מתבצרים בכנסיות: מאבק מבקשי המקלט בגרמניה

חוסיין, צעיר איראני בן 28, מתחבא מהרשויות הגרמניות בכנסייה במערב ברלין. הוא אמור להיות מגורש לבולגריה, המדינה הראשונה שבה נרשם כמבקש מקלט באיחוד האירופי, אבל הכנסיה האוונגלית-לותרנית שברובע שטגליץ מגינה עליו. "עזבתי את מרכז הקליטה ועברתי לכאן ברגע שנדחתה בקשת המקלט שלי", הוא מספר ל"גלובס", "אם אגיע לבולגריה הם ישלחו אותי חזרה לאיראן, וזה יהיה הסוף שלי". המצב יוצא דופן: המשטרה אינה נכנסת לכנסייה, אבל חוסיין גם אינו יכול לעזוב אותה. הוא חושש שייתפס ללא מסמכים, ואז יחל תהליך הגירוש. "לא יצאתי מכאן כבר חצי שנה", הוא אומר.

התגייסות כנסיות בגרמניה למען מבקשי מקלט שבקשותיהם נדחו היא רק אחד משורת צעדים שנוקטים מוסדות דת, רופאים, מטפלים, ארגונים לא-ממשלתיים ואזרחים פרטיים בגרמניה נגד מה שהם רואים כגירוש לא מוסרי של פליטים. ממשלת גרמניה רואה בהחזרה למולדת (Repatriation) ובגירוש מבקשי המקלט שבקשותיהם נדחו צעד הכרחי, על מנת למקד את המאמצים במאות אלפי הפליטים שבקשותיהם כן התקבלו. הקנצלרית אנגלה מרקל הציבה את נושא ההחזרה - בכוח ומרצון - כעדיפות עליונה לממשל הגרמני בשנה החולפת. בתגובה, פתחו ארגונים לא-ממשלתיים וכנסיות במאבק נגד הגירוש. בדומה למצב בישראל, הסוגיה מעוררת רגשות עזים.

בשביל חוסיין ו-40 מבקשי המקלט האחרים השוהים כיום בכנסייה, מאיראן ומאפגניסטן, הדרך להישאר בגרמניה עוברת בהתנצרות. הכומר המקומי, גוטפריד מרטנס, המיר את דתם לנצרות. חלקם הוטבל. ביחד עם שיעורי הגרמנית הכמעט יומיים הם מקבלים שיעורי דת. בימים אלה הם פנו לרשויות, בצעד שעליו דיווחה העיתונות המקומית בברלין, בטענה כי כעת כשהפכו לנוצרים, הם אינם יכולים לחזור לארצות מוצאם המוסלמיות משום שיירדפו שם על רקע דתי. זהו נימוק נוסף במאבק שלהם להישאר בגרמניה. כ-1,200 מבקשי מקלט, רובם מוסלמים מאיראן, אפגניסטן ופקיסטן, כבר התנצרו בכנסייה זו בלבד. "אני לא יודע אם ירדפו אותי באיראן כי הפכתי לנוצרי או כי אני מתנגד למשטר", אמר חוסיין מתחת לצלב עץ גדול באולם בקומת הקרקע של הכנסייה, "אבל אני לא יכול לחזור לשם".

אישור מפסיכולוג

לפי נתונים רשמיים, בגרמניה חיים כיום כ-230 אלף בני אדם במעמדו של חוסיין - שהצטוו על ידי הרשויות לעזוב את המדינה. לפי הערכות בלתי רשמיות, המספר האמיתי קרוב ל-400 אלף. חלקם אמור לחזור למדינות המוצא שלהם, כמו סרביה, קוסובו ומרוקו, שהוכרזו כבטוחות. חלקם אמור לחזור למדינה הראשונה באיחוד האירופי שבה נלקחו טביעות האצבע שלהם, בהתאם לאמנת דבלין. המספר הגבוה הוא תוצאה של פתיחת גבולות גרמניה מסיבות הומניטריות בקיץ 2015. רוב הסורים והעיראקים שהגיעו למדינה מאז קיבלו את המעמד הנכסף של פליטים, מיעוט מהאיראנים, האפגנים, הפקיסטנים ואחרים קיבלו הגנה זמנית לתקופה מוגבלת, וחלק קטן נדחה ואמור לעזוב את המדינה, אם מרצון ואם בכוח.

יש לציין כי לו היו 40 אלף האריתראים והסודנים העומדים במרכז הסערה הציבורית בישראל נמצאים בגרמניה, הם ככל הנראה לא היו נדרשים לעזוב, גם לא למדינה שלישית; כמעט 100% מתושבי מדינות אלו מקבלים מעמד חוקי בגרמניה.

גם בגרמניה, ארגונים לא-ממשלתיים מנסים לסייע למבקשי המקלט להישאר בארצם. "עד לאחרונה איפשרו הרשויות בגרמניה לקבל חוות דעת של מטפל - לא חייב שיהיה פסיכיאטר או פסיכולוג - שלפיה מבקש המקלט סובל מבעיות נפשיות, כדי שהדבר ימנע את הגירוש", אומרת ל"גלובס" בלינה ברטולוצ'י, היועצת המשפטית של הארגון למען פליטים "פרו-אזיל". לדבריה, "לפי אמנת זכויות האדם של האו"ם אין לגרש אדם חולה, ולכן הדבר מנע גירושים. אבל בשנה האחרונה שינו את החוק, וכעת צריך מבחן רשמי של פסיכולוג". שר הפנים של גרמניה, תומאס דה-מזייר, האחראי למדיניות, האשים בעבר רופאים בהנפקת "אישורים מזויפים" שיאפשרו למבקשי מקלט להישאר.

ברטולוצ'י מוסיפה, כי ממשלת גרמניה גם גיבשה הסכמים בילטרליים עם כמה מדינות, ביניהן אפגניסטן, שיאפשרו לה להחזיר אליהן גם אזרחים שאיבדו במכוון את מסמכי הזיהוי שלהם, טקטיקה בה נקטו מבקשי מקלט רבים. "אנחנו רואים כל הזמן החמרה מצד ממשלת גרמניה בצעדים נגד מבקשי מקלט", היא אומרת.

הגירושים עצמם, באמצעות טיסות שכר או טיסות מסחריות, הפכו גם הם לאירועי מחאה במדינה. בשדה התעופה של דיסלדורף מתקיימות הפגנות נגד גירוש כמעט בכל פעם שיוצאת טיסה מיוחדת להחזרת מבקשי מקלט לאפגניסטן, למשל. טייסים גרמנים סירבו ב-222 מקרים בשנה האחרונה להטיס מבקשי מקלט אל מחוץ לגרמניה, אולם לא ברור כמה מהם עשו זאת בשל שיקולים אתיים וכמה בשל שיקולי ביטחון. החוק, לפחות, מאפשר לקברניט להחליט לא להטיס אדם רק אם הדבר מהווה סיכון ביטחוני. מכיוון שרוב ההחזרות נעשות למדינות הבלקן ולמדינות אירופה, רוב הלחץ מופעל על חברת לופטהאנזה וטייסיה.

6,000 אירו לעוזב

ואולם, הצעד העיקרי שנוקטים מבקשי המקלט שנדחו הוא עתירה לבתי המשפט. ארגונים כמו "פרו-אזיל" מסייעים להגיש את העתירות, ולפי נתונים שפורסמו בסוף שנת 2017 בעיתון "זידוטיישה צייטונג", כמעט כל החלטה שנייה על דחיית בקשת מקלט מובאת בסופו של דבר לפני בית המשפט. בתקופה האחרונה, דיווח העיתון, התקבלו 44% מהערעורים. לפי הממשלה, שיעור הערעורים שהתקבלו בפועל (אחרי דיונים נוספים) עומד על 25% בלבד. בכל מקרה, מבחינת מבקשי המקלט, מדובר בסיכויים טובים. נכון להיום, כ-370 אלף מקרים פתוחים עומדים בפני בתי המשפט ברחבי גרמניה בסוגיות מקלט והגירה, והמערכת המשפטית מתקשה מאוד להתמודד עם העומס. זהו הרקע ליוזמת המדינה להציע עד 6,000 אירו למשפחות שיבחרו לעזוב את גרמניה ולא לערער על ההחלטה, שיצאה לדרך בשבועות האחרונים לזמן מוגבל.

התוצאה של המאבקים המשפטיים והחברתיים הללו היא שיעור החזרה נמוך. בתשעת החודשים הראשונים של שנת 2017 גורשו מגרמניה 16,700 בני אדם, לפי נתונים רשמיים. רובם הוטס למדינות הבלקן - סרביה, קוסובו, אלבניה ומקדוניה - ולמזרח אירופה (כ-60%). רק כ-80 בני אדם גורשו לאפגניסטן ו-212 הוחזרו לבולגריה, למשל. בינתיים, חוסיין וחבריו אינם חוששים.

יש גם היגיון בהמתנה שלהם. ואליד, צעיר אפגני בן 24 שגם המיר את דתו לנצרות, מספר שנאלץ למצוא מקלט בכנסייה רק עד יולי האחרון, ומאז הוא חופשי. לפני כשנתיים הוא חצה מעבר גבול ארקטי בין רוסיה לנורבגיה על אופניים (אחד ממאות פליטים שגילו את הנתיב, שבינתיים נסגר - א.א.), ואז עשה את דרכו לגרמניה. מתוקף אמנת דבלין, לבקשת ההסגרה של נורבגיה יש תאריך תפוגה. "לכל אחד כאן יש תאריך שעד אליו הוא לא חוקי, אך ממנו הוא כבר עובר לאחריות גרמניה. זו המטרה של השהייה כאן", מספר ואליד.

בשביל חוסיין, בקשת ההסגרה הבולגרית תפוג רק בעוד חצי שנה. בינתיים הוא בכנסייה, מנהל את הפעילות השוטפת לאחר שנבחר לכך על ידי מבקשי המקלט במקום. בשעת צהריים מוקדמת הוא מחלק אוכל לנוכחים, שעסוקים בעיקר בטלפונים הניידים. ברטולוצ'י אומרת כי ממשלת גרמניה מנסה בימים אלה לשנות את החוק, כך שההחזרה למדינות אמנת דבלין לא תהיה מוגבלת בזמן. "בהתחלה נהייתי נוצרי כדי שלא ישלחו אותי בחזרה לאפגניסטן", אומר ואליד, שבא לכנסייה לבקר חברים, "אבל עכשיו אני מאמין, אני אוהב את ישו, ומודה לכנסייה שהגנה עלי".

 מצב הפליטים בגרמניה