בחירות בברזיל: קרנבל לעיניים שיכול להיות גם קרנבל לעניים

"הסוציאליסטים, הם שונאים את הקפיטליסטים. אבל אוי, כמה שהם אוהבים את הקפיטל". המשפט הזה, שנאמר על-ידי מנחם בגין לפני למעלה מארבעים שנים, סימל את כל מה שהיה שנוא ומאוס בשלטון מפא"י. פקידים המדברים מחד על שוויון זכויות, ומצד שני הם בעלי זכויות יתר, משום שהם בעלי הפנקס הנכון, מחוברים לאנשים הנכונים או פשוט נולדו לעדה הנכונה.

ההיסטוריה רצופה בדוגמאות של מפלגות, שבשם השוויון והאחווה השתלטו על המדינה, רוקנו את כיסי התושבים ומילאו את כיסי השליטים. כך קרה בברית המועצות, בקובה, בוונצואלה, בצפון קוריאה, וזה מה שקורה בשנים האחרונות בברזיל - מדינה הניצבת בפני בחירות גורליות לנשיאות בעוד תשעה ימים.

שחיתות בהילוך מהיר

המשותף לכל המדינות הללו הוא שבכולן מונהג שמאל כלכלי רדיקלי, שגורס שהמדינה צריכה לנהל את הכול, ולכן יש לתת כוח רב לממשלה ולפקידים. אך אבוי, מדובר באנשים בשר ודם, שכאשר הם ניצבים בפני פיתויים חומריים, נוטים לא פעם להתפתות אליהם.

לאחר המשבר הכלכלי שפקד את אמריקה הלטינית, עלה לואיז אינסיו דה סילבה (לולה) לשלטון בשנת 2003. הוא רץ על המצע של מי שגדל כחקלאי עני. הוא נבחר לנשיאות ברזיל ללא נכסים, ובשנת 2011 הוא סיים את הקדנציה השנייה, עם הון מוערך לו ולמשפחה הגרעינית של כ-2 מיליארד דולר.

מכיוון ששכרו של נשיא ברזיל עומד על כ-400 אלף ריאל בשנה (כ-100 אלף דולר), הרי שלהגיע אחרי שמונה שנות עבודה כנשיא לשווי של 2 מיליארד דולר מעיד יותר מכל כי לולה הוא ככל הנראה איש השקעות מצוין.

בברזיל ישנה מגבלת כהונה רצופה בתפקיד הנשיא - מותר להיבחר לכל היותר לשני קדנציות רצופות, ולאחר מכן ניתן להיבחר שוב - עם הפסקה של קדנציה. ב-2011, לאחר שתי קדנציות של לולה, נבחרה לנשיאות יד ימינו של לולה, דילמה רוסף - אשר הייתה חברה בארגון הגרילה הסוציאליסטי בשנות ה-60 המאוחרות. בדומה ללולה, גם דילמה רוסף נכנסה לפוליטיקה חסרת כל, והגיעה למצב שבו ידה בכל - תרתי משמע.

סקנדל רחיצת המכוניות

מדד השחיתות הבינלאומי הוא מדד המנקד את רמת היושרה והשקיפות של מדינות מציון 0 עד 100. ככל שהמגזר הציבורי במדינה שקוף יותר וישר יותר, המדינה תקבל ציון גבוה, וככל שהמגזר הציבורי מסתיר מידע ומושחת יותר, המדינה תקבל ציון נמוך. הציבור בברזיל רגיל שהמדינה שלו מושחתת, וכבר שנים שהמדינה מדורגת מתחת לממוצע, במקום ה-100 לערך בעולם. תושבי ברזיל יודעים שהמדינה שלהם מושחתת, אבל לא דין כביסה שמכבסים בבית כדין כביסה שמכבסים בחוץ.

בשנת 2015 התפוצצה פרשת שחיתות בברזיל, שזכתה לכינוי "סקנדל רחיצת המכוניות". חברת הגז ונפט הלאומית של ברזיל שילמה שוחד בהיקף של מיליארדי דולרים לאורך השנים לכל צמרת השלטון בברזיל, לרבות הנשיא לולה, שנדון ל-12 שנים בכלא בגין הפרשה, והנשיאה דילמה רוסף, שחקירה בעניינה מתנהלת. הכינוי "רחיצת מכוניות" דבק בפרשה בשל האופן שבו היא נחשפה - הלבנת הכספים בוצעה באמצעות מכוני שטיפת רכבים. כנראה מישהו בברזיל ראה פרק אחד יותר מדי של "שוברים שורות".

עד שנת 2015 אהב הציבור בברזיל לשנוא את אנשי העסקים, והבון טון בעיתונות היה לתקוף אנשי עסקים ולהגן על פוליטיקאים. בשנת 2015, כאשר השחיתות התגלתה במלוא כיעורה, לא ניתן היה עוד להסתיר את האמת מפני הציבור. באוגוסט 2016 הודחה דילמה רוסף, ומישל טמר, סגן הנשיא, החליף אותה בתפקידה. גם ביחס לטמר ריחף צל החשד בנוגע להיותו מעורב בפרשיות שחיתות שונות.

במדינות דמוקרטיות, הכוח החזק ביותר נגד השחיתות הוא בחירות, ובברזיל החורף הגיע ביוני, ובאוקטובר הבחירות.

קרנבל משמאל לימין

ב-7 באוקטובר התקיים הסיבוב הראשון לבחירות, ומועמד הימין, ז'איר בולסונארו, זכה בכ-46% מהקולות, עם סיסמת הבחירות "ברזיל מעל הכול, אלוהים מעל כולם". מועמד השמאל, פרננדו חדד, זכה ב-29% מהקולות.

בולסונארו נתפס כאאוטסיידר למערכת הפוליטית בברזיל. מדובר בנוצרי מאמין, אשר תומך בערכי המשפחה ובמאבק חסר פשרות בפשיעה ובשחיתות. במהלך כנס בחירות בספטמבר 2018, אדם בשם אודליה אוליביירה, חבר במפלגה הסוציאליסטית, דקר את בולסונארו בבטנו, והתעורר חשש לחייו. הדקירה בבטנו של בולסונארו סימלה עבור רבים דקירה בניסיון של ברזיל להילחם בשחיתות; התגובה של הציבור הייתה עלייה בפופולריות של בולסונארו.

יש סיכוי להינצל?

השחיתות היא הרעה החולה מספר אחת בכל הנוגע לכלכלה, לתהליכים כלכליים ולהשפעות ארוכות-טווח על החברה. ייתכן שמדינה מושחתת תצליח בשנה ספציפית, בגלל הצטברות גורמים חיצוניים - דוגמת עליית מחיר הנפט במדינות המייצאות נפט - אבל לאורך זמן זה פשוט לא תופס. מנגד, מדינות שנלחמות בשחיתות עלולות לסבול בטווח הקצר (דוגמת ישראל בשנות ה-80) אבל בטווח הארוך זה טוב לחברה וטוב לכלכלה.

מבחינת נתונים כלכליים יבשים, בברזיל יש 210 מיליון תושבים, ולמדינה תוצר בהיקף כולל של כ-3.4 טריליון דולר, הממקם אותה בעשירייה הפותחת מבחינת תוצר בעולם. יחס החוב תוצר עומד על כ-74%, שיעור ההשתתפות בשוק העבודה עומד על 61.6% ושיעור האבטלה על 12.1%. שיעור האינפלציה עמד על 4.53%, ולמדינה מחצבי טבע בשפע, בדגש על גז טבעי ונפט.

אבל כל הנתונים הללו חסרי חשיבות אם הממשל לא ישכיל לרתום את כוחה של הכלכלה לטובת התושבים, ולא לטובת המנהיגים. כך לדוגמה, השכנה מצפון של ברזיל, ונצואלה, הייתה מדורגת רביעית בעולם במונחי תוצר לנפש, עם 7,424 דולר לנפש, מה שמיקם אותה כאחת המדינות העשירות בעולם - והיום מדובר באחת מהמדינות העניות בעולם, שהתושבים שלה מנסים לברוח לברזיל.

הנקודה הישראלית

תוצאות הבחירות הקרובות בברזיל ישליכו על עתידה של ברזיל. אבל כמו בכל סיפור, גם כשנערכות בחירות בצד השני של העולם, יש נקודה ישראלית - בולסונרו הוא פרו-ישראלי מובהק, ובנאומי הבחירות שלו הוא הצהיר שהמדינה הראשונה שבה יבקר לאחר שייבחר היא ישראל, וכי אחד ממהלכיו הראשונים יהיה להעביר את שגרירות ברזיל לירושלים.

כאימפריית כדורגל, בברזיל יודעים שכדורגל משחקים 90 דקות, ובעוד תשעה ימים, נדע לאן יובילו תוצאות הבחירות את הענקית מאמריקה הלטינית. מי יודע, יכול להיות שבעוד תשעה ימים ברזיל תצא לדרך חדשה גם בהיבט הכלכלי וגם בהיבט היחסים מול ישראל. 

■ הכותב הוא מנכ"ל OXTP INVESTMENTS ומשמש כמנהל תחום החוב בחברת Oscar Gruss&Son. הכותב ו/או חברות קשורות עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים לרבות אלו שהוזכרו בכתבה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם