המחוזי העביר מתפקידם את נאמני “הדר דימול”: “הרדימו את הנושים בהצהרות שווא”

השופט אלכסנדר רון קיבל את בקשת הכנ”רית בעניין וקבע כי הנאמנים, עוה”ד אביב פריצקי וקרן רייכבך–סגל ורו”ח בועז גזית, איבדו את אמון הנושים • זאת, בשל הצהרות חסרות אחריות על פירעון מלא באמצעות מכירת אולם האירועים, שהתבדו • הנאמנים בתגובה: נשקול צעדינו

השופט אלכסנדר רון / צילום: שלומי יוסף
השופט אלכסנדר רון / צילום: שלומי יוסף

החלטה נדירה של בית המשפט המחוזי בירושלים במסגרת תיק הפירוק של הדר דימול, אולם האירועים בבניין "סיטי טאוור" ברמת גן המצוי בהקפאת הליכים מזה כשנה וחצי: השופט אלכסנדר רון קיבל את בקשת הכנ"רית, עו"ד סיגל יעקובי, והורה להעביר מתפקידם את שלושת הנאמנים של החברה: עוה"ד אביב פריצקי וקרן רייכבך-סגל ורו"ח בועז גזית. מי שצפוי לתפוס את מקומם של השלושה, בהתאם להחלטת השופט רון, הוא עו"ד עדי פיגל.

בהחלטתו, ציין השופט רון תחת הכותרת "הצהרות שווא מוטעות ומטעות" כי "הדרך החריגה בה נקטו הנאמנים בהצהרותיהם, בכתב ובעל-פה, בעקביות ובעקשות, הטתה את שיקול דעת הנושים, ‘הרדימה’ אותם בהניחם שהנאמנים המשמשים זרוע לביהמ"ש והמחויבים בנאמנות יתירה הבטיחו להם, למעשה, את מבוקשם.

"יש בין הנושים הסבורים גם, שנעשה הדבר בכוונת מכוון. לא לי, בשלב זה, לקבוע. אך גם אם אין המדובר, אלא בהצהרות חסרות אחריות, שעתידות היו להתבדות, מכאן ועד למשבר האמון, קצרה הדרך. אין לנושים דבר חשוב יותר, מהסיכוי לקבל לידם את המגיע להם. ואם במישור הזה, הקריטי מבחינתם, ניצבים הם בפני נאמנים שאין הם נכונים לסמוך עוד על דבריהם, הסיכוי לשיקום האמון, לא קיים עוד".

משבר אמון קיצוני

לאורך כל החלטתו התייחס השופט רון למשבר האמון החריף בין הנושים והכנ"ר לבין הנאמנים, שעומד לדידו כמכשול בפני הצלחתו של הליך הקפאת ההליכים. "משבר האמון כלפי הנאמנים מכיוונים רבים, אינו נתון עוד בספק. הצהרותיהם העקביות לפירעון מלא, שהיה בהן כדי ‘להרדים’ את הנושים, ואשר ‘במקרה הטוב’ מבחינתם, הינן בבחינת הצהרות בלתי אחראיות, די בהן, בפרט כשאין על הפרק התבטאות אקראית אחת, כדי להסביר את משבר האמון העמוק לו גרמו הנאמנים", כתב.

נדגיש, כי על-אף שהלכה למעשה התקבלה בקשת הכנ"רית להעביר את הנאמנים מתפקידם, הרי שבהחלטתו הדגיש השופט רון כי החלטתו מבוססת בעיקר על "משבר האמון הקיצוני בין הנאמנים לבין חלק ניכר מבין המעורבים העיקריים", וכן כי "אין לראות בהחלטה זו כהחלטה המגלמת בחובה מסקנות מגובשות לחובת הנאמנים והגינותם. על הטעמים שבעטיים קרס האמון בנאמנים ניתן להצביע בבירור, אך בד בבד מתחייבת קביעה ברורה ומודגשת, שאין לראות בהחלטה זו כקובעת מסמרות לחובת הנאמנים תוך פגיעה ב’חזקת החפות’. ככל שיהא בכך צורך, יינתן להם יומם בביהמ"ש". בכך, מיתן במעט השופט רון את המשמעות שניתן היה אולי לייחס להחלטתו.

בבקשה מטעם הכנ"רית הופיעו האשמות חריפות נגד הנאמנים. בין היתר נטען כי הנאמנים הציגו בפני הנושים הצהרות-שווא ומצגי-שווא בנוגע ליכולתם למכור נכסים ולפרוע את כל התחייבויותיהן של החברות הקורסות; הציגו מצגי-שווא בפני הכנ"רית וביהמ"ש; הסתירו מהנושים את העובדה כי אחד מהם קרוב משפחה של בעלי החברה המציעה הצעת רכישה; ופעלו בניגוד עניינים ובאופן לא ראוי במסגרת תפקידם מול הנושים, הכנ"רית וביהמ"ש בעניינים נוספים.

עם זאת, בדיון שנערך בבקשתם מיתנו באי-כוח הכנ"ר את הטון, וטענו כי הבקשה שהגישו היא "בקשה שנוגעת לחוסר יכולת להמשיך ולהתנהל ולתפקד כנאמנים בתיק. זאת ותו לא. חשוב להדגיש שאנחנו לא מבקשים היום להטיל אחריות על הנאמנים. אנחנו לא דנים אם הם בסדר או לא".

ניגוד עניינים

החלטתו של השופט רון עסקה בשתי טענות עיקריות שהופנו נגד הנאמנים, ועיקרן בפעילות הנאמנים אל מול חברת להב, שהיא החברה שרכשה את הנכס העיקרי של דימול- אולם האירועים. לפי הטענה, הנאמנים השמיעו הצהרות מוקדמות מוטעות ומטעות ומצגי שווא, בעיקר בכך שהציגו מצג, שלפיו במכירת אולם האירועים ללהב יש בכדי להביא לפירעון כל התחייבויות החברה. ביחס לכך, ציין השופט רון כי "להצהרות מהותיות מצד בעלי תפקיד, בהיות אלה זרועו הארוכה של ביהמ"ש המחויבים בחובת נאמנות מוגברת, חשיבות קריטית". בחובתם זו, קבע השופט, לא עמדו הנאמנים. לדבריו, לא די בהסתייגות שהופיעה בגוף בקשת הנאמנים לאישור הצעת הרכש של להב, שלפיה התמורה המוצעת בגובה 39 מיליון שקל מבטיחה 100% מחובות החברה על-פי הרשום בספרים ובטרם שהוגשו תביעות החוב. השופט רון הפנה לכך שנכתב בבקשה כי ההצעה מהווה "פתרון מלא לנושי החברה" ולהצהרות הנאמנים בפניו במהלך הדיון בבקשה. "הכל הבינו אותו דבר: על הפרק הליך ייחודי בכך, שיש בתמורה כדי לכסות את מלוא הנשייה", ציין השופט.

אולם כפי שהתברר במרוצת החודשים, הסכום שהתקבל עבור מכירת אולם האירועים אינו מספיק על-מנת לכסות את החובות לנושים שאינם מובטחים ושאינם בדין קדימה. בנסיבות אלה, ציין השופט "מה לנו להתפלא, שמתפתח כלפי הנאמנים משבר אמון עמוק".

לדבריו, "אילו באמת התכוונו הנאמנים להיזקק למצג, שלפיו אין הם יודעים את שיעור הסכום שיידרש לכיסוי מלוא החובות... יכלו להימנע מכל הצהרה, ולכל היותר להתנסח בדרך שתבהיר לשומעים מראשית הדרך, שאין שיעור הנשייה מגובש, וממילא אין לדעת אם הסכום שייתקבל יספיק".

הטענה העיקרית השנייה שבה דן השופט רון, נוגעת לניגוד עניינים מצד הנאמן עו"ד פריצקי לבין בעל השליטה ב"להב", שכן בן-דודו של פריצקי הוא בעל מניות בבעלת השליטה של "להב".

השופט רון קבע כי התנהלותו של עו"ד פריצקי בנקודה זו "לא הייתה נקיה מספקות", על-אף שבאותו יום שבו התבקש ביהמ"ש לאשר את ההצעה של "להב", הודיעה הנאמנת עו"ד רייכבך-סגל לכנ"ר, על הקשר בין פריצקי ל"להב", ובעיקר לאור העובדה שפריצקי הודיע על הקשר לביהמ"ש רק כחודש וחצי מאוחר יותר, ולאחר שכבר נערך הדיון בהצעת "להב".

בנוסף, השופט רון תיאר את ההליך שליווה את עסקת המכר ל"להב" כהליך שטומן בחובו "משקל מצטבר של רכיבים שתרם רבות את חלקו לקריסה במעמד הנאמנים". לדבריו, "בפרט יודגשו המאמץ לסיום מהיר של העסקה, העובדה שהמוכרת הראשונה שהוצעה.. הייתה גם האחרונה שזכתה, העובדה שבשלב הסופי, נותרה היא כמציעה יחידה, וכי לפחות לדעת חלק מהמעורבים, סכום העסקה היה נמוך מדי".
כך סיכם השופט, כשהוא קושר את ניגוד העניינים לכאורה עם נסיבות עסקת המכר: "נוכחנו, שנמכר הנכס העיקרי, בנסיבות, שהן, לכל הפחות, מטרידות: רוכש אחד, מתחילת הדרך עד הסוף, וזאת במסגרת הליך שבו ניכר שמתחילתו עשו ביחס אליו הנאמנים מאמץ רב להביאו לסיום מהיר. ורוכש זה - בן-דודו של הנאמן, נמנה עם בעליו".

בשולי ההחלטה, התייחס השופט רון לתמיכה של בנק הפועלים בבקשת הכנ"ר, וציין כי "דבריו החריפים של בא-כוח בנק הפועלים, נושה מובטח שאמור להיפגע פחות מהאחרים מכל החלטה אפשרית, היה בהם כדי להסיר ספק שמשבר האמון שנוצר - בלתי הפיך". תביעת החוב של בנק הפועלים על-סך של כ-26 מיליון שקל נדחתה מוקדם יותר השנה על-ידי הנאמנים, שקבעו כי השעבודים שלו לא בתוקף. בנק הפועלים הגיש על-כך ערעור למחוזי, אך לטענת הנאמנים יש לדחותו ולו בשל הטעם שהוגש באיחור. עניין זה לא נזכר בהחלטתו של השופט רון.

מעשיהם של הנאמנים נחשפו, בין היתר, בעקבות תלונה של אחד מנושי החברה המובטחים, נתנאל לורנצי וחברת דמקא שבבעלותו. לורנצי אף הגיש לפני כשבועיים תלונה במשטרה נגד הנאמנים בטענה לשימוש במסמכים מזויפים, לקבלת דבר במרמה ולהפרת אמונים. 

 נימוקי ביהמ"ש
  נימוקי ביהמ"ש

הנאמנים: "לא היה מקום להזיז אותנו. נושים פעלו להחליף אותנו כי לא קיבלנו תביעותיהם"

הנאמנים שהוחלפו, עוה"ד אביב פריצקי וקרן רייכבך-סגל ורו"ח בועז גזית, מסרו בתגובה: "לאחר שהנאמנים דחו תביעות של נושים מסוימים, אותם נושים פעלו בכל דרך על מנת להחליף את הנאמנים, מתוך תקווה שנאמן אחר יקבל את דרישותיהם. הנאמנים סבורים כי לא היה מקום להחליפם. הנאמנים לומדים את ההחלטה ושוקלים את צעדיהם".
אחד מהנושים המובטחים של הדר דימול", נתנאל לורנצי, מסר: "החלטה שקיבל היום בית המשפט עושה צדק. אני שמח על כך שהאמת יצאה לאור ופעילותנו נשאה את התוצאה המיוחלת. יידע כל נאמן ומפרק, שככל ולא יבצע תפקידו נאמנה, הוא ייתן על כך את הדין! עם זאת, אדגיש כי לצערי ההחלטה לא יכולה לרפא את עינוי הדין והעוול שעברתי בהליך המתמשך. בית המשפט יצטרך לקחת אל תשומת ליבו ולמנוע הישנות של מקרים דומים בעתיד. אני מייחל לסיום ההליך האישי שלי בהקדם ולתיקון עינוי הדין שעברו נושי החברה.
"הכנ"ר בראשות עו"ד סיגל יעקובי ועו"ד בת שבע אברך בר-טוב, מנהלת מחוז ירושלים בכנ"ר, התגלה כמוסד שמקיים את תכליתו ועושה עבודתו נאמנה".