נוחי דנקנר / צילום: שלומי יוסף
הסדר הפשרה בתביעה הנגזרת בפרשת עסקת "מעריב" לא נעשה מאחורי גבם של התובעים ובאי-כוחם; לא נעשה במחטף; מדובר בהסדר מטיב, ויש לאשרו - כך טוענים נוחי דנקנר והדירקטורים לשעבר בדסק"ש, הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו לחברה בעקבות עסקת "מעריב", ואשר יוצאים נגד עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, שמתח ביקורת חריפה על האופן שבו הושג ההסדר שהוגש לאישורו של בית המשפט.
התביעה הנגזרת הוגשה לפני מספר שנים לבית המשפט על-ידי בעל מניות מיעוט בדסק"ש, באמצעות עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל, נגד נוחי דנקנר ונגד דירקטורים אחרים, שהחליטו ב-2011 על קניית העיתון שגסס אז, בהשקעה של 147 מיליון שקל. לפני כשנתיים ניתנה בתיק החלטה דרמטית המאשרת לנהל את התביעה, והצדדים פנו להליך גישור לצורך ניסיון להגיע להסדר.
ואולם, לפני מספר חודשים התברר כי חרף התנגדותם של התובע הייצוגי ובאי-כוחו, אשר הודיעו על כישלון הליך הגישור, הגיעו הדירקטורים בדסק"ש להסדר פשרה עם הנתבעים, לפיו ישלמו בעל השליטה לשעבר, דנקנר, הדירקטורים לשעבר ונושאי משרה הנתבעים סך של 100 מיליון שקל לקופת דסק"ש וכן גמול למבקשים שהגישו את התביעה הנגזרת ושכר-טרחה לבאי-כוחם - כפי שייקבע בית המשפט.
הסדר הפשרה, שהושג לכאורה במסלול עוקף התובע ובא-כוחו, עורר סערה בתיק, מחלוקות וחילופי האשמות בקרב עורכי הדין המייצגים את הצדדים, ובנסיבות אלה ביקש בית המשפט גם את עמדת היועמ"ש במחלוקת.
בחודש שעבר הגיש היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט את עמדתו בנוגע להתנהלות של החברה והדירקטורים בה, במסגרתה ציין כי לא ייתכן מצב שבו החברה תפקיע את זכותו של התובע הייצוגי לנהל את ההליך ו"תיטול על דעת עצמה את המושכות" להגעה להסדר פשרה ללא אישור מבית המשפט. לעמדתו, מדובר בצעד המסכן את ההסדר, אשר עלול להיות נגוע בניגוד עניינים וליצור תקדים מסוכן במקרים של תביעות נגזרות אחרות.
היועץ המשפטי לממשלה ציין בעמדתו כי במקרה של תביעת דסק"ש-"מעריב" לאחר הודעת באי-כוח התובעים הנגזרים בדבר כישלון הליכי הגישור, התנהלו מגעים בצורה זו או אחרת בין ההחברה או מי מטעמה לבין הנתבעים, וזאת ללא מעורבות של התובעים הנגזרים; בהמשך לכך אישר דירקטוריון החברה אישר את הצעת הפשרה שהושגה בסיוע של הנשיאה בדימוס הילה גרסטל, ששימשה כמגשרת, הגם שידעה כי ההצעה אינה מקובלת על התובעים הנגזרים ובאי-כוחם. זאת, בלא שבוצעה פנייה לבית המשפט על-ידי החברה לקבלת היתר לנהל את המשא-ומתן מול הנתבעים. בהמשך לכך הודיעה החברה לבית המשפט כי דירקטוריון החברה אישר את הסדר הפשרה - ושוב ללא מעורבות של התובעים הנגזרים ובאי-כוחם.
על התנהלות זו כותב היועץ המשפטי לממשלה: "ככל שאלה הם פני הדברים, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי התנהלות החברה הייתה שלא על-פי סמכותה בכל הנוגע לניהול התביעה הנגזרת בשמה".
היועמ"ש מתייחס גם לטענת החברה, כפי שנטענה בפני בית המשפט, כי מוסדות החברה שפעלו לאישור הסדר הפשרה כבר אינם נגועים בניגוד העניינים לכאורה שהצדיק את ניהול התביעה כתביעה נגזרת מלכתחילה - כיוון שחברי הדירקטוריון התחלפו מאז - ואולם, לעמדתו, אין בכך כדי להכשיר את המהלך הפסול שביצעה דסק"ש.
ואולם, חרף הביקורת שמותח היועץ המשפטי לממשלה על דרך ההגעה להסדר, הוא הותיר בידי בית המשפט את שיקול-הדעת האם לאשר את ההסדר או לא. עמדה דומה הביעו גם באי-כוח התובעים הנגזרים, באמצעות באי-כוחם עורכי הדין רם דקל ורונן עדיני, אשר הביעו הסתייגות מהמחטף אך הותירו לבית המשפט את ההכרעה האם לאשר את ההסדר. עמדת היועמ"ש למעשה מאשרת ומחזקת את עמדת התובעים הנגזרים בפרשה.
היום (א') הוגשה עמדת הנתבעים - בהם איש העסקים נוחי דנקנר, אמו זהבה דנקנר, צבי לבנת, יצחק מנור ואחרים - בתיק לבקשה לאישור ההסדר, ואלה הגיבו בין היתר לביקורת של היועמ"ש על התנהלותם. הנתבעים, המיוצגים על-ידי מספר משרדי עורכי דין, בהם משרד עורכי הדין ארדינסט בן נתן, גולדפרב זליגמן ומשרד עורכי הדין רם כספי, התאחדו על-מנת להגיש תגובה משותפת.
בתגובה שהוגשה על-ידי עורכי הדין רם כספי, צבי אגמון, גיורא ארדינסט, אהרן מיכאלי, ד"ר גיל אוריון ושרון קליינמן, נטען כי "המסד העובדתי עליו מבסס היועמ"ש את הערותיו ביחס להתנהלות שהובילה להשגת הסכם הפשרה אינו מדויק ואינו מבוסס על העובדות לאשורן".
ראשית , טוענים הנתבעים, בניגוד לנטען על-ידי היועמ"ש, החברה לא ניהלה משא-ומתן ביחס להסכם הפשרה ללא מעורבות התובעים הנגזרים ובאי-כוחם. לטענת הנתבעים, "החברה והנתבעים לא ניהלו כל משא-ומתן עצמאי על מתווה הפשרה. מתווה הפשרה שהוצע לחברה התבסס על המתווה שנדון במסגרת הגישור עם באי-כוח התובעים הנגזרים, ואשר נדחה על-ידי באי-כוח התובעים הנגזרים שלא על דעתה של החברה. חלוף הזמן מאז נדחתה ההצעה על-ידי באי-כוח התובעים הנגזרים ועד להצעה המחודשת שנמסרה לחברה, נבע ממגעים שנוהלו בין הנתבעים לבין המבטחת. מרגע שהובהר כי מתווה הפשרה הינו בעל סיכוי ממשי, הועבר המתווה לחברה".
לטענתם, לאחר שמתווה הפשרה הובא לידיעת החברה, פנתה החברה אל באי-כוח התובעים הנגזרים על-מנת לקבל את עמדתם ביחס לפשרה אך אלה לא העבירו לחברה עמדה לגופו של הסכם הפשרה. על כן, נטען, ביולי השנה, דן דירקטוריון החברה, אשר אין מחלוקת שהוא אינו נגוע בכל ניגוד עניינים ביחס להליך, במתווה הפשרה והחליט לקבל את הסכם הפשרה בכפוף לאישורו של בית המשפט.
על כן, נטען בתגובת הנתבעים, "בהתנהלות שהובילה להשגת הסכם הפשרה לא נפל כל פגם - החברה לא קיימה משא-ומתן 'מאחורי גבם' של התובעים המייצגים, או באי-כוחם. משהוצג מתווה הפשרה לחברה, פנתה החברה אל באי-כוח התובעים הנגזרים על-מנת שיביעו את עמדתם ביחס להסכם הפשרה. משלא התקבלה עמדה כאמור, בחן הדירקטוריון את מתווה הפשרה, בין היתר באמצעות סקירת המתווה על-ידי המגשרת, ולאחר מכן החליט הדירקטוריון לפנות לבית המשפט על-מנת שיאשר לחברה לחתום על הסכם הפשרה... לפיכך, אין ממש בטענותיו של היועמ"ש כי החברה פעלה בכל הנוגע לאישור הסכם הפשרה בניגוד לסמכותה או כי נוהל משא-ומתן מאחורי גבם של התובעים הנגזרים".
שנית, טוענים הנתבעים, עמדת היועמ"ש מתעלמת כמעט לחלוטין מהעובדה כי הדירקטוריון שדן בהסכם הפשרה אינו נגוע בכל ניגוד עניינים ביחס להליך התביעה הנגזרת. "דירקטוריון החברה בהרכבו הנוכחי מורכב מדירקטורים שאין להם כל עניין אישי בתביעה לאחר שהשליטה בחברה התחלפה (פעמיים), מאז האירועים נשוא התביעה. איש מבין הדירקטורים שדנו בהסכם הפשרה אינו מאוים על-ידי התביעה במישרין או בעקיפין", נכתב בתגובה.
360 מיליון שקל ירדו לטמיון
התביעה הנגזרת המדוברת הוגשה ב-2012 על רקע ההידרדרות הנמשכת במצבו הפיננסי של "מעריב", שאף הגיע בהמשך להקפאת הליכים ונמכר לידיים חדשות. במארס 2011 התבקש דירקטוריון דסק"ש לאשר את הצעת בעל השליטה דאז בחברה, נוחי דנקנר, להתקשר בעסקה לרכישת השליטה במעריב החזקות, המוציאה לאור של העיתון "מעריב". דירקטוריון דסק"ש קיים דיון של כשעה וחצי בהצעת העסקה, ובסופו אישר פה-אחד את ההתקשרות, בהתאם להצעה.
בעקבות החלטה זו השקיעה דסק"ש ב"מעריב" במהלך השנה וחצי שלאחר מכן סכום של כ-360 מיליון שקל - אשר רובו ככולו ירד לטמיון.
על רקע עסקה זו הוגשה התביעה הנגזרת לבית המשפט. לטענת התובעים, רמי אוסטרובסקי ויניב אוזנה, באמצעות משרד עורכי הדין רונן עדיני ומשרד עורכי הדין רם דקל, החלטת דירקטוריון דסק"ש בדבר רכישת "מעריב", כמו גם החלטות שהתקבלו לאחר מכן שהביאו להגדלת ההשקעה ב"מעריב", התקבלו באופן רשלני ופזיז, ולדירקטורים שקיבלו החלטות אלה יש אחריות כלפי החברה בגין ההפסד.
ההידרדרות הכלכלית של "מעריב" הסתיימה במכירת העיתון לידיים חדשות במסגרת הליכי פירוק. באוקטובר 2012 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד "מעריב" לבקשת דסק"ש, ובהמשך אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת בדימוס ורדה אלשיך) את מכירת נכסי ופעילות קבוצת "מעריב" כ"עסק חי" לשני רוכשים שונים, בסכום כולל של 145 מיליון שקל .
לפני כשנתיים אישר השופט גרוסקופף לנהל את התביעה כנגזרת, ובמהלך התקופה מאז האישור ניהלו הצדדים הליך גישור על-מנת לנסות להגיע לפשרה. בתקופה הזאת, כפי שהתברר לאחרונה, התחוללה דרמה מאחורי הקלעים בתיק. במהלך דיון שנערך בתיק ביולי האחרון נודע כי לאחרונה גיבשו הצדדים לתביעה הסדר פשרה, במסגרתו נקבע כי הדירקטורים ישלמו לדסק"ש סכום כולל וסופי בסך 100 מיליון שקל לצורך סיום ההליכים מתוכם 4 מיליון דולר מכיסם הפרטי.
ואולם, כאמור, הדרמה האמתית לא הייתה הסכום האמור - אלא העובדה כי התברר כי לא רק שלא כולם תומכים בהסדר, אלא שהמתנגדים להסדר הם דווקא התובעים הנגזרים בתיק ובאי-כוחם.
לטענת הנתבעים, "הסכם הפשרה מהווה הסכם הוגן והולם, בהתחשב בסיכויים ובסיכונים הטמונים בהמשך ניהול ההליכים המשפטיים, בזמן הממושך שיידרש לצורך ניהול ההליכים ובזמן הממושך שיחלוף בטרם ישולמו לחברה כספים כלשהם (ככל שישולמו) כתוצאה מההליכים, וכן בהתחשב במורכבות ההליכים ובמשאבים המשמעותיים שיידרשו לצורך כך".
עוד נכתב בתגובה, כי "סכום הפשרה משקף בצורה הולמת את מכלול הסיכונים והסיכויים שבהליכים אלו, והוא יביא להזרמת סכום כסף נכבד לקופת החברה בתוך פרק זמן קצר למדי. כך, כפי שהובהר בבקשה לאישור הסכם פשרה, סכום הפשרה, שהינו משמעותי ביותר, מהווה כרבע מסכום התביעה ועומד על כ-60% מהסכום שהושקע במסגרת עסקת רכישת השליטה במעריב".
בנסיבות, מבקשים הנתבעים מבית המשפט להורות על אישור הסכם הפשרה.