איזו מדינה עומדת באמת מאחורי האונייה שאחראית לאסון הזפת?

אתמול (ד') דיווח המשרד להגנת הסביבה במסיבת עיתונאים חגיגית על השלמת חקירת אסון הזפת בחופי ישראל: לטענת המשרד מקור הזיהום הוא בספינה בבעלות לובית, שעשתה את דרכה מאיראן, ושפכה נפט בלב בים בטרם הגיעה ליעדה - סוריה. אלא שחיפוש במסמכי בעלות המצויים ברשת, מגלה פרטים חדשים ושונים בסיפור.

לפי המסמכים הגלויים ברשת, ייתכן כי הספינה כלל אינה בבעלות לובית - אלא בבעלות חברה הרשומה באיי מרשל. בנוסף, במהלך השנה האחרונה, לפי כתבה באתר Hellenic Shipping News Worldwide, הספינה נקנתה על ידי גורמים אמירתיים, אך לא ידועה זהותם והאם נשארה בידיהם, האם מדובר בבעלי המכלית או פעילות בשם גורם שלישי, והאם המכלית החליפה שוב ושוב ידיים.

זוהי התנהלות שגרתית בענף הספנות הגלובלי והמורכב, שבו קשה מאוד לאתר בעלים מקוריים של ספינות, המחליפות ידיים בתדירות גבוהה, וייתכן כי גם הפרטים הללו - חלקיים בלבד בשושלת ארוכה של בעלויות וחכירות.

בעזרת מיכל בית הלחמי, חוקרת עצמאית של גיאופוליטיקה ברשת, ניתחנו מסמכים הנוגעים להעברת הבעלות של ספינת אמרלד. הספינה המדוברת, פעלה בעבר תחת השם EBN Batuta כשהייתה שייכת לחברת הנפט הלאומית של לוב.

בדצמבר 2020 היא נרשמה בבעלות חדשה, תחת חברת אמרלד מרינס LTD, הרשומה באיי מרשל, וכך שונה שמה לאמרלד. מספר רישום הספינה, נותר כפי שהוא - 9231224 IMO.

בנוסף, ייתכן כי הבעלים הנוכחי של הספינה באיי מרשל - הינו 'חברת קש', היות וקשה מאוד למצוא רישום של בעלים. בשל הקושי לאתר ולמפות את האינטרסים הרבים - הגלויים והנסתרים בענף הספנות והנפט, ספקולציה אפשרית אחת היא כי בשנה החולפת קנו את המכלית בעלים אמירתים מפני שאינם נמצאים תחת סנקציות.

לא ידוע האם אותם בעלים הם אלו שפתחו את החברה באיי מרשל ורשמו שם את המכלית. לפי המידע ברשת, המכלית נרשמה תחת איי מרשל מה-23 בדצמבר 2020, והחברה שרכשה אותה מחזיקה רק מכלית אחת, והוקמה חודש בלבד לפני הרישום.

אגב כך, שנים לפני שעברה לידיים לוביות, הייתה הספינה תחת בעלות קנדית, וגם תחת בעלות נורווגית.

מסקנות החקירה בינתיים הן נסיבתיות בלבד

עולם הספנות וחברות הספנות והבעלים, הוא עסק מורכב. ידיים מתחלפות במהירות, וספינות מחליפות חוכרים בתדירות גבוהה. זהו ענף רצוף שיקולים ואינטרסים פוליטיים וכלכליים.

המידע שהוצג אתמול על ידי המשרד להגנת הסביבה לא כלל התייחסות לשרשרת הבעלות, למרות שספינות שמשנות דגלים ונמלי בית, זהו איננו מחזה נדיר. למעשה, הפרשה כולה סבוכה מאוד, וספק רב האם ניתן לקבוע מהי מדינת הבעלות האמיתית של הספינה - ייתכן שבעלי המכלית קנו אותה בשם חברה המצויה במדינה אחרת.

מסקנות חקירת האירוע כפי שהוצגו לציבור אתמול, הן נסיבתיות בעיקרן. למשרד להגנת הסביבה אין בשלב זה "אקדח מעשן" - ראיות פורנזיות שיובילו אל האשמים הוודאיים, בתוך מבנה הבעלות הסבוך בעולם הספנות.

לישראל אין צילומים מפלילים של האונייה וגם לא השוואה של סוג הנפט שנשאה האונייה והנפט שהפך לזפת והציף את חופי ישראל. היא מייחסת משקל רב גם לעובדה שהאונייה כיבתה את משדריה במיימי סואץ - פעולה המתרחשת באופן קבוע כאשר מכליות נפט עוברות בתעלה.

מטבע הדברים, ישראל גם לא ביצעה חקירה של בעלי האונייה או הצוות שלה, והיא מסתמכת על צילומי לוויין וחקירה שבה סייעו סוכניות וגופים בינלאומיים ומקומיים.

הבוקר, כשעתיים לאחר שהפנינו בגלובס שאלה למשרד להגנת הסביבה בנושא, הוציא המשרד הודעה שבה בין היתר פירט כי לפי ניתוח חדש של חברת TankerTrackers, "האמרלד שינתה בדצמבר 2020 את הבעלות מלובית לבעלות ולניהול של חברה הרשומה באיי מרשל".

יתר על כן, במשרד להגנת הסביבה הסבירו כי בחלק מהמערכות, האונייה עדיין כתובה תחת בעלות לובית, ושבשל המורכבות של עולם הספנות, אוניות מחליפות חברות, בעלים ודגלים בתדירות גבוהה.

למרות הפרטים החדשים, סיפור הזפת נותר עודנו עם נעלמים רבים, וספק רב לגבי היכולת לגרום למזהמים לשלם. יחד עם זאת, לאור הממצאים השונים, ייתכן כי ישראל תהיה זכאית לתבוע כספי ביטוח ולהשיב לעצמה לפחות חלק מהממון הרב שהוציאה עבור מבצע הניקיון.

אירוע זיהום הזפת והחקירה של המשרד להגנת הסביבה חשפו לציבור הרחב את מה שידוע לעוסקים בתחום הים שנים רבות, בצד הגלובלי: אופיו הגלובלי של סקטור הספנות, השימוש בדגלי נוחות, של מדינות שלמעשה משכירות את ריבונותן, לצד שימוש בחברות קש הרשומות במקלטי מס או מדינות כושלות כגון לוב או סוריה מקשים מאוד על איתור מבנה הבעלות של השחקנים בסביבה הימית.

"לא יודעים מספיק מה קורה במים הכלכליים שלנו"

אהוד גונן, חוקר המרכז לחקר מדיניות ואסטרטגיה ימית באוניברסיטת חיפה, מסביר שבהיבט הישראלי, "אנו לא יודעים מספיק על מה שקורה במרחבי הים שלנו והמים הכלכליים שלנו.

"בין אם מדובר בטרור מכוון, תקלה טכנית או תאונה - ההשלכות העיוורון הימי זהות - והן פגיעה בסביבה, בכלכלה ובאיכות החיים של אזרחי ישראל. מדינות הנמצאות תחת סנקציות בינלאומיות (בסיפור שלנו סוריה אך גם ונצואלה, צפון קוריאה וכמובן איראן - ש.א) מנסות לעקוף את הסנקציות על ידי הסתרת זהות ובעלות האוניות המבצעות את הסחר האסור בנפט.

"התשתית לכך כבר קיימת באופן רגיל בעולם הספנות. חברות לגיטימיות רבות משתמשות בדגלי נוחות ורישום באיים אקזוטיים כדי להימנע מתשלומי מסים או להימנע מעלויות גבוהות עקב דרישות רגולטוריות שונות. על תשתית זו 'רוכבות' מדינות שתחת סנקציות כדי לסחור בנפט 'מתחת לרדאר'".

גונן מסביר כי "זה קצת כמו ארגוני פשע המשתמשים במקלטי מס לצורך סודיות והלבנת הון. ברגע שהתשתית קיימת עבור חברות ש'סתם' מבקשות להימנע מתשלומי מס היא יכולה בקלות רבה לשמש פלילים, טרור או כל פעילות בלתי חוקית אחרת. לכן, יהיה קשה מאוד לאתר את הבעלים האמיתיים של האונייה.

"אולי שימוש באמצעים מודיעיניים על ידי זרועות הביטחון של ישראל יכול לסייע כאן כי המידע אינו מצוי וגלוי באופן חוקי. מדובר באינטרס עולמי, ארה"ב מנסה זה שנים רבות להילחם בתופעת מקלטי המס ודגלי הנוחות והאירוע האחרון חושף את הצורך הכללי בכך".