בפריימר ליג באנגליה: חדר הלבשה אחד, 11 שחקני כדורגל מ-11 מדינות

בכדורגל האנגלי מנסים להשתמש בהסכם הברקזיט כדי לשנות את חוקי העיסוק בממלכה ולהגביל את כמות הזרים ששטפה את הליגה • אבל מחקר חדש מראה שהלאומיות עזבה את אירופה: מעל 40% מהשחקנים משחקים מחוץ למדינה בה נולדו, והמעבר הראשון לחו"ל מתבצע כבר לפני גיל 22

רונאלדו/צילום: Shutterstock צ א.ס.א.פ קרייטיב
רונאלדו/צילום: Shutterstock צ א.ס.א.פ קרייטיב

עוד לפני שתרזה מיי יצאה אתמול מישיבת הקבינט של ממשלת בריטניה והודיעה על טיוטה מוסכמת לברקזיט - החלו לצוץ דיווחים על רפורמות ושינויים שצפויים בהאי הבריטי ביום שאחרי. עבור חלק מהגופים, הברקזיט נראה כמו הזדמנות מצוינת לחזור לעולם הישן שמזמן לא קיים. למשל, הפרמיירליג האנגלית שלפי פרסום ב"טיימס" השבוע החליטה לנצל את היציאה מהאיחוד כדי לשים סוף להשתלטות של שחקנים מחוץ לאי הבריטי על הליגה. לפי ההצעה של ראשי ההתאחדות האנגלית, עם ההיפרדות מאירופה והשינוי בסטטוס האזרחות תהיה רשאית קבוצת פרמיירליג להעסיק 12 שחקנים בלבד מחוץ לבריטניה מתוך סגל של 25 שחקנים. רחוק מאוד מהרגולציה הקיימת היום ומחייבת רק שמונה שחקני בית בסגל.

I17
 I17

הנתונים די ברורים: כשמנצ'סטר יונייטד זכתה באליפות הפרמיירליג ב-1992/93 (עונת הבכורה של הליגה החדשה) הסגל שלה כלל רק שלושה זרים מחוץ לאי הבריטי. כשמנצ'סטר סיטי חגגה אליפות בקיץ 2018 כבר היו לה בסגל 21 שחקנים שנולדו מחוץ לאי הבריטי. היא הייתה הקבוצה שיכולה להמחיז בצורה המדויקת ביותר את סיפור מגדל בבל, עם סגל שכלל שחקנים מ-11 מדינות שונות.

נושא הגלובליזציה של הכדורגל הוא אחד מהנושאים המרכזיים גם במחקר החדש שמפרסם ארגון CIES, המתמחה בדמוגרפיה של הכדורגל העולמי. אם מסתכלים על נתוני המחקר, נראה כמעט בלתי אפשרי להחזיר את הגלגל לאחור - כמות השחקנים המקומיים בקבוצות נמצא בשפל היסטורי, כולן בלי יוצא מהכלל מעדיפות לקצר תהליכים של הכשרה באמצעות רכש, והגיל שבו בוחר שחקן לצאת לראשונה לשחק מחוץ למדינת האם שלו הולך ויורד. אז לפי המחקר, איפה עומד הכדורגל ערב הברקזיט?

1. "שחקני בית" - יש עוד מושג כזה?

מאחר שחוקי העיסוק באיחוד האירופי לא מאפשרים הפרדה בין זרים למקומיים, מופעלת בכדורגל רגולציה על ידי פיפ"א, אופ"א ועל ידי הליגות עצמן שמחייבות את הקבוצות למספר מסוים של "שחקני בית" (Home Grown Players). כל שחקן שבין גיל 15-21 ובילה לפחות שלוש עונות במועדון ייחשב כ"שחקן בית", מה שאמור לחייב את קבוצות להעסיק בסגל הבוגר שחקנים מקומיים שגדלו במועדון. הבעיה היא שבעולם גלובלי שבו קבוצות מחזיקות אקדמיות נוער ומביאות שחקנים מחו"ל כבר בגילאי 12-13, גם "שחקני הבית" הם בסופו של דבר שחקנים לא מקומיים.

נכון לעונת 2018/19, ב-31 הליגות האירופיות שנבדקו במחקר של CIES עומד שיעור שחקני הבית על הרמה הנמוכה אי פעם - רק 16.9% מהשחקנים הם כאלו שצמחו במועדון. במלים אחרות, על כל שחקן אחד ש"עלה מהנוער" יהיו שישה שהמועדון הביא מבחוץ. דווקא ליגת העל הישראלית היא הליגה שמחזיקה את השיעור הגבוה ביותר של שחקני בית - 28% מהשחקנים בקבוצות של ליגת העל הם שחקני בית. הנתון הזה לא לגמרי מפתיע מאחר שככל שליגות וקבוצות הופכות לעשירות יותר, כך הן משתמשות במשאבים הכלכליים כדי להביא שחקנים מחוץ למועדון.

הסרייה A האיטלקית היא הליגה שהכי פחות מאמינה בשחקני בית, ושיעור השחקנים הללו בסגל עומד על 7.4% בלבד, בפרמיירליג האנגלית 11% הם שחקני בית, ובבונדסליגה הגרמנית 15%. ב-30 מתוך 31 הליגות שנבדקו נרשמה ירידה בעשור האחרון בשימוש בשחקני בית.

2. חו"ל זה הכי

קבוצות לא מוצאות עניין מיוחד בשחקנים שגדלו אצלן במדינה. להיפך, המחקר מראה כי הכדורגל האירופי הוא גלובלי מאי פעם וקבוצות נוטות להעסיק יותר ויותר שחקנים מחו"ל. נכון לעונת 2018/19 כ-41.5% מהכדורגלנים באירופה נולדו מחוץ למדינה שבה הם מועסקים. לפני עשור עמד שיעור השחקנים הלא מקומיים על קצת למעלה מ-30%.

קפריסין היא הליגה שמשתמשת הכי הרבה בשחקנים מחוץ למדינה - 66.2%. מבין הליגות הגדולות הפרמיירליג היא הליגה הכי זרה, עם שיעור של 62.7% מהשחקנים שנולדו מחוץ לאנגליה, לפני הליגה הספרדית (61.3%), האיטלקית (56.5%), הגרמנית (50.8%) והצרפתית (36.9%). ב-26 מתוך 31 הליגות שנבדקו נרשם בעשור האחרון עלייה בשיעור השחקנים הלא מקומיים בסגל.

איפה אנחנו? בזכות החוק שמגביל את כמות הזרים לשישה בקבוצה והעובדה שישראל לא חלק מהאיחוד האירופי ולכן לא נהנית מחוקי חופש התעסוקה בין מדינות האיחוד - שיעור השחקנים הלא-ישראלים עומד על 23.5% בלבד, מקום 29 מבין 31 הליגות שנבדקו.

3. ילד - סע לשחק בחו"ל

לא רק שיותר שחקנים יוצאים לשחק בחו"ל, הם גם עושים את זה בגיל מוקדם יותר. הסיבה העיקרית היא כמובן כסף. בכל שנה ששחקן "מבזבז" בבית הוא מאבד חוזה פוטנציאלי גדול יותר בחו"ל. לפי המחקר, הגיל הממוצע שבו שחקן עושה את המעבר הראשון שלו למדינה אחרת הוא 21.8, לעומת 22.2 לפני עשור.

4. נכשלנו? בוא נבנה מחדש

שוק ההעברות השחקנים העולמי גילגל בקיץ האחרון כ-5.44 מיליארד דולר שעברו בין קבוצות. האינטרסים הכלכליים האדירים - סוכנים שגוזרים עמלות על כל העברה, שחקנים שמשפרים חוזה בזכות מעבר, קבוצות שמתפרנסות ממכירת שחקנים וחולצות - מביא לכך שקבוצות נראות שונות לחלוטין בין עונה לעונה. בעונת 2018/19 שיעור השחקנים החדשים בסגלים של הקבוצות באירופה עומד על 44.4% - כלומר, כמעט מחצית מסגלי הקבוצות באירופה הוחלפו בקיץ. ב-11 ליגות באירופה החליפו הקבוצות למעלה ממחצית הסגל לעומת זה ששיחק בו בעונה שלפני כן, ביניהן גם ליגת העל הישראלית.

דווקא בקבוצות הגדולות של היבשת נרשמת שפיות יחסית מבחינת תנועת שחקנים - הליגה הגרמנית היא הליגה הכי פחות תזזיתית (רק 32.1% מהשחקנים הם חדשים העונה), לפני הליגה האנגלית (32.9%).

ואם לסכם את התזזתיות של שחקנים ללכת לחפש עתיד טוב יותר - אז הסמל והנאמנות הם מזמן לא נושא לדיון בכדורגל. רונאלדו שייזכר בדברי הימים לכוכב ההיסטורי הגדול ביותר של ריאל מדריד, לובש החל מהשנה עוד לפני גיל 34, את חולצת המועדון רביעית שלו (ספורטינג, מנ. יונייטד, ריאל, יובנטוס).