ביהמ"ש ביטל חילוט מחצית מביתו של בן 70 שגידל קנאביס

ביהמ"ש העליון ביטל לאחרונה חלקית החלטה של המחוזי לחלט בית מגורים של אדם בן 70 שהורשע בגידול קנאביס לצורך מכירתו והורה על חילוט 15% משווי הבית ולא 50%, כפי שהורה המחוזי: "יש להגיע לתוצאה אחרת שתהיה מידתית והולמת" • הסנגורים: "העליון מסמן לפרקליטות כי בחלק מהמקרים השימוש בכלי החילוט הפך למופרז ולבלתי-מידתי"

בית המשפט העליון ממשיך לצנן את השימוש בכלי החילוטים שבו משתמשות רשויות האכיפה נגד חשודים ונאשמים בפלילים. לאחרונה ביטל העליון חלקית החלטה של ביהמ"ש המחוזי לחלט בית מגורים של אדם בן 70 שהורשע בגידול קנאביס לצורך מכירתו. "יש מקום להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיע ביהמ"ש המחוזי, כדי שזו תהיה מידתית והולמת", קבע העליון.

ניסים קריספיל (70), חוקר צמחי מרפא מוכר, הורשע במסגרת הסדר טיעון במספר עבירות, לרבות עבירות של גידול סם מסוכן והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לפי כתב האישום שבו הודה קריספיל, המשטרה תפסה בביתו קנאביס במשקל של יותר מ-77 ק"ג, חלקו ארוז בארגזי קרטון וחלקו באדניות על גג הבית.

הסדר הטיעון כלל הסכמה לעונש של שנת מאסר, והצדדים נשארו חלוקים באשר לשאלת חילוט רכושו של קריספיל, והגדרתו כסוחר סמים, לשם ביסוס ההצדקה לחילוט. הפרקליטות ביקשה לחלט את הרכוש ששימש את הנאשם לביצוע העבירות, לרבות ביתו הפרטי, שני כלי רכב הרשומים על שמו וכסף מזומן בסכום של 1,100 דולר שנמצא בביתו.

הוויכוח בין הצדדים עסק בשאלת מטרת גידול הקנאביס. קריספיל טען כי הגידול נעשה במסגרת מחקר שהוא מבצע מתוקף עבודתו כחוקר צמחי מרפא, שנועד לסייע לחולים סופניים. קריספיל הסביר כי לאחר מחקרים רבים שביצע בצמחים שונים, לרבות כתיבת אנציקלופדיה הסוקרת את כל צמחי הרפואה בארץ, המשיך למחקר של צמח הקנאביס. לעומת זאת, הפרקליטות טענה כי מדובר בגידול למטרות סחר.

"דיסוננס בהצהרות של הנאשם"

שופטת המחוזי בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ, לא התרשמה מהסבריו של קריספיל וציינה בפסק-דינה, כי לדבריו של קריספיל "כוונת המחקר היא לספק סמים בבתי חולים לחולים סופניים, על דעת הרופאים ובני- המשפחה של החולים, אולם הנאשם לא ביקש ולא התכוון לבקש אישור כלשהו למחקר כזה, ואין לו אמצעי כלשהו להבטיח שלא ייגרם נזק כתוצאה מהשימוש בסמים".

השופטת נתנה משקל בהחלטתה גם לטענה של קריספיל כי גידול הצמחים לא נעשה למטרת רווח, וכי הוא חי באופן סגפני, ללא חשמל, ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי. בהקשר זה כתבה השופטת: "לא ניתן שלא לתמוה על עצם העלאת טענת הנאשם שגידול הסמים לא נועד להפקת רווחים, שכן בכתב האישום המתוקן שבו הודה הנאשם, נכתב במפורש כי הנאשם גיבש תוכנית לגדל את הסמים 'למטרות רווח', ובהתאם לתוכנית זו ביצע את כל פעולות הגידול של הצמחים", ציינה.

עוד ציינה השופטת כי קיים דיסוננס בין מצבו הכלכלי של הנאשם, שהגדיר עצמו כמי שחי בסגפנות ומתקיים מקצבת ביטוח לאומי, שידו אינה משגת אפילו שימוש בחשמל לצרכיו שלו, לבין ההשקעה הרבה בגידול הצמחים, כולל רכישת מכשור מתקדם ומימון גידול כמויות כה גדולות של צמחים".

באשר לשאלת החילוט, מכיוון ששאלת מטרת גידול הסמים היא קריטית על-מנת לבסס את ההצדקה לחילוט, עורכת-דינו של קריספיל, טלי גוטליב, שייצגה אותו במחוזי, התעקשה כי לא ניתן לקבוע שמטרת הגידול הייתה סחר בסמים, זאת, לדבריה כיוון שקריספיל גידל אותם למטרות מחקר. כן טענה עו"ד גוטליב כי הליך החילוט מבוצע במקרים של סחר בכמויות גדולות בלבד, ולכן אינו מתאים למקרה הנדון.

אולם השופטת מאק-קלמנוביץ אימצה את עמדת הפרקליטות, והורתה על חילוט הרכוש שהושג באמצעות ביצוע העבירות. עם זאת, בטרם הכריעה בנוגע לחילוט ביתו של קריספיל, הדגישה מאק-קלמנוביץ כי על אף הצידוק החוקי לחלט את הנכס, "אין ביהמ"ש פטור מהפעלת שיקול דעת ומבחינת סוגיית החילוט והצדקתו". לדבריה, לאור העובדה שמדובר בבית המגורים של קריספיל, קיימת "החובה להבטיח מקום מגורים ואמצעי קיום ולמנוע פגיעה בלתי מידתית ובלתי צודקת בבעל הזכויות ברכוש".

נקודה נוספת שאליה התייחס המחוזי בבחינת שאלת החילוט, היא שקריספיל לא הספיק ליהנות מפירות העבירות שביצע, שכן בעת פשיטת המשטרה על ביתו, כל תוצרי הגידול שלו היו מאופסנים בביתו, "כך שבמקרה זה אין אינדיקציה לכך שהנאשם הפיק רווחים כלשהם ממעשיו, ולמעשה נראה כי ההיפך הוא הנכון, שכן הנאשם הפסיד את כל ההשקעה שהשקיע בהקמת התשתית לגידול צמחי הקנביס", לפיכך, סיכמה השופטת, המטרה של מניעת ההנאה מפירות העבירה באמצעות החילוט, אינה רלוונטית במקרה זה.

לאור זאת, החליט המחוזי להורות על חילוט ביתו של קריספיל באופן חלקי, כך שהוראת החילוט "לא תתייחס לבית כולו אלא לאותם חלקים מהבית ששימשו לביצוע העבירה", ומכיוון שגידול ואחסון הסמים נעשה בקומה העליונה (מתוך שתיים) ועל גג הבית, הורה המחוזי על חילוט מחצית משווי הבית. מאחר ששווי הבית הוערך ב-1.9 מיליון שקל, ניתנו לקריספיל 4 חודשים לשלם 950 אלף שקל. נקבע כי אם קריספיל לא יצליח לגייס את הסכום, המדינה תוכל לחלט את ביתו, למכור אותו, ולהעביר לו מחצית מהסכום שיתקבל ממכירתו.

קריספיל ערער לעליון - באמצעות עוה"ד איתן פינקלשטיין ודוד יפתח - וטען כי החלטת המחוזי אינה מידתית, ואינה מותירה לקריספיל מקום מגורים סביר ואף לא דמי מחיה סבירים, כדרישת המחוקק. זאת, מאחר שאין באפשרותו לגייס סכום של 950 אלף שקל. עוד צוין, כי מדובר בהחלטה תקדימית המאשרת לחלט לראשונה בית מגורים.

העליון קיבל באופן חלקי את הערעור, וקבע כי יש להפחית את הסכום המבוקש ל-300 אלף שקל בלבד. השופט ניל הנדל - שאליו הצטרפו השופטים דוד מינץ ויעל וילנר - קבע כי נראה ש"יש מקום להגיע לתוצאה אחרת מזו שאליה הגיע המחוזי, כדי שזו תהיה מידתית והולמת. אף יוזכר הכלל, שלפיו כאשר ביהמ"ש פוסק בגזר-הדין רכיב שיש בו משום חידוש - למשל בחומרתו או בעצם יישום הוראת דין - על השתת העונש להיעשות בצורה הדרגתית".

עוה"ד יפתח ופינקלשטיין שייצגו את קריספיל בערעור לעליון, מסרו: "אנו שמחים על כך שהצלחנו למנוע את הוצאתו של אדם בן למעלה מ-70 מביתו, ועל כך שהעליון הבין כי החילוט שהטיל המחוזי לא היה מידתי וראוי. החלטה זו מצטרפת לפסק דינו של העליון, אשר קבע כי אין מקום לחלט רכוש בשווי כספים שהמערערים ניסו לקבלם אך הוחזרו על-ידי הבנקים לפני שהגיעו ליעדם - שם הצלחנו להביא לשחרור כל הרכוש שנתפס. נראה כי בית המשפט העליון מסמן לפרקליטות כי בחלק מהמקרים בתקופה האחרונה, השימוש בכלי החילוט הפך למופרז ולבלתי-מידתי".