האם מלחמת הבנקים בביטקוין צריכה להדאיג אותנו?

מה מקור העליהום של הבנקים ובראשם בנק ישראל נגד המטבעות הדיגיטליים? ■ מדוע הם מונעים מלקוחותיהם לסחור בני"ע העוקבים אחר שער הביטקוין ונסחרים בבורסות בארה"ב?

ביטקוין / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב
ביטקוין / צילום: שאטרסטוק, א.ס.א.פ קריאייטיב

בחודשים האחרונים עלתה למדרגה חדשה המלחמה של הממסד הבנקאי הישראלי, ובתוכו הבנקים המסחריים ובנק ישראל, בביטקוין ובשאר המטבעות הדיגיטליים. בנק הפועלים, למשל, מסרב לאפשר ללקוחותיו לרכוש יחידות בקרן עוקבת ביטקוין (COINXBE) הרשומה בבורסת נאסד"ק של שטוקהולם, וכנימוק לכך מסר כי "על רקע התבטאויותיו של יו"ר רשות נ"יע (הקודם, פרופ' שמואל האוזר - ח.ש), הבנק מצא לנכון לא להציע שירותים במטבעות קריפטוגרפיים". אכן, הסבר ממצה. לבינלאומי, כפי שמדווחים לקוחותיו, מדיניות דומה ביחס לנייר ערך GBTC הנסחר "מעבר לדלפק" בניו-יורק. ואילו דיסקונט השיב ללקוח כי "השקעה בתחום הבעייתי של מטבעות דיגיטליים מייצרת סיכונים בהיבטי איסור הלבנת הון וציות לחוקי המס FATCA (החוק לאכיפת מסים בחשבונות זרים בארה"ב) ברמה גבוהה, וזאת בתחום שנמצא כעת במוקד תשומת הלב של הרגולטורים ורשויות האכיפה בישראל ובעולם". גם במידה ותותר כזו פעילות, על-פי עמדת הבנק מדובר "בהשקעה מסוכנת וספקולטיבית ביותר".

יתרה מכך, הבנקים אף מונעים מלקוחות אפשרות להחזיר לחשבונותיהם בישראל כספים מחו"ל שמקורם במטבעות דיגיטליים, אף שהלקוחות מבקשים להצהיר על תנועת הכספים ולשלם עליהם מסים כדין.

אבל יריית הפתיחה נורתה על ידי בנק לאומי, במה שהתגלגל לפני כחצי שנה לפסק דין של המחוזי בתביעה נגדה של חברת ביטס אוף גולד, המספקת שירותי מסחר במטבעות דיגיטליים. בהליך המשפטי הצהיר הבנק במפורש על מדיניותו שלא לאפשר העברות כספים מחשבונות הלקוח לזירת המסחר הזאת. נראה כי לאומי עבר כברת דרך מאז שנאלץ לשלם יותר מ-400 מיליון דולר במסגרת עסקת טיעון שבה הודה כי קשר קשר בכוונה לסייע לנישומים אמריקאים להגיש לרשויות בארה"ב דוחות מס שקריים במשך עשר שנים.

מדיניות זו קיבלה לאחרונה גיבוי מלא מצד המשנה לנגידת בנק ישראל, ד"ר נדין בודו טרכטנברג, שהתייחסה לנושא לפני כמה שבועות בוועדת הכספים בכנסת: "מעבר לסיכונים ללקוח, קיימים סיכונים גם לבנק. אם הבנקים ייחשדו בהלבנת הון, הם עלולים להסתבך לא רק עם הרשויות בארץ, אלא עם רשויות אכיפת החוק בעולם, ולהיות חשופים לסנקציות חמורות", אמרה. הסבר כללי, שאינו אומר דבר, ומצדיק לכאורה הכול.

האם הבנקים הפכו לחסידי אומות העולם המגינים על הציבור מפני עצמו (הביטקוין כידוע מסוכן, אבל האם מניות טבע לא מסוכנות?), שאפילו "תעודת כשרות" של הבורסות בארה"ב אינה טובה מספיק עבורם?

באותו דיון הסבירה טרכטנברג כי "האופי האנונימי של המטבעות הווירטואליים מביא לכך שהם יכולים לשמש, ומשמשים, להלבנת הון, מימון פשיעה וכדומה. במידה שהכסף ישמש למטרה לא ראויה, הבנק שיבצע את ההעברה עלול לשאת באחריות ובהשלכות מול רשויות חוק בארץ או בעולם". דברי אלוהים חיים. לכן, כנראה, היא קובעת סטנדרט חדש באומרה "יכולים לשמש", ובכך די, לדעתה, כדי שהבנקים ימנעו ממיליוני אזרחים שומרי חוק את הזכות הבסיסית לעשות בכספם כל דבר חוקי שירצו. אבל המשנה לנגידה לא מסתפקת בכך. היא יודעת שמטבעות דיגיטליים, בניגוד לשקל או לדולר למשל, "משמשים למימון פשיעה וכדומה". מעניין אם יש בידי בנק ישראל מחקר על מספר סוחרי הסמים בישראל שמוכרים את מרכולתם בביטקוין, וכמה עבריינים, לעומת זאת, מסכימים לקבל רק שטרי נייר המונפקים על ידי בנק ישראל. מה שמעורר שאלה מעניינת: באיזו אחריות עלול בנק ישראל לשאת כשהכסף שהוא מדפיס משמש למימון פשיעה?

טרכטנברג הוסיפה והזהירה: "במידה שהכסף ישמש למטרה לא ראויה, הבנק שיבצע את ההעברה, עלול לשאת באחריות ובהשלכות מול רשויות חוק בארץ או בעולם". לא פחות. לא צריך להיות משנה לנגידת בנק ישראל כדי להבין שהבנק אינו אחראי לשימושים שעושים לקוחותיו בכספם למטרות "לא ראויות" ("לא חוקי" כבר לא מספיק, גם "לא ראוי" הפך לאסור). לפי ההיגיון הזה, אם אדם מושך מזומן מחשבונו בבנק, או אפילו רושם צ'ק למטרה "לא ראויה" - למשל, קניית מעדן חלב במרכול הפתוח בשבת בניגוד לחוק המרכולים - יהיה הבנק אחראי בפלילים.

המציאות כמובן שונה בהרבה ממסך העשן המכוון הזה. רכישת כל נייר ערך, יהיה נכס הבסיס שלו אשר יהיה, הוא אקט פשוט, חשוף, ואין בו כל אלמנט של "הלבנת הון, מימון פשיעה וכדומה". באופן דומה, כשהבנקים מתירים לרכוש ניירות ערך, כמו תעודות הצמודות ל"מדד הפחד" VIX, או תעודות צמודות ביחס הפוך לביצועי שוק מסוים, למשל ראסל 2000 - אין דבר וחצי דבר בטענת "הסיכונים ללקוח" וההגנה עליו כביכול.

כל מי שפתח חשבון באקסצ'יינג - זירת מסחר שבה ממירים כסף פיאט לביטקוין, בישראל או בחו"ל - יודע שאין שום חשאיות בבקשת הלקוח להעביר כספים לזירה כזו. העברה כזו ידועה ונרשמת, הלקוח חייב בזיהוי מלא, וכל מה שקנה או מכר רשום וידוע. באופן דומה, ידועים הרווחים, או ההפסדים, כשאותם מטבעות דיגיטליים נמכרים בזירת המסחר והופכים חזרה לשקלים או לדולרים. אין גם כל בעיה לדרוש ממי שרוצה להעביר כספי פיאט, שמקורם במכירת מטבעות דיגיטליים, שיוכיח כי קנה או קיבל אותם כדין, באיזה סכום וכמה הרוויח או הפסיד בפעולותיו.

העובדה שיש אנשים שמשתמשים במטבעות דיגיטליים במסגרת מעשי עבריינות, אינה סיבה מוצדקת להעניש מיליוני אזרחים שומרי חוק. אין ספק שיותר אנשים השתמשו בשקלים, בדולרים, באופנועים או בכלי נשק כדי לבצע מעשי פשע או זוועות חוקיות, ולא נשמעה עדיין הדרישה להפללה של העוסקים או הסוחרים בהם.

בארה"ב ובאירופה מבוהלים הרבה פחות

ראוי לציין כי בפסק הדין בעניין ביטס אוף גולד, כל שקבע בית המשפט הוא כי לאור שתיקת בנק ישראל בעניין, החלטתו של לאומי היא "במתחם הסבירות", והדגיש: "מסקנתי האמורה לעיל אין פרושה כי החלטת המשיב (הבנק) לאסור היא נכונה יותר. באותה מידה, אם המשיב היה מחליט להתיר פעילות כזו, תוך הטלת פיקוח הדוק ובהסתייע במומחים טובים המסוגלים לנהל סיכון כזה, גם אז ייתכן שהחלטתו הייתה נכונה יותר. כל שקבעתי הוא שבמצב הדברים הנתון, שבו בנק ישראל והמפקח על הבנקים מתקשים להגיע לכלל הכרעה בצעדים שיש לנקוט כדי למנוע סיכון זה וכדי לקבוע את כללי המותר והאסור, וכשהבנק המשיב מודה כי אין לו הידע והכלים לנהל את הסיכון האמור, אזי החלטת המשיב לאסור בחשבון המתנהל אצלו כל פעילות הקשורה למסחר בביטקוין מצויה במתחם הסבירות". ובמילים פשוטות: בנק לאומי בהחלט יכול היה, אילו רק רצה, לקבוע כללים ולא להטיל איסור גורף.

העליהום הזה נגד הביטקוין מקורו כך נראה בבורות ובפחד מטכנולוגיה חדשה, וגם מהתנועה החברתית והפוליטית העומדת מאחוריה, ותו לא. פטרנליזם ודיכוי זכויות הקניין מצד הנאמנים על כספי האזרחים צריכים להדאיג כל אדם שחי בתחושה שכספו, הנתון בידי המערכת הבנקאית, הוא אכן שלו.

בסיפור מכת בכורות אמר רש"י: "מאחר שניתנה רשות למשחית לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע". כך גם בסמכויות שהרשויות נוטלות לעצמן ללא כל בסיס בחוק או ללא הסכמה של האזרחים. היכן נגמרת הזכות של הבנקים ובנק ישראל להחליט עבור אזרח מה יעשה עם כספו שלו כשמדובר בפעילות שהיא חוקית בעליל ודגל לבן של חוקיות מתנוסס מעליה? היכן נגמרת האחריות העקיפה למה שצד ב', ג' וד' עושה עם כסף שהתקבל במסגרת עסקה חוקית? האם מחר ייטען, למשל, כי בעל בית אחראי לכל מעשה לא חוקי שדייריו יבצעו ללא ידיעתו?

למרבה הפלא, הרשויות בארה"ב ובאירופה, שמהן כה הזהירה טרכטנברג, מבוהלות הרבה פחות. בארה"ב למשל, יש יותר מעשר זירות מסחר שבהן ניתן לקנות ולמכור מטבעות דיגיטליים, להפקיד ולמשוך מהם דולרים דרך חשבונות הבנק. בזירת המסחר הפופולרית ביותר בארה"ב, Coinbase, יש כיום יותר מ-12 מיליון חשבונות כאלה. גם נאסד"ק מתכננת להשיק השנה חוזים עתידיים על הביטקוין, ולאחרונה הודיעה חברת קודאק כי בכוונתה להנפיק מטבע קריפטוגרפי.מדיניות בנק ישראל והבנקים המסחריים לא רק מקוממת ומהווה פגיעה קשה בעצם אופיה של ישראל כמדינה חופשית השומרת על זכות הקניין של תושביה. היא גם מצביעה על כך שהבנקים מוכנים כלאחר יד להפוך כל אזרח לעבריין פוטנציאלי ולהענישו כלכלית רק בשל רצונו לבצע פעולה חוקית, שמסיבה כזאת או אחרת אינה מוצאת חן בעיני הממסד הבנקאי - וזה כבר דבר שצריך להדאיג כל אזרח ישראלי.

■ הכותב הוא עורך דין, מנהל קרן השקעות במטבעות דיגיטליים ומחבר הספר "A brief history of money".