"ערימות של מזון איכותי נזרקות במקום שיגיעו לרעבים"

לפי הצעת חוק שיזמה עמותת "לקט ישראל", תורמי מזון יזכו בפטור מאחריות פלילית ונזיקית, אם תרמו אותו בתום-לב לעמותות המחלקות מזון, וזאת גם אם הסבו נזק בשוגג בגין מזון מקולקל ■ פרופ' אלבשן: "באמצעות הצעת החוק האבסורד הזה יעבור מן העולם" ■ הכתבה בשיתוף "לקט ישראל"

מתנדבי ארגון לקט ישראל /  / צילום: יחצ
מתנדבי ארגון לקט ישראל / / צילום: יחצ

השבוע (ד') פורסם דוח העוני השנתי שערך המוסד לביטוח לאומי, שחשף שוב תמונת מציאות מטרידה: בישראל חיות מעל 463 אלף משפחות בעוני. מדובר בכמעט 2 מיליון איש, מתוכם כ-850 אלף ילדים - נתון שמציב את ישראל במקום הראשון, והלא-מכובד בעליל, בשיעור העוני בין מדינות ה-OECD. סקר נוסף של הביטוח הלאומי מעלה כי כמעט 20% מאוכלוסיית ישראל חיים באי ביטחון תזונתי, ומעל ממחציתם ב"אי ביטחון תזונתי ניכר". מאחורי המילים והנתונים הללו עומדים אנשים שמתמודדים מדי יום עם קשיים שהלב והמח מתקשים לעכל. ילד רעב שעומד מול מקרר ריק; הורה שלא יכול לספק ארוחה חמה; קשיש שמתלבט אם לקנות תרופות או לחם. אם היו אומרים לאותם ילדים רעבים שארוחה חמה שהייתה יכולה להגיע אל הצלחת שלהם, נזרקת מדי יום לפח; שעשרות או מאות ארוחות כאלה נזרקות לפח - איך הם היו מרגישים?

זה בדיוק מה שקורה מדי יום ביומו. כ-25% מהאוכל שמכינים במסעדות, באולמות אירועים, בחדרי אוכל מפעליים, בבסיסים צבאיים, ברשתות שיווק ובבתי מלון - נזרק. בחברת שפע מודרנית כשלנו, מיותר לשאול כיצד זה שמייצרים יותר משצורכים, והשאלה האמיתית היא - מדוע עודפי המזון לא נתרמים למי שבאמת צריך.

הסיבה העיקרית שמרבית המוסדות הללו זורקים את המזון העודף שנותר להם ונמנעים מתרומתו, היא החשש מתביעה משפטית מצד מי שמקבל אותו. לפי החוק, מרגע שהמזון יוצא מחזקת היצרן - הוא זה שיישא באחריות על קלקול במזון, כתוצאה מטיפול לקוי, שהביא לנזק בריאותי לאדם שצרך אותו. גם כאשר העמותה שבאמצעותה מועבר המזון, מתחייבת בכתב כלפי ספק המזון שהיא מסירה ממנו כל אחריות משפטית - החשש גובר, והספקים נמנעים מלתרום.

כיום, בנוסף על החשיפה לחובת פיצויי נזיקין בתביעה אזרחית - מי שתורם מזון חשוף גם לאחריות פלילית. במציאות כזאת, קשה למצוא "אמיצים" שיקחו על עצמם את הסיכון ויתרמו מזון. "יש בית חולים בארץ עם אלפי עובדים, שרצה לתרום מאות ארוחות שנזרקות בכל יום", מספר ל"גלובס" גידי כרוך, מנכ"ל "לקט ישראל", המשנעת עודפי מזון למשפחות נזקקות (ראו מסגרת). "כל רמות הניהול בבית החולים ההוא היו מעוניינות במהלך הזה, אבל ברגע האחרון מישהו נזכר שצריך להעביר למחלקה המשפטית, והיא עצרה את זה. יש גם כמה חברות ממשלתיות שהביעו רצון כזה, ונסוגו משהבינו את הסיכון המשפטי".

פטור מאחריות פלילית

קיראו עוד ב"גלובס"


הבעיה הזאת לא נעלמה מעיניהם של ארגוני המזון והמחוקק. הצעת חוק שאמורה לעלות בשבוע הבא לדיון משותף בשולחן עגול של נציגי משרד המשפטים, חברי וועדת העבודה והרווחה של הכנסת,וחברי הכנסת שיזמו אותה, אורי מקלב ומשה גפני - מבקשת לפתור את הבעיה, כך שגם התורמים וגם הנזקקים יצאו מורווחים.

מדובר בהצעת חוק שיזמה עמותת "לקט ישראל" הפועלת להצלת מזון והעברתו לנזקקים. הח"כים מקלב וגפני הרימו את הכפפה ומובילים את הצעת החוק כיום. עיקר הצעת החוק הוא עידוד תרומת מזון שעתיד להיזרק על-ידי מתן פטור מאחריות פלילית או נזיקית לאדם התורם בתום-לב מזון, לעמותה ללא כוונת רווח שמחלקת מזון.

הצעת החוק, שהיא גלגולן של הצעות חוק דומות שהוגשו לכנסת בעבר, מזכה בפטור מאחריות פלילית או נזיקית את מי שתרם מזון בתום-לב לעמותה ללא כוונת רווח שמחלקת מזון, והוא הסב נזק לאדם. גם העמותות זוכות להגנה הזו, אם הן שמרו על כללי ההובלה, האחסנה והחלוקה של המזון.

עוד קובעת הצעת החוק, כי העמותות יידרשו לבטח את המתנדבים המבצעים עבורן את פעולות איסוף, ארגון וחלוקת תרומות המזון. הביטוח יהיה ביטוח חובה, בדומה לנהוג במקרים של ביטוח רכב, ובכך תימנע מהתורמים, מהעמותות ומהמתנדבים החשיפה הקיימת לתביעה אזרחית ולהעמדה לדין פלילי - או לפחות לא ישירות, במקרה שבו המתנדבים מבוטחים.

פחות נוח, יותר שקט

במצב החוקי הקיים כיום, העדיפות של בעלי העסקים העובדים עם מזון היא לזרוק את המזון העודף שלהם. רונן לוי, מבעלי RAY - מקום לאירועים בתל-אביב, ובעל ניסיון של מעל 20 שנה באירועים, מתאר את היקפי תופעת זריקת האוכל. "מקום לאירועים ממוצע מכין בין 15%-20% אחוז יותר מנות מההזמנה שנעשית, כי אף פעם לא ניתן לדעת איזו מנה יבחר כל אורח. המנות האלה נזרקות. כל אוכל שעבר הליך של בישול, מבחינת הנחיות משרד הבריאות, לא ניתן למחזר אותו - וטוב שכך - אבל המזון הזה הוא איכותי בדרך-כלל ובהחלט יכול ללכת לתרומה לנזקקים.

"תחשבו איזה נתון מטורף זה: 15%-20% כפול מספר המקומות הפעילים בכל יממה (אירועים במלונות, באולמות אירועים וכו') - זה אוכל כגיבוי שאפילו לפעמים לא בושל ולא הוכן - ואת כל זה אנחנו זורקים לפח".

לדברי לוי, הצעת החוק אם תאושר, תצמצם את תופעת השמדת האוכל. "כמובן שאנחנו מעדיפים להאכיל אנשים ולא פחים. נזרקת כמות אדירה של אוכל שאנשים יכולים ליהנות ממנה. הצעת החוק נדרשת כדי להפסיק את התופעה הזאת. היא נחוצה וטובה - חד-משמעית", אומר לוי. "אם לוקחים ממני את האחריות ברגע שהמזון יוצא ממני, אז אני רגוע. אני יכול לתרום בלב שלם. היום אני לא רגוע, כי יש תהליך של שינוע והחסנה של המזון, שהוא כבר לא בידיים שלי, ואז יכול להיות שהסטייק יצא ממני במצב מעולה או מנת העוף, וכרגע אכלו ממנה 400 איש ונהנו, אבל עד שהיא הגיעה לאדם הנזקק שיאכל ממנה, קרה משהו - וזו לא אמורה להיות אחריות שלי.

"עד היום לא לקחנו את הסיכון שיתבעו אותנו. יש לנו מספיק כאבי ראש עם לקוחות, ביורוקרטיה מטורפת, תקנות שיוצאות כל שבוע כלפי בעלי מקומות לאירועים. אנחנו לא רוצים עוד כאב. אם הנושא לא יוסדר, אנחנו נמשיך לזרוק אוכל לפח, למרות שפחות נוח לנו עם זה, אבל יותר שקט לנו".

לוי אולי שקט, אבל מתוסכל. הוא מסתכל על נתוני העוני והרעב במדינה, וכואב לו הלב. לדבריו, "אולם אירועים ממוצע מייצר סדר גודל של 70 אלף מנות; 20% מתוכן (14 אלף מנות) הן מנות עודפות שנזרקות. זו כמות הפיות הנזקקות שאולם אחד יכול להאכיל מהעודפים שלו - וזה בלי להתייחס למלונות ולמקומות אחרים שזורקים. אין הגיון בזה שהחוק לא עובר. זה ממש לא ברור לנו, כמו הרבה דברים שלא ברורים במדינה, אבל זה ממש מוחשי, זה היומיום שלנו, וזה כואב לנו לראות את זה".

"האבסורד יעבור מן העולם"

גם אמיר חייק, נשיא התאחדות המלונות בישראל, מצטרף להבעת הכאב נוכח זריקת מזון שיכול היה להגיע לנזקקים. "יש זריקת מזון והשמדת מזון בהיקפים עצומים בישראל. זה קורה באולמות אירועים, במלונות ובמפעלי מזון. הרבה מאוד מהמלונאים עובדים עם עמותות שמתחייבות בפניהם לשמור את האוכל ולהעבירו בצורה נורמלית, ואז הם מוכנים לתרום - זה בסדר, אבל לעומתם יש רבים שלא עושים את זה. הם חוששים.

"אנחנו חיים במדינה שאתה מנסה לעשות משהו טוב ומתנפלים עליך בצורה חסרת תקדים, ובוחנים למה אתה עושה את הדבר הטוב. אז אנשים אומרים, 'עזבו אותנו מזה'. אם נשארו לי עודפים ואני אתחיל לחפש מי ייקח אותם, ומחר יתבעו אותי שנתתי תפוח אדמה בטמפרטורה לא נכונה - אני פשוט לא אעשה את זה. יום למחרת התרומה אתה חשוף לתביעה כזו או אחרת - אז למה שתיקח את זה על עצמך?"

לדברי חייק, הצעת החוק בנושא חייבת לעבור. "אם נחשוב מחשבה נקייה, ולא נחשוב שחצי ישראל רוצה לרמות את החצי השני, אז יש פה הזדמנות לסייע בצורה יוצאת מן הכלל לנזקקים. הצעת החוק של הח"כים גפני ומקלב - ששניהם ידועים ביצירתיות ובמחשבה נקייה - יכולה לתרום במקום הנכון ביותר - לסייע לנזקקים.

"אין לי ספק שאם הצעת החוק הזאת תעבור, היא תעודד רבים וטובים לתרום ולהעביר את עודפי המזון שלהם לנזקקים. אנחנו רוצים לתת לנזקקים במקום להשמיד את כמויות האוכל האלה. זה פשוט עצוב לראות את ההשמדות האלה".

הצעת החוק אמנם מעלה על נס סולידריות בין שכבות סוציו-אקונומיות שונות ועושה חסד עם משלם המסים, שכספים רבים שלו מגולמים באוכל שנזרק (למשל בחברות ממשלתיות, בתי חולים ומוסדות ציבוריים נוספים); ואפילו מגלמת ערכי קיימות וזיקה לצו המקראי של "בל תשחית" ושל הותרת "לקט" (כשם העמותה שיזמה את הצעת החוק) מתוך השדה הפרטי עבור היתומים והאלמנות.

לצד זאת, הצעת החוק לא חפה מבעיות. "הקושי הבולט הוא שהתורם (בתום-לב) פטור גם מאחריות לרשלנות, ומדובר בהיתר להתרשל דווקא מול ציבור שזכאי להגנה", מציין עו"ד אילן קנר ממשרד קנר-באסטאקאר, שמומחיותו בדיני נזיקין. "בדרך-כלל, המושג 'תום-לב' אינו שייך לדיני הנזיקין. בנזיקין, אדם יכול להיחשב רשלן, אפילו אם פעל בתום-לב. אבל לפי החוק המוצע, אם תרמתי אוכל, בתום-לב ומכל הלב, אבל התרשלתי ולא בדקתי מה אני תורם, ומסתבר שתרמתי אוכל מקולקל שגורם נזק - אני מוגן. כלומר, די בתום-לב, כדי לשחרר אותי מאחריות על התנהגותי הרשלנית".

התנגדות דומה הציג בעבר משרד המשפטים, כשמסר לקראת הדוח השנתי של מבקר המדינה לשנת 2015, כי הוא "מתנגד עקרונית למתן פטור מאחריות פלילית או אזרחית למגזרים מסוימים" (כמו מגזר תורמי המזון), וכי תרומות מזון פטורות עלולות להוביל לפגיעה בנזקקים שאליהם מועבר המזון. עמדתו של משרד המשפטים אז הייתה, כי תרומה שתינתן על-פי ההנחיות והנהלים, תבטיח את בריאותם של הנזקקים, ומשכך - גם בלי צורך לתיקון החוק יהיו התורמים מוגנים מאחריות פלילית.

לגישת משרד המשפטים, נכון למצוא דרכים אחרות לשימוש יעיל במזון שנותר, למשל לקבוע בשיתוף עם גורמי מקצוע בתחומי המזון והבריאות הנחיות ונהלים שינחו את פעולת הגופים תורמי המזון. מהצעות כאלה בדיוק חוששים התורמים. "עודף רגולציה מפחיד את המלונאים", אומר נשיא התאחדות המלונות. לדברי חייק, "הם חוששים שמחר יקום רגולטור ויגיד 'הם רוצים לתרום? מצוין, אז נחייב את התורמים לבדוק את איכות המזון'; אם תהיה עודף רגולציה והנחיות - אף אחד לא יתרום".

מה קורה בחו"ל בתחום הזה? מספר מדינות מערביות בעולם אימצו חקיקה הפוטרת תורמי מזון מאחריות פלילית ואזרחית במקרה שהמזון הסב נזק לאדם - וזרת בתנאי שההתורם פעל בתום-לב. כך למשל, בארה"ב קיימים חוק מדינתי וחוק פדרלי, הקובעים כי תורמי המזון לא יישאו באחריות פלילית או אזרחית עקב תרומתם, אלא במקרים שהיתה בכוונה התנהגות בלתי-הולמת ורשלנות, ובלבד שהמזון עמד בכל הסטנדרטים החוקיים. חקיקה דומה ניתן למצוא גם בדין האוסטרלי, הקנדי והאיטלקי.

"החוק בארה"ב קיים 20 שנה. אנחנו רגילים לצחוק שתובעים שם על כל שטות, אבל דווקא שם מעולם לא תבעו בשם אחד החוקים המדינתיים או הפדרליים", מספר גידי כרוך, מנכ"ל "לקט". לדברי כרוך ההתנגדות מצד משרד המשפטים מעכבת הצעת חוק ראויה. "כשהצטרפתי לעמותה לפני 10 שנים כבר היו דיונים מול משרד המשפטים, שאמר שהוא מסכים להורדת האחריות הפלילית אבל לא לפטור מאחריות אזרחית - וביקש 'תפתרו את זה עם חברת ביטוח שתבטח את העמותה, כך שתהיה כיס עמוק וככה לא תצטרכו את החוק (שפוטר העמותה מאחריות אזרחית)'. עכשיו אומרים שביטוח זה לא מספיק ונראה שמשרד המשפטים מתנגד ובאופן גורף להצעת החוק".

עד כמה באמת משפיע הסיכון לספוג תביעה משפטית ואחריות פלילית על התורמים, מסביר גם פרופ' יובל אלבשן, ששימש עד 2013 סמנכ"ל עמותת ידיד ומנהל מרכזי הזכויות שלה בפריפריה. לדברי אלבשן, "הצעת החוק חשובה מאד", ותפחית מקרים בהם נתקל בעבר שבהם ייעוץ משפטי מנע תרומה חשובה של אוכל מקייטרינג באיכות גבוהה.

"במשך שנים היינו מתוסכלים מהעובדה שערימות של מזון איכותי נזרקות במקום שיגיעו לרעבים", מספר פרופ' אלבשן. "לפני עשרים שנים כשהייתי עו"ד קהילתי של עמותת 'ידיד' באופקים, נתקלתי בהרבה משפחות רעבות. כיוון ששירתתי בבסיס מודיעין הסמוך לאופקים - ידעתי ששם יש מזון רב שנזרק".

פרופ' אלבשן מתאר כיצד פנה למפקד בסיס שהכיר, וגייס אותו ואת חיילי הבסיס לתרום את האוכל ולסייע בחלוקתו מדי יום. "זה עבד מעולה במשך חודשיים, והרעבים קיבלו אוכל איכותי, בשר וירקות טריים, מדי יום", הוא מספר. "עד שמישהו בצה"ל גילה, ובגלל החשש מאחריות נזיקית ביטל את המפעל וזרק את האוכל - וגם את הרעבים שהיו זקוקים לו - לפח.

"אחר-כך נתקלנו בבעיות דומות מול מפעלי היי-טק בקרית גת ובפ"ת, שביקשו לתרום אוכל קייטרינג באיכות גבוהה", מדגים עוד אלבשן, "והייעוץ המשפטי שלהם מנע מהם. אם החוק הזה יעבור - האבסורד הזה יעבור מן העולם".

פרופ' אלבשן שבטוח שהצעת החוק תפתור את הבעיה, מבקר את משרד המשפטים על עמדתו המתנגדת. "מצער אותי שגורמים משפטיים בעבר - לרבות במשרד המשפטים - בחרו לתקוע שוב ושוב הצעות חוק דומות כשהם משרתים בעלי עניין שהיה להם אינטרס לשמור על יוקר המזון ועל רמות ביקוש גבוהות (גם אצל העניים שמתקשים לשלם).

"הם השתמשו בתירוצים רבים ומקוריים - כמו, למשל, שחשוב להגן על זכות הציבור לתבוע, ובכך גילו את עולם הערכים המעוות שלהם. עולם שבו הזכות לא למות מרעב חשובה פחות מזכות התביעה. עולם שבו שכר-טרחת עורכי דין חשוב יותר מבטנו הריקה של ילד קטן".

כרוך לא בטוח כי זה האינטרס המניע את משרד המשפטים, אבל לא ברור למה הוא עומד על התנגדותו. "מדובר באוכל מבושל ולא קנוי, ובאוכל שממילא היה נזרק לפח ולא נקנה על-ידי אוכלוסיה בעלת כוח קנייה משמעותי. כולם נסמכים על קיצבאות, חבילות מעמותות, עזרה ממשפחה וחברים. אני לא מבין מה האינטרס של משרד המשפטים. אין לו עניין להגן על יצרני מזון פרטיים, אבל כמה שניסינו לבדוק, לא הגענו להבנה מה בדיוק הגורם שמביא את אנשי משרד המשפטים להתנגד באופן גורף להצעת החוק".

משרד המשפטים לא יתנגד לנוסח החוק החדש

גורמים במשרד המשפטים מסרו, כי משרד המשפטים התנגד בעבר לנוסח המקורי של הצעת החוק, שביקשה לפטור מאחריות עמותה שמחלקת מזון, אם המזון היה מקולקל בשל התרשלותה. כלומר, שהיא לא נהגה באופן סביר בשמירה או בטיפול במזון. בכל הנוגע למזון, הנזק הפוטנציאלי הוא גופני, והוא נתפס בעולם המשפט כנזק חמור. לכן, למרות הכוונה הטובה של הצעת החוק, לגישת משרד המשפטים, יש קושי לאמץ פטור מאחריות בנזיקין. גישת משרד המשפטים נובעת מתפיסה מוסרית וערכית שלמעוטי יכולת לא מגיעה פחות בריאות מאנשים מבוססים. עני לא שווה פחות. לאחרונה הגיע ח"כ מקלב, מיוזמי הצעת החוק, להסכמות עם משרד המשפטים, שלפיהן חובת הביטוח תבוטל והפטור מהאחריות הנזיקית והפלילית יסויג, כך שהוא לא יוחל על מקרים של הפרת הוראות החוק או מקרי רשלנות. ועדת השרים לחקיקה אישרה את תמיכת הממשלה בהצעה, בכפוף לסיכום זה שהיה על דעת משרד המשפטים. כיום, ככל הנראה, משרד המשפטים לא יביע התנגדות לחוק בנוסח החדש שלו.

ממשרד המשפטים נמסר בתגובה: "ועדת השרים לחקיקה אישרה את תמיכת הממשלה בהצעת החוק, בהסכמת המציע, בכפוף לכך שחובת הביטוח תבוטל והפטור מהאחריות הנזיקית והפלילית יסויג כך שהוא לא יוחל על מקרים של הפרת הוראות החוק או מקרי רשלנות, וכן שהליך החקיקה יתואם עם משרדי המשפטים והבריאות".

ארגון "לקט ישראל": מזון בשווי 19.5 מיליארד ש' בשנה נזרק לפח

מאחורי הצעת החוק לעידוד הצלת מזון, עומד ארגון "לקט ישראל", שפועל בתחום כ-15 שנה. הצורך ההולך וגדל במזון בקרב חלק ניכר באוכלוסייה, ומנגד - אובדן של עודפי מזון רב, הובילו בשנת 2003 להקמת ארגון "לקט ישראל". הארגון הוקם על-ידי ג'וזף גיטלר, מתמחה בתחום הצלת עודפי המזון במדינה, שמעביר עשרות-אלפי טונות של מזון מדי שנה לזקוקים לו באמצעות עמותות "חברות לקט". נכון להיום מדובר בארגון היחיד בישראל, שכל עיסוקו הצלת מזון למען הזקוקים לו.

הארגון אוסף מדי יום עודפי מזון בריא: ירקות ופירות שהועברו כתרומה מחקלאים, וכן ארוחות מבושלות מבתי-מלון, אולמות אירועים, מבסיסי צה"ל ועוד.

הארגון מוביל את המזון לכ-175,000 נתמכים בשבוע, באמצעות 195 עמותות, מהצפון ועד לדרום. בסך-הכול אוסף הארגון כ-2.5 מיליון ארוחות מבושלות בשנה, וכ-15 אלף טון יבול חקלאי.

ב"דוח הלאומי לאובדן ולהצלת מזון" בישראל, שפרסם "לקט ישראל" בשיתוף עם משרד רואי-החשבון BDO זיו האפט בינואר 2017, נמצא כי אובדן המזון בארץ מסתכם בכ-2.4 מיליון טון בשנה, בשווי של כ-19.5 מיליארד שקל, שמהווים 33% מהיקף ייצור המזון המקומי בישראל. כ-50% מהמזון הוא בר-הצלה וראוי למאכל.

הדוח מצביע על כדאיות גבוהה להצלת מזון, מההיבט הכלכלי, החברתי והסביבתי (וגם החינוכי/ערכי). כל שקל המושקע בהצלת מזון מאפשר להציל מזון בשווי ישיר של 6.3 שקלים. בתוספת ההשפעות הסביבתיות מאפשר כל שקל המושקע בהצלת מזון ליצור ערך כלכלי למשק הלאומי בסך של 2.7 שקלים.

הדוח כלל גם מודל מפורט של אומדן אובדן המזון בשלב הצריכה המוסדית - אירועים, מלונות, מפעלים, צה"ל ועוד. הצריכה המוסדית מהווה כ-17% מסך צריכת המזון בישראל, אולם היא מרכזת את עיקר פוטנציאל הצלת המזון בשלב הצרכני.

על-פי האומדן, בשנת 2016 סעדו בישראל 8.1 מיליון איש ביום בממוצע מחוץ לבית, וצרכו כ-650 מיליון ארוחות בשנה, שהם 720 אלף טון מזון (כולל הארוחות שלא נצרכו), בשווי של 5.12 מיליארד שקל (במונחי עלות המזון). מתוך צריכה מוסדית זו, היקף אובדן המזון הוא 214 אלף טון, בשווי של 5.3 מיליארד שקל.

כשליש מהאובדן בארוחות המוסדיות הוא אובדן בר-הצלה. כלומר, ניתן להציל במגזר המוסדי 70 אלף טון מזון בשנה, בשווי כולל של 1.1 מיליארד שקל. כמות זו שוות-ערך ל-64 מיליון ארוחות בשנה בממוצע, או 175 אלף ארוחות ליום.

כבר לפני שלוש שנים, בדצמבר 2014, יזמה לקט ישראל פנייה לחברי-כנסת לחוקק את החוק להצלת המזון. כמה חברי-כנסת הרימו אז את הכפפה - בהם אורלי לוי-אבקסיס, חיליק בר ושולי מועלם - אולם נפילת הממשלה עיכבה את התקדמות החקיקה. העמותה פנתה שוב לחברי הכנסת הנוכחית, והפעם חברי-הכנסת אורי מקלב ומשה גפני נרתמו לעניין.

עידוד תרומת מזון שעתיד להיזרק

מתן פטור מאחריות פלילית או נזיקית לאדם התורם בתום-לב מזון לעמותה ללא כוונת רווח, שמחלקת מזון

החלת פטור מאחריות פלילית או נזיקית גם על עמותות לחלוקת מזון, ובלבד שלא חרגו מכללי הובלת, אחסנת ואספקת המזון

העמותות יידרשו לבטח את המתנדבים המבצעים עבורן את פעולות איסוף, ארגון וחלוקת תרומות המזון