בחסות הקורונה: המחאה שצריכה להדאיג מאוד את נתניהו

התופעה שנראתה בהפגנות הדגלים השחורים בירושלים ובמוצ"ש - החיבור בין המחאה ה"כלכלית" של נפגעי הקורונה, למחאה הפוליטית הקוראת להדחת ראש הממשלה, כבר הפכה לרשמית צריכה להדאיג מאוד את נתניהו. ופן אחד שלה צריך להדאיג את כולנו.

בתחילה היה נראה כי טעה מי שהגה את הרעיון כי על קבוצות המחאה והמפגינים נגד נתניהו להתלבש על הקורונה ולהאשים בהשלכותיה את ראש הממשלה. מהלכי הממשלה בחודשים הראשונים היו מוצלחים. לפחות בריאותית, ישראל בלמה את ההידבקות. אבל כעת, לאחר המהלך המופקר של הסרת ההגבלות, ותוצאתו, האצה עצומה של ההידבקות, נדמה כי הרעיון פועל מצוין - אם כי כאמור מעלה גם סכנה של ממש.

על ההפגנות ה"כלכליות" של העצמאים והמגזרים הסובלים האחרים, ניסו לתפוס טרמפ גם קודם קבוצות אנטי ביביסטיות דוגמת קריים מיניסטר ואחרות, וכשדחקו אותן הצידה, הן פרקו זעם באלימות שהייתה אחרי ההפגנה בכיכר רבין במוצאי שבת שעברה (11 ביולי).

אלא שביום שלישי, הפגנת הדגלים השחורים בירושלים התרחבה מאוד, וכללה בתוכה מגזרים שקודם לא התלהבו ממחאה שכל מטרתה הפלת נתניהו. ה"אנטי ביבי" משחק בדרך כלל לרעת יוזמיו בקבוצות גדולות בחברה הישראלית, כאלה שלא רואות בנתניהו את האשם בכל מה שזז. אלא שהחודש האחרון של ההתפרצות המחודשת של המגפה, שמביאה בחזרה את ההגבלות הקשות, ולצד זה הסיוע הכלכלי החלקי שלא סיפק ציבורים רבים, דחף גם את הנפגעים הכלכליים של הקורונה להצטרף למתנגדי נתניהו.

לולא הגל הזה של הקורונה והמצב הכלכלי שהגיע בעקבותיה, לא היו מגיעים עשרות אלפים להפגנה סמוך לביתו של ראש הממשלה ביום שלישי. סיסמאות ה"מרמה שוחד והפרת אמונים" השתלבו באלה של נפגעי הקורונה, ובלשכת ראש הממשלה מבינים את זה. ואם תרצו הנה עוד סיבה לשישה מיליארד השקלים בדרך לחשבונותינו שעליהם הכריז ראש הממשלה בשבוע שעבר.

ואם בירושלים זה היה "על הדרך", אתמול זה כבר הפך רשמי: ההפגנות התאחדו. מפגיני הדגלים השחורים הודיעו כי יקיימו את הפגנתם יחד עם קבוצות העצמאים המוחות על הטיפול הכלכלי במשבר. המחאה הפוליטית התאחדה עם זו הכלכלית. חובה לציין כי המפגינים ה"כלכליים" לא צודקים בכל טענותיהם: המדינה עושה הרבה ולא מקבלת מספיק קרדיט, ומצד שני היא נזהרת ובצדק. אותם "פקידי אוצר" מושמצים שומרים על אוצר המדינה מחשש לעתיד, ומפני התנהלות פופוליסטית של הפוליטיקאים. לקופה שלנו יש תחתית ואנחנו ממש לא רוצים להתקרב אליה. הבירוקרטיה קיימת אבל הכרחית ברובה, וגם מתוקנת תוך כדי תנועה, כמו ההחלטה לבדוק את ירידת ההכנסה כעת ביחס לשנה הטובה יותר מבין 2018-2019. אלא שבדרך נופלים יותר ויותר עצמאים ושכירים מהמגזרים הנפגעים, בתיירות הנכנסת והיוצאת, בתרבות, בחינוך, בענף המסעדות, בספורט ועוד. הבירוקרטיה מקשה, והמענקים וההלוואות לא תמיד מתאימים לצרכים.

ולא פחות חשוב. יחד עם הטענות הללו עולה גם הזעם על ההתנהלות האישית והדוגמה השלילית של הפוליטיקאים. מגודלה העצום של הממשלה, דרך התנהלות לא שומרת כללי קורונה של כמה מהפוליטיקאים, עבור מה שנראה כמאבק לטובות אישיות - כמו סוגיית גביית המס מנתניהו והחזרי ההוצאות בביתו, ולבסוף דרך הטיפול במשבר שנראית לפרקים מבולבלת וחסרת כיוון.

זה קצת יותר מדי עבור הציבור הרחב, ושם מתחילה להיראות תזוזה. בלשכת ראש הממשלה מודעים מאוד למתרחש, לא רק בגלל הסקרים אלא יותר מכיווני המחאה, ולכן המאמצים הכבירים לשכנע את מובילי המחאות באמצעות תוכניות חדשות לבקרים למגזרים שהם מייצגים.

אלא שלהפגנות הללו יש גם היבט מסוכן למדי. יש מי שחושש שהדמוקרטיה כאן בסכנה, אבל איך שנראות ההפגנות, מה שבעיקר בסכנה הוא בריאות הציבור. באחת מההפגנות האחרונות, נתנו כמה ממארגניה הנחיות לא להגיע עם טלפון סלולרי. מדוע? כדי שהשב"כ לא יאכן אותם. תגידו, השתגעתם?! ואם מפגין ללא סלולרי היה ליד חולה קורונה בהפגנה, הוא לא צריך לדעת מזה? מוטב שיידבק, ויתחיל שרשרת הדבקה בבית ועם החברים והשכנים, מאשר שחלילה וחס רחמנא ליצלן השב"כ יאכן את הטלפון שלו.

ההנחיה הזו נבעה מהתזה כי הממשלה ונתניהו בראשה מעצימים את מימדי הקורונה מסיבותיהם הפוליטיות. בין אם כדי לדחות את דיוני המשפט (לא יקרה) ובין אם כדי להסיט את שימת הלב מהתנהלות ראש הממשלה והצרות של המדינה. ולא עוזרים כל הרופאים והמומחים העולים לשידור ומזהירים את הציבור. "לי יש נתונים אחרים, זו לא מגפה זה וירוס", קבעה בת שיח שלי כשניסיתי לשכנעה אחרת. נזקי התעמולה של פרופסור לס משמשים כאן למטרות הפוליטיות של מארגני המחאות וההפגנות.

ומשם זה כבר מוביל למחאה על כמה מצעדי ההגבלות שמנסה הממשלה להחיל. אני לא בטוח שכל צעד וצעד שעליו מדברים מוצדק, בוודאי ככל שמדובר באוויר הפתוח. אבל מביקורת נקודתית על צעד זה או אחר, זה הפך לאי אמון גורף. ומכאן גם להתעלמות מההנחיות אפילו במקומות בהן הכי נחוצות. אלה כבר לא רק חרדים מחסידות לא ציונית שדוחים כל צו או הנחיה של השלטונות, אלה האזרחים הכי נורמטיבים שיש. האמירות ששמעתי בימים האחרונים מטרידות כי הן לא מוכוונות נגד נתניהו האיש בלבד, הן מוכוונות כלפי ראש ממשלה, ממשלה, שלטון. ולבד מהסכנה המיידית הבריאותית שמן הסתם גרמה להחרפת גל ההידבקות, היא עשויה להביא לאנרכיה שהזרמים היותר קיצוניים של המוחים מכוונים אליה, ראו שוברי חלונות הבנקים, ומתקיפי השוטרים והעיתונאים.

בשישי האחרון הצטרפו לכך מקצת מהמסעדנים שהודיעו על כוונתם להפר את הנחיית סגירת המסעדות שאמורה הייתה להיכנס לתוקף בחמש אחר הצהריים אבל לבסוף בלחצם נדחתה בכמה ימים. שבוע קודם היו אלה מנהלי ובעלי חדרי הכושר שניסו לפתוח למרות הנחיית הסגירה.

כל אלה מדליקים נורות אזהרה, שכן זו לא רק מחאה כלכלית או פוליטית, זה ערעור על עצם הלגיטימיות של מוסדות המדינה לקבל החלטות ולכפות אותן, ואם זה מסוכן במצב רגיל, הסכנה גדולה פי כמה בעידן הקורונה.