ואלוהים ברא את האישה ולאחת נתן כתר

אפתח בווידוי אישי - מאז שאני ילדה אני מעריצה בסתר את בית המלוכה הבריטי. אין לי מושג מדוע ואיך זה קרה. אין לזה בסיס שקשור בילדותי. זאת אומרת, גדלתי בדירה צנועה בירושלים להורים אינטלקטואלים ובביתי דיברו פוליטיקה ועוד פוליטיקה, היסטוריה ואהבת הארץ. כסף, חו"ל וסממני עושר היו מילות גנאי כמעט.

ובכל זאת, נמשכתי תמיד לפנטזיה. כשהייתי ילדה הלכתי לאיבוד בממלכת דיסני בפלורידה ולאורך ילדותי תמיד חשבתי שחייה של מלכת אנגליה נהדרים. כשדיאנה מתה נשארתי בבית יום שלם וצפיתי הלוך וחזור בתאונה המחרידה ובכיתי עליה כמו רבבות אחרים.

עברו להן הרבה שנים ואז הגיעה הסדרה "The Crown" של נטפליקס. קלייר פוי הנפלאה פרצה לחיי בשתי עונות מרהיבות לסדרה עתירת תקציב (100 מיליון ליש"ט, שהם 10 מיליון ליש"ט לפרק) אבל מי סופר. שחזורים מופלאים תקופתיים מן הילדות של אליזבת ווינדזור, שהוכתרה בשנת 1947, אז הונח הכתר על ראשה אל עבר עשורים רבים, שישקפו 70 שנות מלוכה בעוד ועוד עונות של הסדרה המקסימה הזו.

מעבר להנאתי הרבה מהסדרה, הבנתי לראשונה מה אומר המושג "תהיי יפה ותשתקי" או במקרה שלה "תהיי מלכה ותשתקי". המלכה הספונה בין ארמונות רחבי ידיים, מדשאות מטופחות, משרתים, ואין סוף פרוטוקולים שמסבירים לה שאסור לומר שום דבר חשוב, שאסור ללבוש שחור מלבד בלוויות, שאין להתערב בפוליטיקה, לא לבקר את התנהלות המדינה, לא לדבר לציטוט, לא להישאר עד סוף הארוחה ואפילו לא לנהוג.

 קלייר פוי / צילום: רויטרס

מפרק לפרק, בתוך המסגרת השמרנית והחנוטה, מפלסת לה המלכה לאט ובזהירות את מקומה. באיפוק ותוך לגימה מדודה בכוס התה היא מוצאת את קולה הייחודי. הקול המאופק, אך האומר את דברו, ואפילו הנוזף בראש הממשלה, אנתוני אידן, כשהיא מבינה שהוא עתיד להצטרף למלחמה בתעלת סואץ. היא המלכה שהשפילה את בעלה כששמרה על שם נעוריה - ווינזדור, והושיטה לו יד כשהסכימה להוסיף את שם משפחתו מאונטבאטן כשנולד בנם השלישי אדוארד.

לאט ובזהירות לאורך עשרות בשנים הפכה המלכה המתוכנתת להיות דמות נערצת על רבים בעולם תוך שהיא נעה ונדה בין היותה אישה בעלת דעה לבין המחויבות הבלתי מתפשרת שלה לכתר.

האישה מס' 1 של אנגליה שמייצגת עולם מיושן ומקובע היא למעשה אישה שהפכה למודל לנשים רבות בעולם בכך שהצליחה להשתנות ולהבין שהעולם התקדם, ושמתרחש בו שינוי של ממש לצד שינויים טכנולוגיים ועולם של רשתות חברתיות.

הטלוויזיה כמו המלכה גם היא עברה שינוי. מסדרות על עקרות בית נואשות, נשים בעלות חזה זקור בתפקידי המזכירה (מד מן), אופרות סבון וגם כמה סדרות מופת, הטלוויזיה הופכת להיות זו שנותנת מקום לנשים לקחת את ההובלה ולהשפיע.

בדומה "לכתר", פרצו לחיינו סדרות וסרטים רבים שבהם נשים הן המלכות האוחזות בכתר הצפייה. "שקרים גדולים קטנים", "סיפורה של שפחה", וונדר וומן גדות שלנו, הן רק חלק. מה שעושה סדרה טובה הוא סיפור טוב, מקורי, משוחק נפלא שהדמויות בו הן מושא להזדהות. "סיפורה של שפחה" המדוברת, עם אליזבת (גם היא אליזבת) מוס הנהדרת, שמחזיקה על כתפיה סדרה קשה לצפייה אך מעוררת מחשבה וציפייה. מוס, כמו המלכה, מורדת בסיסטם הנוקשה והמסרס בדרכה, באומץ ועם מטרה ברורה להינצל ולהציל את חברותיה השפחות.

קמפיין #MeToo, שפרץ השנה לחיינו אפשר לנשים לצעוק בקול גדול שנמאס להן לשתוק, להיות כנועות, נזקקות ולהיאחז בידיעה שהן זכו לעבוד בתעשיית השקר והניצול - הוליווד.

זעקת אוקטובר 2017 התחילה אי שם עם בריאת העולם, כשאלוהים יצר אי שוויון בין אדם וחווה. מה שקרה אחר כך הוא שהמין האנושי ניצל את זה לרעה ואולי עכשיו הגיעה העת לתיקון אמתי. חודשיים לתוך 2018 נשים עדיין אינן מלכות, אך נפתח לפניהן עולם חדש שבו יוגדרו נורמות חברתיות חדשות, שוויון בשכר ובהזדמנויות.

והמלכה אליזבת? היא תמשיך להפליג אל תוך גילה עם אסופת כלבי הקורגי המפונקים שלה ובו בזמן לאחוז כאישה גאה בכתר, לפני שתעביר אותו הלאה לבנה המשמים צ'רלס. ממרומי גילי אני אולי יותר מפוכחת, אך אני מבטיחה שכשהיא תלך לעולמה אקח לי יום חופש ואתכרבל במיטתי כדי לראות בלופ את טקס הלוויה המפואר שלה.

God Save the Queen.