היועמ"ש נגד הפשרה בתביעה הנגזרת נגד הדירקטורים בדסק"ש

לאחרונה נודע כי נוחי דנקנר והדירקטורים בדסק"ש מוכנים לשלם 100 מיליון שקל לסגירת התביעה הנגזרת שהוגשה נגדם בגין רכישת "מעריב" ■ מנדלבליט: "מתן יכולת לחברה להתערב בניהול התביעה הנגזרת, ובמיוחד בשלב הפשרה, עלולה ליצור 'אפקט מצנן' לבעלי מניות"

אביחי מנדלבליט / צילום: אבי אוחיון - לע``מ
אביחי מנדלבליט / צילום: אבי אוחיון - לע``מ

היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט, מותח ביקורת חריפה על התנהלות חברת דסק"ש והדירקטורים שלה, על רקע "מחטף-הסדר-הפשרה" שניסו לעשות במסגרת התביעה הנגזרת בפרשת עסקת "מעריב".

התביעה הנגזרת הוגשה לפני מספר שנים לבית המשפט על-ידי בעל מניות מיעוט בדסק"ש, באמצעות עורכי הדין רונן עדיני ורם דקל, נגד נוחי דנקנר ונגד דירקטורים אחרים, שהחליטו ב-2011 על קניית העיתון שגסס אז, בהשקעה של 147 מיליון שקל.

לפני כשנתיים ניתנה בתיק החלטה דרמטית המאשרת לנהל את התביעה, והצדדים פנו להליך גישור לצורך ניסיון להגיע להסדר.

ואולם, לפני מספר חודשים התברר כי חרף התנגדותם של התובע הייצוגי ובאי-כוחו, אשר הודיעו על כישלון הליך הגישור, הגיעו הדירקטורים בדסק"ש להסדר פשרה עם הנתבעים, לפיו ישלמו בעל השליטה לשעבר, דנקנר, הדירקטורים לשעבר ונושאי משרה הנתבעים סך של 100 מיליון שקל לקופת דסק"ש וכן גמול למבקשים שהגישו את התביעה הנגזרת ושכר-טרחה לבאי-כוחם - כפי שייקבע בית המשפט.

הסדר הפשרה, שהושג במסלול עוקף התובע ובא-כוחו, עורר סערה בתיק, מחלוקות וחילופי האשמות בקרב עורכי הדין המייצגים את הצדדים, ובנסיבות אלה ביקש בית המשפט גם את עמדת היועמ"ש במחלוקת.

קיראו עוד ב"גלובס"


הבוקר (א') הגיש היועץ המשפטי לממשלה מנדלבליט את עמדתו בנוגע להתנהלות של החברה והדירקטורים בה, במסגרתה ציין כי לא ייתכן מצב שבו החברה תפקיע את זכותו של התובע הייצוגי לנהל את ההליך ו"תיטול על דעת עצמה את המושכות" להגעה להסדר פשרה ללא אישור מבית המשפט. לעמדתו, מדובר בצעד המסכן את ההסדר, אשר עלול להיות נגוע בניגוד עניינים וליצור תקדים מסוכן במקרים של תביעות נגזרות אחרות.

"מתן יכולת נרחבת לחברה להתערב בהליך התביעה הנגזרת עלול לאפשר לחברה לנקוט מהלכי-סרק שמטרתם להכביד על התובע הנגזר ולסכל את בירורה של התביעה", כותב היועץ המשפטי בעמדה שהגישה.

עוד הוא מוסיף כי "מתן יכולת לחברה להתערב בניהול התביעה הנגזרת בכל שלביה, ובמיוחד בשלב הפשרה, עלולה ליצור 'אפקט מצנן' משמעותי לבעלי מניות ולגורמים אחרים הזכאים להגיש בקשות לאישור תביעה נגזרת. גורמים אלה בדרך-כלל רואים לנגד עיניהם את הגמול לו יהיו זכאים בתום ההליך או בשלב הפשרה כתמריץ המרכזי להשקעת משאבים מצדם בניהול ההליך בשם החברה".

היועץ המשפטי לממשלה מציין בעמדתו כי במקרה של תביעת דסק"ש-"מעריב" לאחר הודעת באי-כוח התובעים הנגזרים בדבר כישלון הליכי הגישור, התנהלו מגעים בצורה זו או אחרת בין ההחברה או מי מטעמה לבין הנתבעים, וזאת ללא מעורבות של התובעים הנגזרים.

בהמשך לכך אישר דירקטוריון החברה אישר את הצעת הפשרה שהושגה בסיוע של הנשיאה בדימוס הילה גרסטל, ששימשה כמגשרת, הגם שידעה כי ההצעה אינה מקובלת על התובעים הנגזרים ובאי-כוחם. זאת, בלא שבוצעה פנייה לבית המשפט על-ידי החברה לקבלת היתר לנהל את המשא-ומתן מול הנתבעים. בהמשך לכך הודיעה החברה לבית המשפט כי דירקטוריון החברה אישר את הסדר הפשרה - ושוב ללא מעורבות של התובעים הנגזרים ובאי-כוחם.

על התנהלות זו כותב היועץ המשפטי לממשלה: "ככל שאלה הם פני הדברים, עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא כי התנהלות החברה הייתה שלא על-פי סמכותה בכל הנוגע לניהול התביעה הנגזרת בשמה".

היועמ"ש מתייחס גם לטענת החברה, כפי שנטענה בפני בית המשפט, כי מוסדות החברה שפעלו לאישור הסדר הפשרה כבר אינם נגועים בניגוד העניינים לכאורה שהצדיק את ניהול התביעה כתביעה נגזרת מלכתחילה - כיוון שחברי הדירקטוריון התחלפו מאז - ואולם, לעמדתו, אין בכך כדי להכשיר את המהלך הפסול שביצעה דסק"ש.

ואולם, חרף הביקורת שמותח היועץ המשפטי לממשלה על דרך ההגעה להסדר, הוא מותיר בידי בית המשפט את שיקול-הדעת האם לאשר את ההסדר או לא. עמדה דומה הביעו גם באי-כוח התובעים הנגזרים, אשר הביעו הסתייגות מהמחטף אך הותירו לבית המשפט את ההכרעה האם לאשר את ההסדר. עמדת היועמ"ש למעשה מאשרת ומחזקת את עמדת התובעים הנגזרים בפרשה.

עם זאת, מבקש היועץ המשפטי לממשלה, ואליו מצטרפת גם רשות ניירות ערך, להדגיש כי אף אם יאושר הסדר הפשרה, בנסיבות שבהן נרקם "קיימת חשיבות רבה להתוויית מעמדו של התובע הנגזר גם בהליכי פשרה", וכן "ישנה חשיבות מעשית גם לקביעת גמול ושכר-טרחה ראויים לתובעים הנגזרים ובאי-כוחם, שיביאו בחשבון את המשאבים והמאמצים שהושקעו על-ידם בניהול ההליך. זאת, על-מנת שלא ייפגע מערך התמריצים של בעלי מניות להגיש הליכים נגזרים בעתיד". 

מדסק"ש נמסר בתגובה: "בניגוד לנאמר, דסק"ש לא פעלה ללא אישורו של בית המשפט. לאחר קבלת הצעת הפשרה ולאחר שדנה בפשרה כמתחייב, פנתה החברה לבית המשפט וביקשה לקבל את הוראותיו. בית המשפט קבע כי לאור הצעת הפשרה על התובעים הנגזרים לגבש עמדה בנושא, ואלה הודיעו כי הם משאירים לשיקול-דעת בית המשפט את אישור הפשרה. לכן לא יכול להיות ספק שהחברה פעלה כדין, בשקיפות מלאה ובהתאם לכל הכללים שהתווה בית המשפט העליון בפסק דין אפריקה. צר לנו על כי היועץ המשפטי לממשלה, אשר אף שאינו מתנגד לפשרה, בחר להתייחס למצב דברים זה מבלי לבחון לעומקן את עובדות המקרה, אשר מצביעות באופן ברור על התנהלות ללא רבב של דירקטוריון דסק"ש". 

360 מיליון שקל ירדו לטימיון

התביעה הנגזרת המדוברת הוגשה ב-2012 על רקע ההידרדרות הנמשכת במצבו הפיננסי של "מעריב", שאף הגיע בהמשך להקפאת הליכים ונמכר לידיים חדשות. במארס 2011 התבקש דירקטוריון דסק"ש לאשר את הצעת בעל השליטה דאז בחברה, נוחי דנקנר, להתקשר בעסקה לרכישת השליטה במעריב החזקות, המוציאה לאור של העיתון "מעריב". דירקטוריון דסק"ש קיים דיון של כשעה וחצי בהצעת העסקה, ובסופו אישר פה-אחד את ההתקשרות, בהתאם להצעה.

בעקבות החלטה זו השקיעה דסק"ש ב"מעריב" במהלך השנה וחצי שלאחר מכן סכום של כ-360 מיליון שקל - אשר רובו ככולו ירד לטמיון.

על רקע עסקה זו הוגשה התביעה הנגזרת לבית המשפט. לטענת התובעים, רמי אוסטרובסקי ויניב אוזנה, באמצעות משרד עורכי הדין רונן עדיני ומשרד עורכי הדין רם דקל, החלטת דירקטוריון דסק"ש בדבר רכישת "מעריב", כמו גם החלטות שהתקבלו לאחר מכן שהביאו להגדלת ההשקעה ב"מעריב", התקבלו באופן רשלני ופזיז, ולדירקטורים שקיבלו החלטות אלה יש אחריות כלפי החברה בגין ההפסד.

ההידרדרות הכלכלית של "מעריב" הסתיימה במכירת העיתון לידיים חדשות במסגרת הליכי פירוק. באוקטובר 2012 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד "מעריב" לבקשת דסק"ש, ובהמשך אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת בדימוס ורדה אלשיך) את מכירת נכסי ופעילות קבוצת "מעריב" כ"עסק חי" לשני רוכשים שונים, בסכום כולל של 145 מיליון שקל .

לפני כשנתיים אישר השופט גרוסקופף לנהל את התביעה כנגזרת, ובמהלך התקופה מאז האישור ניהלו הצדדים הליך גישור על-מנת לנסות להגיע לפשרה. בתקופה הזאת, כפי שהתברר לאחרונה, התחוללה דרמה מאחורי הקלעים בתיק. במהלך דיון שנערך בתיק ביולי האחרון נודע כי לאחרונה גיבשו הצדדים לתביעה הסדר פשרה, במסגרתו נקבע כי הדירקטורים ישלמו לדסק"ש סכום כולל וסופי בסך 100 מיליון שקל לצורך סיום ההליכים מתוכם 4 מיליון דולר מכיסם הפרטי.

ואולם, כאמור, הדרמה האמתית לא הייתה הסכום האמור - אלא העובדה כי התברר כי לא רק שלא כולם תומכים בהסדר, אלא שהמתנגדים להסדר הם דווקא התובעים הנגזרים בתיק ובאי-כוחם.