"לא צריך הצלחה מסחררת: משחק הוא אומנות, קראפט"

גם עם תפקידים גדולים מהחיים ב"היירספריי", "סיפור הפרברים", "שיער" וכעת ב"הילד חולם", השחקנית רוני מרחבי לוקחת את קריירת המשחק בפרופורציה ■ ראיון

רוני מרחבי / צילום: כפיר זיו
רוני מרחבי / צילום: כפיר זיו

אין בה בעירה פנימית לעמוד על הבמה ולא תחושת שליחות, והיא לא מחזיקה מעצמה אמנית דגולה או יוצרת יוצאת דופן. רוני מרחבי, כוכבת "היירספריי" ושחקנית הקאמרי, שגנבה את ההצגה ב"סיפור הפרברים", "שיער" ו"פשוט לאהוב", ושבקרוב תככב ב"הילד חולם" של חנוך לוין, מעידה על עצמה שהיא לא שחקנית טיפוסית. בוגרת מסגרות מיוחדות למחוננים, ויוצאת יחידת 8200, המסלול שעברה שונה מאוד מאלה של רוב עמיתיה, וכך גם הגישה שלה: "אני לא אמנית", היא אומרת, "אלא מבצעת. הגישה שלי היא שמשחק הוא מקצוע. אני מאוד אוהבת לשחק, אבל אף פעם זה לא היה השאיפה שלי או חלום חיי".

-ובכל זאת, את על הבמה.

"אחרי השירות הצבאי נכנסתי לאתר של אוניברסיטת תל אביב ונרשמתי למדעי המדינה ותקשורת. בינתיים, עבדתי בחנות והחלטתי שלא בא לי ללמוד סטטיסטיקה, ורציתי לבטל לפני שאצטרך לשלם את דמי ההרשמה. אמא שלחה אותי לגרפולוג שאמר שאני צריכה לעסוק במקצועות טיפוליים, בימוי והפקה. אמרתי שלמדתי משחק, אז הוא אמר, תלכי ללמוד משחק ותעברי להפקה".

-אז נרשמת לבית צבי.

"אחרי שלא התקבלתי ליורם לוינשטיין. אחרי כמה שנים הוא בא אליי אחרי הצגה ואמר שהייתי מצוינת ולא זכר את זה בכלל. לבית צבי לא היה קשה להתקבל אז. הייתי החננה שמגיעה לכל השיעורים. כשהיו שיעורי העשרה עם גרי בילו, הייתי היחידה שלמדה את המונולוגים, וכן, עבדתי מאוד קשה. שני האחים שלי בתחום ואני רואה את אחי נכנס בלימודים ברבאק".

-איך זה שכולכם בחרתם באותו מקצוע? להורים שלכם אין נגיעה לבמה.

"בבית היו תמיד מוזיקה וריקוד, סבתא מורה למוזיקה, סבא רקדן, אמא חלמה להיות רקדנית. אחיי ואחותיי היו חברים ב'על הבמה', להקת הנוער של הרצליה. הם הלכו בעקבותיי, ראו שהולך לי ושזה לא בלתי אפשרי".

-במשך תשע שנים לא הייתה לך הצלחה מסחררת. בעיקר עבדת קשה.

"לא צריך הצלחה מסחררת. משחק הוא אומנות, קראפט, והמבנה האישיותי שלי מאפשר לי להתייחס אליו ככזה. ברור שאני מתבאסת אם אני נבחנת לתפקיד ולא מקבלת אותו, אבל אני לא נשברת, כי זה מקצוע שאני צריכה להתפרנס ממנו. אני שמחה שיש לי אופציה להביע את דעתי ולספר על עצמי, כמו עכשיו, ויש את הצד הכלכלי, שמקבלים יותר כסף כשהשם יותר מוכר. תמיד התפרנסתי במקביל מתרגום כתוביות".

-לטלוויזיה?

"אני עובדת בחברת 'טראנס טייטלס' שמתרגמת את כל התכנים של יס. זה התחיל בשנה ג', כשהיה לי יותר זמן לעבוד ולא מצאתי את עצמי בתור מלצרית. חשבתי במה אוכל לעבוד והשתמשתי בידע שלי מהצבא כדי לעבוד בתרגום עסקי. שלחתי קורות חיים לכל חברות התרגום, התקבלתי לשם ואני מתרגמת כבר 11 שנים כפרילנסרית, מה שמאפשר לי לקחת כמה עבודה שאני יכולה ולעבוד בשעות שנוחות לי. הבונוס הוא שזה גם מאוד מעניין אותי".

-את ממשיכה לתרגם גם עכשיו?

"בקטנה, כי אין לי המון זמן בגלל היירספריי והקאמרי. כשאני מתרגמת לילדים יש לי תחושת שליחות לתווך להם נכון את הטקסט".

-אפרופו ילדים, את מופיעה כ"קורל שבע" בסדרה "בית הכלבים" בניקולודיאון.

"בעונה הראשונה היה לי תפקיד קטן יחסית שצמח בשנייה. מה שכיף בסדרה, שהערוץ והבמאי, יוגב יפת, נותנים לנו יד חופשית להתפרע ולהשתטות. הייתה סצנה שהייתי צריכה לשבת על אחד הילדים ולהאכיל אותו דשא, סיטואציה לא נוחה. יוגב אמר לילד משפט שאני לוקחת איתי, ששחקן צריך להיות מוכן להתבזות. כי כשאתה שם את האגו והשיפוט העצמי בצד, זה עובד. לא אכפת לי איך אני נראית, מה מרוח לי על הפנים ואם אני אוכלת נרות יום הולדת".

-ב"הילד חולם" של חנוך לוין ב"קאמרי", את משחקת דמות של ניצולה, שנמצאת בקיצוניות השנייה והעמוקה.

"המחזה נכתב בהשראת סיפור על אוניית פליטים מאירופה, שלא נתנו לה לעגון בארץ. אני דור שלישי לשואה. כשסבתא הגיעה לכאן היא נשלחה למעצר בעתלית. לוין מתעסק באכזריות המיותרת. אתה אכזרי לא כי אתה חייב, אלא כי אתה יכול; אבל הוא גם עוסק בשמירה על הומאניות מול ניצול כוח ומעמד וגירוש. אני לא מבינה גדולה במצב הפליטים בארץ, אבל כשאני רואה את השלטים שקוראים לגרש אותם, אני מתחלחלת שדווקא אנחנו מסוגלים להשתמש בטרמינולוגיה כזאת. יכול להיות שצריך לעשות משהו כדי לפתור את הבעיה, אבל לא ככה".

-את לא חוששת שיתנפלו עלייך אחרי הדברים האלה?

"לא. המעורבות שלי היא בעיקר חברתית, וכשיש לי מה להגיד, אומר אותו. כמו שחוק המרכולים מוציא אותי מדעתי, כי אף אחד לא יחליט מה טוב לי, או שמחיר למשתכן עושה אפליות בקריטריונים, ורווקה בת 34 כמוני, שמתפרנסת לבד, לא יכולה להשתתף בהגרלה. ואני משלמת מסים גבוהים מאוד, שבגללם עברתי מתל אביב להרצליה, כי לא יכולתי לעמוד בהוצאות".

-עכשיו כשאת בהסכם קיבוצי בתיאטרון, את בטח יותר רגועה.

"יש בזה משהו נוח לכאורה, אבל כמו שאני מכירה את עצמי, אני אתאבד על כל דבר".

-ועם האנגלית שלך, למה את לא מנסה לשחק בחו"ל?

"מה יש לי לחפש שם? המשפחה והחיים שלי פה. מגניב להתנסות פעם בצילומים בחו"ל, עם טריילר פרטי וניצבים שעושים הכול במקומך, אבל 'היירספריי' חוזר לסיבוב חורף, 'הילד חולם' עולה עוד מעט והצילומים לעונה השלישית של 'בית הכלבים' יתחילו בקיץ, ויש את 'פשוט לאהוב' ו'עוץ לי גוץ לי' שעדיין רצות, אז יש לי מה לעשות כאן".