דנקנר ודירקטורים בדסק"ש ישלמו 100 מ' ש' בגין עסקת מעריב?

הסדר פשרה: נוחי דנקנר, בעל השליטה ויו"ר דסק"ש לשעבר, והדירקטורים בדסק"ש מוכנים לשלם 100 מיליון שקל - מתוכם 4 מיליון דולר מכיסם הפרטי - לטובת סגירת התביעה הנגזרת שהוגשה נגדם בגין רכישת "מעריב"

נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי
נוחי דנקנר / צילום: תמר מצפי

האם נוחי דנקנר, בעל השליטה ויו"ר דיסקונט השקעות לשעבר, והדירקטורים בדסק"ש ישלמו 100 מיליון שקל - מתוכם 4 מיליון דולר מכיסם הפרטי - לטובת סגירת התביעה הנגזרת שהוגשה נגדם בפרשת עסקת "מעריב"?

שאלה זו עמדה בלב דיון סוער שהתקיים היום (ד') בבית המשפט המחוזי בתל-אביב במסגרת התביעה הנגזרת המתנהלת נגד דנקנר ונגד הדירקטורים לשעבר יאיר אורגלר ואלי כהן, בטענה כי עסקת הרכישה וההשקעה ב"מעריב" גרמה נזקים חמורים לדסק"ש.

ביהמ"ש העליון בהחלטה דרמטית לאבות הגרושים

loading

במהלך הדיון התברר כי לאחרונה גיבשו הצדדים לתביעה הסדר פשרה, במסגרתו נקבע כי הדירקטורים ישלמו לדסק"ש סכום כולל וסופי בסך 100 מיליון שקל לצורך סיום ההליכים. ההסדר הושג בעקבות הליך גישור שהתנהל בפני השופטת בדימוס הילה גרסטל, וביום ראשון האחרון הושגה פריצת דרך במשא-ומתן, הן לגבי הסכום שישלמו חברות הביטוח והן לגבי סכום ההשתתפות העצמית שישלמו הדירקטורים - שעומד על 4 מיליון דולר מכיסם.

מדובר בסכום חריג ויוצא דופן, שנקבע לאחר שחברות הביטוח טענו במסגרת הגישור כי אין כיסוי ביטוחי לדירקטורים, לאור העובדה שבהחלטת השופט עופר גרוסקופף, אשר אישרה את ניהול התביעה הנגזרת לפני כשנתיים, נקבע כי הדירקטורים פעלו בפזיזות.

על-פי ההסדר שגובש, שכר-הטרחה של עורכי הדין של התובע והגמול לתובע היו אמורים להישאר לשיקולו של בית המשפט.

קיראו עוד ב"גלובס"


ואולם, במהלך הדיון הבוקר התברר כי עורכי הדין של התובעים כלל אינם תומכים בהסדר. התובעים טענו כי ההסכם שגובש בגישור - בהובלתם של עורכי הדין גיורא ארדינסט ואהרן מיכאלי ממשרד גולדפרב-זליגמן, רם כספי, גיל אוריון וצביקה אגמון, בפני המגשרת גרסטל - נעשה תוך עקיפתם, ושהם דרשו בגישור שסכום הפשרה יעמוד על 147 מיליון.

במהלך הדיון התקיימו חילופי דברים קשים בין עורכי הדין של דסק"ש, אביתר קנולר ואהרון קאופן (היועץ המשפטי של דסק"ש), שהאשימו את עורכי הדין של התובעים, רונן עדיני ורם דקל, כי ההתנגדות שלהם להסדר נובעת מכך שדסק"ש לא הסכימה לשלם להם שכר-טרחה בהיקף 20% מהסדר הפשרה - בסך 20 מיליון שקל. לטענת קנולר וקאופמן, עורכי הדין של התובעים לא מייצגים עוד את האינטרס של דסק"ש אלא את האינטרס האישי שלהם.

עורכי הדין עדיני ודקל, המייצגים כאמור את התובעים, מחו על ההאשמות וטענו כי התנגדותם להסדר היא עניינית ונובעת מכך שניתן להשיג סכום גבוה יותר במסגרת הפשרה, בסך של כ-147 מיליון שקל החזר לדסק"ש, או לכל הפחות סכום שנמצא בטווח של בין 100 ל-147 מיליון שקל.

השופט גרוסקופף נאלץ לעצור את הדיון על-מנת להרגיע את הרוחות, ובתום הדיון נתן הזדמנות נוספת לצדדים להידבר ולהגיע להסכמה. כעת על הצדדים להודיע עד תחילת ספטמבר אם הם מסכימים לפשרה או לא.

התביעה הנגזרת המדוברת הוגשה ב-2012 על רקע ההידרדרות הנמשכת במצבו הפיננסי של "מעריב", שאף הגיע בהמשך להקפאת הליכים ונמכר לידיים חדשות.

ב-24 במארס 2011 התבקש דירקטוריון דסק"ש לאשר את הצעת בעל השליטה דאז בחברה, נוחי דנקנר, להתקשר בעסקה לרכישת השליטה במעריב החזקות, המוציאה לאור של העיתון "מעריב". דירקטוריון דסק"ש קיים דיון של כשעה וחצי בהצעת העסקה, ובסופו אישר פה-אחד את ההתקשרות, בהתאם להצעה שהונחה לפניו.

בעקבות החלטה זו השקיעה דסק"ש ב"מעריב" במהלך השנה וחצי שלאחר מכן סכום של כ-360 מיליון שקל - אשר רובו ככולו ירד לטמיון.

לטענת המבקשים, רמי אוסטרובסקי ויניב אוזנה, באמצעות משרד עו"ד רונן עדיני ומשרד עו"ד רם דקל, החלטת דירקטוריון דסק"ש בדבר רכישת "מעריב", כמו גם החלטות שהתקבלו לאחר מכן שהביאו להגדלת ההשקעה ב"מעריב", התקבלו באופן רשלני ופזיז, ולדירקטורים שקיבלו החלטות אלה יש אחריות כלפי החברה בגין ההפסד שנגרם לה.

דסק"ש לא תמכה בעמדה זו וסירבה להגיש תביעה נגד הדירקטורים שקיבלו את החלטות ההשקעה ב"מעריב", ועל כן פנו אוסטרובסקי ואוזנה לבית המשפט בבקשה לאשר להם לנהל תביעה נגזרת בשם החברה - בקשה אשר אושרה על-ידי בית המשפט.

כאמור, ההידרדרות הכלכלית של "מעריב" הסתיימה במכירת העיתון לידיים חדשות במסגרת הליכי פירוק. באוקטובר 2012 ניתן צו הקפאת הליכים כנגד "מעריב" לבקשת דסק"ש, ובהמשך אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת בדימוס ורדה אלשיך) את מכירת נכסי ופעילות קבוצת "מעריב" כ"עסק חי" לשני רוכשים שונים, בסכום כולל של 145 מיליון שקל - בית הדפוס נמכר ליזם עמוס מימון בתמורה לסכום של 65 מיליון שקל; ויתר נכסי "מעריב", ובכלל זה העיתון "מעריב", נמכרו לחברה בבעלות איש העסקים והמו"ל של העיתון "מקור ראשון", שלמה בן-צבי, בתמורה לסכום של 80 מיליון שקל.

סכומים אלה הוזרמו לתוך "מעריב", ולא שולמו לדסק"ש. ואולם, מצבו של העיתון המשיך להידרדר, ולפני מספר שנים רכשה קבוצת "ג'רוזלם פוסט" את "מעריב", באישור בית המשפט.

התביעה הנגזרת עוסקת בכספים שהשקיעה דסק"ש ב"מעריב" טרם קריסתו. לטענת המבקשים, החלטת דסק"ש לרכוש את השליטה ב"מעריב" בראשית 2011 תמורת כ-147 מליון שקל והחלטותיה להמשיך ולהשקיע ב"מעריב" עוד 200 מיליון שקל וכ-24 מיליון שקל נוספים כערבות שניתנה לטובת בנק הפועלים - הן החלטות רשלניות ובלתי סבירות בעליל, אשר גרמו לחברה ולבעלי מניותיה נזק.

לטענתם, לא היה כל היגיון כלכלי בהשקעה ב"מעריב", שהייתה חברה כושלת שרשמה אך ורק הפסדים מזה שנים רבות. נתונים אלה, נטען, היו ידועים לבעל השליטה ולדירקטורים כבר במועד קבלת ההחלטות - כבר אז היה ברור כי מדובר בעסקה בלתי סבירה כלכלית ונעדרת כל היגיון עסקי או כלכלי, שאינה לטובת החברה, שאינה משרתת את מטרת החברה, שאינה יוצרת כל סינרגיה עם עסקי החברה וצפויה לגרום לחברה נזקים משמעותיים ביותר.

לפני כשנתיים אישר השופט גרוסקופף לנהל את התביעה כנגזרת וקבע, בין היתר, כי "די בחומר הראיות שהונח בפניי כדי להצדיק את המסקנה שיש בסיס לכאורי לטענה כי הדירקטורים של דסק"ש פעלו באופן פזיז עת אישרו את ההתקשרות בעסקת 'מעריב', וזאת מהטעם שלא הונח לפניהם אפילו בסיס עובדתי מינימלי המאפשר דיון ענייני בעסקה אותה התבקשו לאשר".