקות. המון מתח וריגוש. אתגר אדיר. צריך סיבולת גבוהה כדי לספוג ולעכל את כל העומס הזה, נפשית ופיזית. ועדיין, תפקיד מנכ"ל התעשייה האווירית הישראלית הוא תפקיד שאני מאחל מכל הלב לאנשים שאני אוהב".

"לא רוצה להתייחס לרוחות"

וייס על רוחו של יו"ר הוועד לשעבר, השר חיים כץ

כשיוסי וייס נדרש לסוגיית חקירתו ומעורבותו של השר חיים כץ, לשעבר יו"ר הוועד של התעשייה האווירית, אף שהוא כבר אינו נמנה עם מניין עובדיה - הוא בורר מילים, בוחר להיות לקוני, מפגין כישורי חמקנות מרשימים.

- חיים כץ הוא נכס או נטל על התעשייה האווירית?

"הוא לא נמצא בתעשייה האווירית מזה כשנתיים".

- רוחו עוד נושבת כאן?

"אני לא רוצה להתייחס לרוחות. אני עלול להתקרר מזה. הוא כבר לא כאן. הוא שר בכיר בממשלה. אני נותן לו את הכבוד. הוא עבד פה עשרות שנים".

- הוא מעורב במה שקורה? מתקשר אליך? מבקש דברים? מציע עזרה?

"אין לי עדויות כאלה ואחרות על כך שהוא מעורב או לא מעורב במתרחש כאן, ואני לא בקשר איתו ברמה האישית - למרות שאין לי שום בעיה איתו. אישית, לא ראיתי אותו שנתיים. לא דיברתי איתו, לא התכתבתי איתו, לא מייל, לא שום דבר".

- שנתיים?!

"אז אולי שנה וחצי. הוא מהאנשים שעזבו את החברה וזה הכול. אני לא נמצא בשום סוג של קשר איתו. שום קשר".

- זה לא חייב להיות כזה שלילי. בסך הכול הוא שר בממשלת ישראל, וגם איש נחמד שיכול לסייע פה ושם.

"אני לא אומר את הדברים ממקום חיובי או שלילי. אני מציין עובדה. הרבה אנשים בכירים עבדו פה פעם ואני לא נמצא איתם בקשר".

"טראומה זו מילה עדינה מדי"

וייס על פיצוץ הלוויין עמוס 6 בשנה שעברה

אחד האירועים הטראומטיים שחוותה התעשייה האווירית בשנים האחרונות הוא פיצוץ לוויין התקשורת עמוס 6, שהוכן לשיגור בפלורידה בספטמבר בשנה שעברה על רקטה של חברת SpaceX שבבעלות היזם אילון מאסק. יומיים לפני השיגור המתוכנן, פרוצדורה שגרתית של חברת השיגור הסתבכה, והסתיימה בפיצוץ הרקטה ובהשמדת הלוויין שהיה אמור לשמש את חלל תקשורת שבבעלות שאול אלוביץ'. אותו לוויין תוכנן לשמש גם את פייסבוק לחיבור חלקים ביבשת אפריקה לרשת האינטרנט.

את וייס הדרמה הזאת תפסה במשרדו, ליד נתב"ג: "טראומה זאת מילה עדינה מדי", הוא אומר כשהוא נזכר בדקות הדרמטיות: "ניהלתי פעם את מפעל חלל של החברה ואני מכיר את המתח והאדרנלין שלפני הלחיצה על כפתור השיגור. ופתאום, מול העיניים, העולם שלך נחרב. זה גם סיפור של מאות מיליוני דולרים וגם הלוויין הזה היה הבייבי שלי. אישית, הצלחתי לרתום את כל מקבלי ההחלטות במדינה להשקיע בו כדי שלישראל תהיה אחיזה בתחום לווייני התקשורת. ממש הבייבי האישי שלי. וטאק, מול העיניים נחרב הבית. ברגע שהבנתי שזה הלוויין שלנו, הבנתי שאנחנו על הפנים. פשוט על הפנים. חוץ מלקבל התקף לב אין הרבה מה לעשות ברגע כזה. אירוע טראומטי כזה לא היה לנו מעולם".

- איך יוצאים מזה?

"יש כאב גדול. צריך לחזק את האנשים. כינסנו את מי שצריך. העיתונאים היו יותר מהירים מאיתנו וכבר עמדו בשערים של החברה. באותו השלב אמרתי שאנחנו חייבים למנף את הטראומה לקידום תחום החלל של מדינת ישראל. אנחנו מאבדים את היתרון הטכנולוגי שלנו ואת מקומנו בדירוג העולמי בתחום הזה במצח נחושה".

- קמה ועדה, קבעו שצריך לתמוך בתעשיית לווייני התקשורת בעשרות מיליוני שקלים בשנה.

"בינתיים כולם מסתובבים ברחבה וכבר חצי שנה שאף אחד לא מסוגל להבקיע גול. ו'טיים איז מאני'".