פרשנות: נתניהו לא מקשיב לאיש - וכל כולו מכוון לבחירות

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, ממעט להשמיע את קולו בכלי התקשורת. הוא לא מתראיין, אינו מדבר בפניו למצלמה. הוא לא מסביר היכן עומדות החקירות נגד ראש הממשלה, כמה זמן עוד ייקח, וכמה שנים ישבו אזרחי ישראל אל מול הלא-נודע: ראש הממשלה שלהם מושחת או נקי?

לכן, המתקפה המשולבת שיצאה אתמול (ב'), חוות-דעת בכתב של יועצי החקיקה עורכי הדין איל זנדברג ואורן פונו, שמנדלבליט עומד מאחוריה; טור באתר האינטרנט 929 בחתימתו של פרקליט המדינה עו"ד שי ניצן ובו פרשנות למשלי כה' ("כבוד מלכים חקור דבר" - מחצית זו של הפסוק ניתן לפרש בשתי דרכים. האחת - ראוי שהמלכים יחקרו חקירות" ואילו השנייה - "ראוי שמעשי המלכים עצמם ייחקרו") ולסיום יום אתמול, נאום מצולם ומשודר של מנדלבליט עצמו ובו התייחסות ישירה ובוטה בנוגע להצעת החוק האחרונה - לא הותירה מקום לספק.

היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה חשו צורך בוער להסביר לראש הממשלה בנימין נתניהו מה שנאטם מלהבין. שתְּצִלֶּינָה אָזְנָיו. וכפי שנאמר (ולא בפרויקט 929, אלא במסגרת חוכמות של הגויים) "יש לנו שתי אוזניים ופה אחד בלבד, כדי שנוכל להקשיב יותר מאשר לדבר".

לקראת סוף היום הסוער בכנסת היה ברור שנתניהו אתמול היה פחות בעניין של להקשיב. יותר הוא רצה לדבר, להשפיל, להטיף, להתריס. עדיין לא הקשיב. לא לאמירותיו של השר משה כחלון שיינתן חופש הצבעה לחברי סיעתו, גם לא לדרישתה של שרת המשפטים איילת שקד שתוגבל כהונתו. נתניהו לא התייחס לקביעות מפורשות של היועץ המשפטי לממשלה. ניכר עליו שגם נאומו של נשיא המדינה ראובן ריבלין לא עניין אותו. על צעקות האופוזיציה אין בכלל מה לדבר, הם לא קיימים בעיניו.

את הנאום שלו נתניהו הכין ומיתג מראש, כאיש שיווק משופשף. עבור הכותרת הראשית של הנאום "החמוצים" הוכן תצלום לשכתי עם חיוך זחוח ("הם לא יכולים להחליט אם אני חמוץ, או זחוח, או שניהם", נאם נתניהו בחלק המסוים בנאום בו פירשן את האופן שבו מפרשים האחרים אותו). הציוץ עם הצילום שלו נשען על קופסת שימורי חמוצים שוחרר בתזמון מדויק. חמוצים, חמיצות, לחוצים, חמוץ-מתוק ועוד. הרשת הגיבה בבדיחות, תמונות ומשחקי מילים והנה - עוד כמה ימים ללא תוכן מהותי חלפו על לוח השנה.

אך מה המשמעות של חוק איסור החקירות? אם מראש ברור לנתניהו שאין לו רוב קואליציוני לדחוף חוק פרסונלי, האין בהעלאת הנושא הזה על סדר היום בכל הכוח, רק אמתלה לייצר ריב פוליטי?

לפני 3 שנים, כאשר פיזר נתניהו את הממשלה ואת הקואליציה מיזמתו, הוא סגר את הפרטים מראש עם ראשי הסיעות החרדיות. אריה דרעי ויעקב ליצמן (אז, אופוזיציה) היו בסוד העניינים. הידיעות על כך פורסמו במשורה בזמן אמת, וכעבור זמן מה (אחרי הבחירות) התראיינו חברי כנסת חרדים באחד מתחנות הרדיו והודו בפה מלא, כיצד עוד לפני פיזור הממשלה נתניהו סגר עמם את ההסכמות הקואליציוניות. הדבר היחיד שיכול היה להסיט את החרדיות מתמיכה מלאה בנתניהו כל הדרך לתוך ממשלתו הרביעית, הייתה תוצאת בחירות 2015 עם פער משמעותי למפלגה אחרת. זה לא קרה.

לכן, כדאי להסתכל על אירועי אתמול בכנסת מתוך ההקשר לעיל. נתניהו הגיע באיחור לישיבת סיעת הליכוד וממנה מיהר להשתתף בישיבת סיעת ש"ס לזכרו של מרן הרב עובדיה במלאות 4 שנים לפטירתו. ישב אצל הש"סניקים ולא הספיק להתייצב בלשכת יו"ר הכנסת אדלשטיין להרמת כוסית חגיגית לפני שנפתח כנס הכנסת בשעה 16:00. סדר העדיפויות ברור.

את כל זה עשה במהירות ויעילות, תוך שהוא גם מתקתק ספין אחוז-החסימה-אלי ישי כדי להעביר את המסר הנכון למפלגה החרדית בהתהוות. כל דקה ביממה שלו מחושבת. כל הפוקוס פוליטי. כל מחווה וכל אמירה היא מהלך בחירות. ורק האוזניים של ראש הממשלה אינן קשובות.