מביזוי הנשים של יאיר נתניהו ועד לחקיקה אפשרית נגד זנות

השבוע נחשפנו לבילויו המפוקפקים של יאיר נתניהו, ולשיח הציבורי הושלכה הזדמנות נדירה לדייק את השימוש במילים כדי לתאר תופעה. מועדונים אפלים שבהם רוקדות נשים עירומות כשהן שעונות על עמודים או על במה - הם אינם מועדוני חשפנות. אלה הם בתי בושת, בתי זונות, מקומות שבהם משלמים עבור גוף ומחסלים את הנפש. חשפנות היא זנות, והוללות או שכרות הם אינם התיאור המילולי ההולם לצריכת זנות. זו לא משובת נעורים ולא חמידות של שיכור מגניב. נתניהו הבן הוא לא ילד, וגם לא צעיר הולל. הוא אדם בוגר, שמתרברב על כסף שהוא מבזבז על צפייה בריקודי 'לאפ-דאנס', על מועדונים שבהם נשים מתפשטות ועובדות בזנות, ובאותה שיחה שפורסמה בערוץ 2 אף הציע לחבר שלו "לסדר" לו את חברתו לשעבר.

סקר של משרד הרווחה והמשרד לביטחון פנים שנערך בשנת 2016 על תופעת הזנות בישראל, העלה שכ-12 אלף נשים וגברים בארץ עוסקים בזנות. 85% מהם הן נשים בגירות, 10% קטינות, והיתר גברים בוגרים וקטינים. סך תשלומי לקוחות הזנות בישראל לשנה נאמד בכ-1.3 מיליארד שקל. תעשייה שלמה שמגלגלת סרסורים, פשיעת סמים וסחר בנשים. כמו כן, כ-70%-90% מהנשים שעוסקות בזנות נפגעו מינית בילדותן, כך על-פי מידע מארגונים כמו "תודעה", "המטה למאבק בסחר נשים וזנות" ו"מידע אמין על מין".

פשיעת הזנות היא הגרועה שבגרועות. למרבה הצער, קל לאנשים לפטור אותה במשיכת כתף. כך היה וכך יהיה, זה טבע האדם וזה הכול. אין מה לעשות, כך אומרים. אבל בשנים האחרונות נערכת מערכה פוליטית משמעותית בנושא. הארגונים שהוזכרו לעיל פועלים בצוותא שנים רבות. חברות כנסת עסוקות בכך, ולפני חצי שנה, במאמצים משולבים של ח"כ שולי מועלם (הבית היהודי), ח"כ לשעבר זהבה גלאון (מרצ) ומיכל רוזין (מרצ), וגם עם סיוע והכוונה של ח"כ מרב מיכאלי (העבודה) ועליזה לביא (יש עתיד), הצליחו ארגוני נשים להזמין את שרת המשפטים, איילת שקד, לביקור במרכז "סלעית" לחילוץ נשים מזנות.

למחרת הגיעה שקד למליאת הכנסת, לנאום במעמד ההצבעה הטרומית על חוק הפללת צרכני זנות, ודבריה היו רגע מכונן. לא כי הנשים העוסקות בכך עשרות שנים שמעו ממנה משהו חדש, אלא כי מי שמכיר את שקד, מודע לסלידה שלה מחקיקה מתערבת ויודע שצמחה כאישה חזקה ומודעת, אך לא כזו שפעילה באזורים הללו של ארגוני חברה אזרחית או סיוע לקורבנות סחר. לא מדובר על אטימותה של שקד, אלא על עשייתה הפוליטית שהגיעה ממקומות אחרים, וזה לגיטימי. ולמרות זאת, באמצעות פעולות שכנוע של קבוצת פעילות פמיניסטיות בבית היהודי, הלכה שרת המשפטים לסיור בפרויקט "סלעית" בתל-אביב, והוא הותיר עליה רושם קשה.

שקד, דיברה מעל בימת הכנסת על נשים שנוצלו, שספגו עבירות גילוי עריות או תקיפות בגיל ילדותן. ילדות שהפכו לנערות ולנשים וחוש האבחנה בין טוב לרע ניטל מהן כאשר היו ילדות קטנות. היא סיפרה בעת ההצבעה כי נשים שנמצאות בתוך הזנות אולי מצהירות שהן אינן רוצות את החקיקה, "אבל כאשר מדברים עם מי שיצאה מן המעגל הזה - אין שם מישהי שחושבת שהחוק לא נכון", אמרה. כשנאמה, ניתן היה להבחין שהיא חורגת ממצב הרוח הקר והפיקודי שלה. היא דיברה, ומזכירת הכנסת, ירדנה מלר, מי שבשגרה נאלצת מתוקף תפקידה להאזין לאינספור נאומים משעממים, ישבה לא רחוק ממנה והנהנה רוב הזמן בראשה בהסכמה.

הנשים, הצעירים והצעירות המדהימים שפגשתי, שהרחיבו לי את הלב ונגעו לי בנשמה, סיפרו ברובם על ההתעללות המינית שעברו בילדות. רוב הנשים שעוסקות בזנות חוו התעללות מינית בילדותן. הן סיפרו על החיים הקשים שגלגלו אותן למדרגות התחנה המרכזית או לדירות הדיסקרטיות. הדברים ששמעתי היו מסמרי שיער; סטיות משוגעות, אלימות. נשים שמספרות כיצד נכנסו למעגל האין-סופי של התמכרות לסמים קשים שנועדו לעזור להן לעבור את הלקוח הבא. איך ככל שאת ממשיכה את צורכת יותר סם ולכן צריכה יותר כסף, מה שמביא אותך ליותר לקוחות", סיפרה. שקד ציינה שיש בעיות משפטיות בחוק, אך "כל עוד אין חוק שאוסר זנות אנחנו מאותתים לילדים ולילדות שלנו שזה לגיטימי. זה מה שיוצר ביקוש וזה מה שיוצר היצע".

 תופעת הזנות בישראל

הפללה מסייעת לייצר התרעה

מאז חלפה יותר מחצי שנה. שקד הקימה את ועדת 'אמי פלמור' לבחינת המשך תהליך החקיקה, וזו סיימה את עבודתה והעבירה לשרה דוח שבו מוצע לחוקק חקיקה נגד צרכנות של זנות, אבל להתחיל בצעדי הרתעה ראשוניים לפני שהולכים לענישה. הנושא של הפללת לקוחות צריך לעבור ממסלול של הצעת חוק פרטית להצעת חוק ממשלתית; וגם, על הממשלה או משרד המשפטים לנסח את החוק. לפי המלצת פלמור, ראוי שמהלך ממשלתי יתמקד ראשית בחינוך ובהסברה על מנת להביא לשינוי תודעתי של הציבור ביחס ללגיטימיות של התופעה. רק לאחר מכן, אחרי פעולות ההסברה, יהיה אפשר לחשוב על חקיקה שמטילה את האחריות הפלילית על מי שצרך זנות.

אתמול פנינו לאחת מפעילות הבית היהודי, מיטל בונשק, בניסיון להבין מדוע בעבירות תחבורה או איכות הסביבה, למשל, כשהחוק מגדיר מהו המעשה או המחדל הלא נורמטיבי אף אחד לא מכנה זאת "הפללה", אלא זו פשוט עבירה על החוק. אדם הלך לזונה? החוק קובע שאסור? יתכבד ויעמוד לדין (או קנס או ברירת משפט), ואם יורשע - יורשע. למה החוק הזה הוא תחת כותרת של "הפללה", כאילו מישהו גרר את אותו אדם לכפות עצמו על זונה. בונשק הסבירה שדווקא המילה הפללה מסייעת לייצר התרעה. מאחר שקשה מאוד לאכוף חוק כזה (הרי השוטרים לא ילוו זנאים לתוך דירות פרטיות כדי לברר מה מתרחש בהן), שמו של החוק מבהיר שעברייניו מסתכנים בשם רע.

הממשלה ה-34 העבירה בחודשים האחרונים מספר רב של חוקים מיותרים. לא אנחנו ב"גלובס" אומרים את זה, אלא השרים עצמם. השר נפתלי בנט היטיב להגדיר את סט החוקים האחרונים למל"ם - "לא מועילים, לא מזיקים". ונחזור להתחלה. חוק הוא נורמה והוא גם מתווה שפה והגדרה מילולית של תופעה. אם ללכת לזונה ייחשב למעשה אסור, אז ממשלת ה"לא מועיל, לא מזיק" תעשה צעד ענק.