רפורמת המס של טראמפ: הדבר הכי טוב שקרה לארה"ב?

אם לא יהיו התפתחויות דרמטיות, ארה"ב עומדת להפוך השבוע למעבדת ענק שבה ייבדקו תיאוריות כלכליות הנוגעות למיסוי, אי-שוויון, עוני וצמיחה כלכלית. עם אישור רפורמת המס של דונלד טראמפ, כנראה לקראת סוף השבוע, ייצא לדרך אחד המהלכים השאפתניים ביותר של כלכלנים ופוליטיקאים בצד הימני של המפה ליישם את מה שמכונה "כלכלה של צד ההיצע", כלומר האמונה שקיצוצים רדיקליים במס של פרטים וחברות יעודדו צמיחה וישפרו את מצבם של רוב האזרחים.

הרפורמה המוצעת תוריד את שיעור מס החברות מ-35% ל-21% ואת שיעור המס השולי המרבי מ-39.6% ל-37%, נוסף על הורדת השיעורים המרביים לשבע קבוצות הכנסה. הרפורמה תכפיל את נקודות הזיכוי לילדים, ובו בזמן תקצץ במסי הורשה על ידי העלאה חדה של סף המס. על פי החישוב המוסכם על כל הצדדים, עלות הרפורמה תסתכם ב-1.46 טריליון דולר, קצת פחות מהסכום המרבי המותר על פי חוק.

 אלה שעולים ואלה שיורדים

חוששים להתגברות העוני

הרפורמה מעוררת לא מעט חששות מפני הרעה קיצונית בחלוקת ההכנסות והעושר. הדיווח הרשמי מטעם האו"ם לענייני עוני קיצוני וזכויות אדם, פרופ' פיליפ אלסטון, הזהיר שהרפורמה הזאת תהפוך את ארה"ב ל"אלופת העולם בכל הקשור לעוני ואי-שוויון". אלסטון עומד לפרסם דוח על מצב העניים בארה"ב, לאחר סיור במוקדי העוני בה ופגישות עם קובעי מדיניות, ולפיו בארה"ב חיים כיום כ-40 מיליון איש בתנאי עוני, כשליש מהם ילדים. כמחצית מהעניים בארה"ב חיים בתנאים של עוני קיצוני. אלסטון הוסיף כי בתנאים אלה, הרפורמה המוצעת עלולה להוביל לערעור של הדמוקרטיה בארה"ב.

לטענות האלה מצטרפים לא מעט כלכלנים וארגונים אזרחיים בארה"ב, שרואים ברפורמה צעד נחפז ולא מחושב. המרכז למדיניות מס, גוף מחקרי בלתי תלוי המסונף למכון ברוקינגס ולמכון איורבן, פרסם החודש דוח של שלושה כלכלנים - ויליאם גייל, אהרון קרופקין וסורצ'אי חיאטרקון - על ההשלכות של הרפורמה. הדוח מציין שהרפורמה כשלעצמה תהיה רגרסיבית בעיקרה. גם אם ההכנסות לאחר מס של קבוצות הכנסה שונות בארה"ב יגדלו, בעיקר בשכבות הביניים, שיעור הגידול של ההכנסה הפנויה של העשירים ביותר יהיה גבוה יותר, כך שחקלן של הקבוצות האחרות בהכנסה יהיה קטן יותר.

הטענה הנגדית, שמשמיעים כלכלנים התומכים ברפורמה, היא שהורדת שיעור מס החברות והורדת שיעורי המס המרביים יביאו להאצה של הצמיחה הכלכלית. הורדת מס החברות תתורגם לעלייה ברמת השכר במשק, אשר תמומן מהרווחים הנוספים שיישארו בידי התאגידים. מדובר, בסופו של דבר, ברפורמה שאמורה לממן את העלויות הכספיות דרך הצמיחה המוגברת.

עד כה הנתונים אינם תומכים בטענות אלה, לפחות בכל מה שקשור לאי-שוויון. חמישה כלכלנים העוסקים באי-שוויון - תומס פיקטי, עמנואל סאז, פקונדו אלברדו, לוקאס שנסל וגבריאל זוקמן - פרסמו בסוף השבוע דוח שבו הם מציינים כי הירידה בפרוגרסיביות של מערכת המס משנות השמונים היא אחד הגורמים החשובים להתגברות האי-שוויון בעולם והיא מסבירה מדוע במדינות מסוימות, כמו ארה"ב, האי-שוויון נעשה קיצוני יותר. על פי הנתונים שבדוח, מאמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת עד אמצע העשור הראשון של המאה הנוכחית, המס השולי המרבי במדינות עשירות ירד מ-70% ל-42% בממוצע. מאז המשבר של 2008, המגמה נעצרה והתהפכה במדינות רבות, אך לא בארה"ב.

כדי להבין את החשיבות של הרפורמה בפרספקטיבה בינלאומית, צריך לעיין בנתונים המובאים בדוח. על פי חמשת הכלכלנים, אם העולם המתועש יאמץ את הבסיס הרעיוני והכלכלי של המודל האמריקאי, ההכנסה הממוצעת של המחצית הענייה של המדינות המתועשות תהיה כ-4,500 אירו בשנה למבוגר בשנת 2050. אם כל המדינות ימשיכו כל אחת במדיניות הנוכחית שלה, הסכום יעלה ל-6,300 אירו, ואילו אימוץ המודל האירופי על ידי כל המדינות, כולל ארה"ב, יגדיל את ההכנסה של המחצית הענייה ל-9,100 אירו בשנה למבוגר בשנת 2050.

יתר על כן, אם להאמין לסקרי דעת קהל בארה"ב, רוב האזרחים מסכימים עם הטענות של חמשת הכלכלנים. ברוב הסקרים שנערכו עד כה, רוב ברור תומך בטענה שהרפורמה נועדה לשפר את מצבם של העשירים ובעלי ההון, ולאו דווקא של השכירים במשק האמריקאי.

מי יממן את הפחתות המס

המבחן הגדול של המצדדים והמתנגדים יהיה בהתייחסותם למימון החבילה שהמפלגה הרפובליקנית אמורה לאשר בקונגרס השבוע. תג המחיר שלה הוא 1.46 טריליון דולר, ובנתון זה מגולם הסיפור הכלכלי והפוליטי של החודשים הקרובים. הדוח של מרכז מדיניות המס מצביע על הנקודה המרכזית הזאת וטוען שכדי לאמוד את ההשפעה של הרפורמה יש להתייחס לא רק לשיעורי המס החדשים, אלא לדרך שבה יוחלט לממן את העלויות של הפחתת המס, כלומר איך ימומן אותו תג מחיר ומי יישא בנטל.

אם המימון של עלות הרפורמה תיפול על כל קבוצת הכנסה בהתאם לחלקה בסך ההכנסה, התוצאה תהיה עדיין רגריסיבית מאוד. על פי חישובים של המחברים, בתרחיש זה, כ-60% ממשקי הבית בארה"ב יקבלו סכום נטו קטן יותר לאחר הקיצוץ בסבסוד ובקצבאות. מדובר במשקי בית בחלק התחתון של סולם ההכנסות. בסופו של דבר ממצא זה הוא שיעמוד בעין הסערה הכלכלית והפוליטית בחודשים הקרובים.

ביום חמישי שעבר נפתחה המערכה על תוכניות הרפובליקנים בקונגרס, כאשר יו"ר בית הנבחרים פול ראיין הודיע שלא יהיה מנוס מלטפל במערכת הרווחה האמריקאית. מבחינתו לא מדובר בתוכנית שבאה לכסות על חור תקציבי. הוא וחלק מסיעתו ידועים כמתנגדים אידיאולוגיים למערכות הרווחה שהונהגו בשנות השלושים של המאה ה-20 בארה"ב על ידי הנשיא רוזבלט, והתגברו בשנות השישים. מבחינתו של ראיין ותומכיו, המהלך המתבקש הוא לקצץ בביטוח הלאומי ובסבסוד של טיפול רפואי לקשישים ולעניים.

הבעיה היא שהסיכוי שתוכניות אלה יתגשמו הם קטנים. לא רק שהבחירות לקונגרס והסנט בנובמבר הקרוב ישכנעו רפובליקנים רבים שלא לתמוך בקיצוצים האלה, גם טראמפ עצמו הבטיח במערכת הבחירות שקיצוצים כאלה אינם עומדים על הפרק. אך ללא קיצוצים, הגירעון אמור לגדול, ואיתו צורכי המימון של הממשל. כבר היום הגירעון ורמת החוב מצריכים אישורים מיוחדים של הקונגרס להמשיך בהוצאה הפדרלית והגדלת החוב. ללא אישור, הממשל יושבת. החלופה עלולה להיות קיצוצים בתמיכות אחרות של הממשל הפדרלי, כמו תשתיות, חינוך, בריאות וכיוב', אך גם אלה נראים בעלי סיכויים נמוכים נוכח ההרכב הפוליטי של הסנט, שבו יש לרפובליקנים רוב זעום.

בסופו של דבר, הממשל והסיעה הרפובליקנית יצטרכו להתפשר עם הדמוקרטים, על רקע שנת הבחירות וההודעה הצפויה של הנשיא כי הרפורמה היא הדבר הטוב ביותר שקרה בארה"ב זה שנים רבות. לא ברור כיצד ניתן יהיה להתגבר על המחלוקת הזאת, במיוחד אם זוכרים שהרפורמה במיסוי הועברה ללא כל תמיכה של הדמוקרטים וכמעט ללא דיון בבתי הקונגרס.

 לאי שוויון יש השלכות