תם עידן במשרד הבריאות: בין הצלחות לכותרות | פרשנות

ספק אם יעקב ליצמן ייזכר כשר הבריאות הטוב ביותר - כפי שהכריזו כבר עוד בזמן כהונתו - אבל הוא בהחלט ייצרב כאחד הצבעוניים שהיו פה

יעקב ליצמן / צילום: אוריה תדמור
יעקב ליצמן / צילום: אוריה תדמור

במערכת הבריאות יהיה קשה למצוא מישהו שבאמת נפל מהכיסא מהעובדה ששר הבריאות, יעקב ליצמן, התפטר מהממשלה בגלל השבת והפוליטיקה הסקטוריאלית שסביבה, ולא בגלל (למשל) טרפוד יוזמתו להחלת ביטוח סיעוד ממלכתי שהסתיימה בפשרה רחוקה מאוד מהמקור.

ליצמן של הקדנציה הנוכחית שונה מאוד מאותו סגן שר בריאות במשרה מלאה בשנים 2009-2013, אז התאהב עמוקות באתגרים של המערכת ובצורך לחזק את הרפואה הציבורית עבור כלל אזרחי ישראל ולא עבור קהל בוחריו. זה בא לידי ביטוי, בין היתר, ביוזמתו לבטל את האגרה למרפאות טיפות חלב ובפריסה של מכשירי MRI בכל בית חולים ציבורי.

מהר מאוד הוא הפך לאחד הגורמים הפופולריים ביותר בממשלה לפי שורה של סקרי דעת קהל, ולמרות שהקפיד להצהיר כי אין לו פריימריז והוא לא קורא עיתונים חילוניים - הוא קרא כל מילה והתבשם מהמחמאות שהורעפו עליו. פעמים רבות המחמאות הגיעו לו, פעמים אחרות הן נבעו מ"אתרוג" של התקשורת החילונית שראתה בו במידה רבה (של התנשאות) "חרדי מחמד", על אף עמדותיו הניציות בין היתר בענייני דת ומדינה.

ליצמן הגיע אל הקדנציה השנייה עם הרבה יותר ביטחון, אפילו עודף ביטחון לפי גורמים רבים במערכת. מחד היה זה יתרון בדרך ליישום רפורמות בסביבה רגולטורית שיודעת בעיקר סחבת, אולם לא פעם ולא פעמיים נחצה הגבול בין נחישות לדורסנות. זה קרה עם ההתעקשות שלו למנות את פרופ' זאב רוטשטיין למנכ"ל הדסה למרות הביקורת והנורות האדומות, או כשהשפיל והדיר את המפקחת על קופות החולים במשרדו רק משום שהסתייגה מהמעורבות שלו בקופת חולים מאוחדת - מעורבות שתכליתה ביטול המבנה התאגידי החדש של הקופה כדי לשמר את העסקונה החרדית הישנה במוסדותיה. בדיוק לפני שנה חשף "גלובס" כי מאוחדת הפנתה את לקוחות הקופה באזור בית שמש לעסק בבעלות בנו של ליצמן ללא מכרז, זאת תוך הפליה לכאורה של בתי עסק אחרים בתחום האורתופדיה (ליצמן טען בתגובה כי אין לו כל קשר לדבר).

ליצמן הרשה לעצמו לדאוג למגזר החרדי לא רק בסוגיית מאוחדת, אלא גם כשעודד את הקופות להעסיק יותר "מתאמי קשרי קהילה" - שם מכובס למאכערים שתפקידם להעניק שירות מיטיב לקהילות חרדיות באמצעות פישוט הליכים ביורוקרטיים עד כדי קיצור תורים.

אם בקדנציה הראשונה של ליצמן הוא נחשב לנושא הדגל של הרפואה הציבורית, הרי שבקדנציה השנייה הוא התקשה להסתיר את סלידתו משיתוף הפעולה של אנשי משרדו וראשי משרד האוצר בניסיון לרסן את הרפואה הפרטית. ליצמן ניסה להחריג שורה ארוכה של "רופאים כוכבים" מהרפורמה שביטלה את "מסלול ההחזר" של ביטוחי הבריאות, כך שהם ימשיכו לקבוע בעצמם את שכר המנתחים מבלי להיכלל ברשימות ההסדר של הביטוחים המשלימים. במשך שנתיים הוא עיכב גם את "רפורמת הצינון" שאסרה על הרופאים להפנות מטופל בו פגשו במרפאה ציבורית אל המסגרת הפרטית שלהם, אלא אם חלפה חצי שנה מאז המפגש. מה ששכנע את ליצמן הוא לא ההיגיון מאחורי היוזמה, אלא מאות המיליונים שמשרד האוצר סירב להעביר לצורך התוכנית לקיצור תורים כל זמן שסוגיית הצינון תקועה.

הסדק הגדול ביותר בתדמיתו הציבורית והפופולרית של ליצמן נפער לאחר סדרת התחקירים של העיתונאי חיים ריבלין בחדשות ערוץ 2 ("מסך עשן"), בהם תועד שר הבריאות כשהוא מתרברב בפני מי שהתחזו ליבואני סיגריות אלקטרוניות כי אין לו שום תוכנית להטיל מגבלות בתחום הזה - זאת על אף שהדרג המקצועי במשרדו בהחלט דרש לעשות זאת. המצלמות תיעדו, בין היתר, כיצד עיתונאי בעיתון "המודיע", שם מועסקת גם אישתו של ליצמן, דרש אלפי שקלים במזומן כדי לארגן לאותם תחקירנים שהתחזו ליבואנים פגישה עם ליצמן. הפגישה הזו, כאמור, אכן התקיימה, זמן קצר לאחר העברת התשלום. עוד התברר, כי ליצמן נפגש אישית עם בכירים בענקית הטבק האמריקאית פיליפ מוריס, בלי לדווח על כך כנדרש. על פי הדיווח, חברת דובק פרסמה באופן חריג ונרחב עשרות מודעות בעיתון "המודיע" המשתייך לחסידות גור בתקופה שבה הכנסת דנה בהגבלת הפרסום של מוצרי טבק, אף שהחסידות אוסרת על אנשיה לעשן.

פוטנציאל שלא מומש

לפחות על הנייר, לליצמן היה את כל מה שצריך בשביל להפוך לשר הבריאות הטוב ביותר - לפחות בתחום התקציבים שכל-כך חסרים במערכת הזו. הוא פוליטיקאי ותיק ומשופשף, הוא היה בעבר השריף הבלתי מעורער של ועדת הכספים, הוא מנהיג מפלגה סקטוריאלית שמהווה לשון מאזניים בממשלה עם ברית חזקה ביותר מול ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ולמרות זאת, להוציא גידול לא מבוטל בתקציב סל התרופות, ליצמן לא באמת סיפק את הסחורה.

ההוצאה הלאומית לבריאות בישראל נחשבת לאחת הנמוכות ביותר בקרב המדינות המפותחות, עם שיעור של 7.4% מהתוצר לעומת 9.8% בממוצע של מדינות ה-OECD. הפער הזה, כדי לסבר את האוזן, עולה על 20 מיליארד שקל בשנה. ליצמן הוביל בשנה החולפת את "רפורמת סימון המזון" שנועדה לסמן מוצרים עתירים בסוכר ובמלח, כדי להביא את תעשיית המזון להפחית את הרכיבים האלה בהדרגה. גם כאן ליצמן הוביל בעיקר בכותרות ("מקדונלד'ס אאוט"), אבל פחות בביצוע. הדרג המקצועי במשרדו רצה לעשות הרבה יותר (בין היתר להטיל "מס סוכר"), אבל ליצמן היה פחות נלהב.

ספק אם הוא ייזכר כשר הבריאות הטוב ביותר כפי שהכריזו כבר עוד בזמן כהונתו, אבל הוא בהחלט ייצרב כאחד הצבעוניים שהיו פה.