המרד הקטן ברע"ם והמכנה המשותף של גנץ ובנט: אחרי התקציב כבר כאן

אחרי האופוריה של העברת התקציב כמעט ללא תקלות ובלוח זמנים קצר מהמצופה, התרסקה הקואליציה השבוע לשגרת יומה מעתה ועד (לפחות) מועד החילופין בראשות הממשלה. בעוד חברי הכנסת עסוקים באיסוף אצבעות אחת לאחת כדי להעביר חוקים, ראשי מפלגות מארגנים את סדר היום והאג’נדות הפוליטיות מחדש. תחילה לכנסת: אנשי רע"ם שקיבלו את כל מבוקשם במסגרת התקציב, חוקים ותוכניות נלוות לא ממהרים ליישר קו עם המשמעת הקואליציונית וגורמים לזעזועי משנה במפלגות השותפות האחרות.

בתחילת השבוע היו אלה שני חברי רע"ם שנעדרו מהמליאה - היו"ר מנסור עבאס שהחליט לנסוע לביקור פתע בירדן וח"כ נוסף - שהובילו לעצירת חקיקת העלאת המס על המשקיעים, ובסוף השבוע היה זה ח"כ מאזן גנאים מהמפלגה שהצביע עם האופוזיציה בעד הקמת בית חולים בסכנין והביך את חבריו לקואליציה כשההצעה עברה על חודו של קול.

החשש של בנט

בחזרה למס משקיעים. ההודעה על העלאת המס נערכה כבר לפני שבועיים ובממשלה ביקשו לקדם אותה בהליך בזק כדי לא להשפיע על השוק. אבל לעבאס תוכניות משלו, והחוק נדחה לשבוע הקרוב בתקווה שלא יהיו שיבושים נוספים. אלא שבבוקר יום שלישי הניסיונות להבין להיכן המריא עבאס עלו בתוהו, במפלגתו סרבו לאשר, בקואליציה עודכנו ברגע האחרון וגם ראש הממשלה נפתלי בנט - שהודיע לאחר פרסום הנסיעה לירדן שהדבר נעשה בתיאום מולו - ביקש להצניע את האירוע ככל האפשר.

כשהיו אלה ח"כי ושרי מרצ שנסעו למוקטעה אמרו אנשיו של בנט שלנסיעה אין כל משמעות למרות שמדובר בנציגים מובהקים של הממשלה. עכשיו כשמדובר בעבאס, שותף חיוני לכל הדעות, שהגיע לפגישה מתוקשרת עם מלך ירדן, גם ניסו אנשי רה"מ להפחית בחשיבותה. רק שנראה שבירדן דווקא ייחסו לפגישה חשיבות רבה וגם הודעת ההכחשה על תוכנה כפי שהובטח שתצא מטעם בנט - לא הגיעה, נכון לשעת כתיבת שורות אלה.

במקביל, בנט בנאומיו בארץ ובחו"ל חוזר ואומר שאין משא ומתן מדיני עם הפלסטינים. אם שריו וחברי הקואליציה שלו רק משתעשעים בפגישות עם השכנים ניחא, אבל הבעיה חמורה יותר אם בנט לא יודע מה קורה בממשלתו או מה מתכננים לו החברים בעתיד. בכל מקרה, בנט מתעקש במחצית הראשונה לכהונתו על הנושא הפלסטיני (טרמינולוגית לפחות) ודוגל בדוקטרינת "אין פרטנר" שביססו קודמיו בתפקיד.

גנץ מחפש את הימין

בסביבתו של בנט מבהירים בשיחות סגורות כי הבייס החדש שהוא חותר אליו נמצא במרכז והפרידה מהימין כבר הושלמה, ויוכיחו הסקרים האחרונים שמציבים אותו סמוך מאוד לאחוז החסימה: בסקרים מהחודש האחרון עומד בנט על 6 מנדטים אצל קמיל פוקס ומתחת לאחוז החסימה אצל דיירקט פולס. אם כך נותר רק לתהות מתי יבצע מעבר מלא גם בביצוע שיתאים את מהלכיו לדרישות הקהל החדש שהוא מכוון אליו. בינתיים, מי שזיהה את הפוטנציאל החדש בדמות מצביעי הימין שאינם חובבי נתניהו הוא יו"ר כחול לבן בני גנץ.

בעוד לפיד חותר להנהגת המרכז-שמאל ובנט ממצב את עצמו מרכזה, התנודות הטקטוניות במעבה האדמה הפוליטית הזיזו את גנץ להשלים מנדטים בימין הרך. השבוע בוועידת ישראל לדמוקרטיה הוא נתן הוכחה נוספת לכך כאשר אמר קבל עם וקוראי "הארץ" שלא נוטים להיחשב ימניים מדי, כי הוא מקבל איומים על חייו דווקא משמאל: "אני אומר זאת בכאב - אני מחליף את הטלפון כל חודשיים כתוצאה מהתקפות של השמאל, ולא של הימין". הדברים לא נכתבו בנאומו מראש, הוא הוסיף אותם באופן ספונטני בשטף דיבורו. מה שאולי מלמד היכן הוא רואה את עצמו באופן אותנטי ולא רק כדי לחזר אחרי מנדטים חופשיים.

בסביבתו של גנץ אומרים שהוא אינו מחזר אחרי הימין דווקא, אלא שהוא נמצא במרכז. פעם מכריז על ארגונים פלסטיניים כארגוני טרור ופעם מאשר הקמת יחידות דיור לפלסטינים בשטחי סי. פעם בוחן את האפשרות להסדיר את המאחז אביתר ביהודה ושומרון ופעם פוגש את אבו מאזן למגינת לבו של ראש הממשלה בנט.

אך לא רק בפוליטיקה עסקינן. גנץ שהבטיח לטפל בנושא הפנסיות התקציביות מוצא את עצמו בחזית מול כל מפלגות השמאל בקואליציה, פלוס רע"ם, בנושא הפנסיות התקציביות. השבוע הוא שלח את היועץ הכלכלי שלו לפגישות גישור עם חברי הכנסת של מרצ בניסיון להבין מה הם רוצים בתמורה לתמיכה בחוק העלאת הפנסיות התקציביות לגימלאי צה"ל. חלק מההתבטאויות האחרונות שלו למשל בנוגע לנעשה ביהודה ושומרון נועדו לאוזניהם של חברי כנסת ממרצ, כמו מוסי רז ומיכל רוזין, כדי לרכך את התנגדותם לחוק. בפועל, בינתיים אין תזוזה בעמדת המפלגה, ובאופן רשמי טוענים שם כי טרם החליטו אם לתמוך, וחבריה אומרים שבנוסח הנוכחי החוק לא יזכה לתמיכתם.

בחזית אחרת ניצבה השבוע יו"ר העבודה מרב מיכאלי שהודיעה שלא תתמוך בחוק, וכך גם כל חברי מפלגתה. בסביבת גנץ טרם זיהו שם איום משמעותי כמו זה שנשקף מהחזית של מרצ, אך הם עשויים להתעורר מאוחר מדי לקואליציה מאוחדת של חברי כנסת שיבלמו את החקיקה שגנץ כה חפץ בה, בטח נוכח העצמאות הניהולית שרע"ם מפגינה בנושאים היקרים ללבה. בסביבת גנץ אמרו השבוע שהם מצפים לעמידה קואליציונית בהחלטות הממשלה ואף שיגרו איום מרומז ליו"ר העבודה כאשר תהו אם מיכאלי הייתה מרוצה מכך שגנץ היה מטיל וטו על החלטות שלה.

מה קורה ביש עתיד?

השבוע הגיע לסיומה (בינתיים) סאגת מינויי המקורבים של לפיד בקק"ל כפי שנחשף בעיתון "מקור ראשון", כאשר בפוסט זועם משהו הוא הודיע על התפטרות גיסתו מתפקידה כדירקטורית. אלא שלפיד, שהציע בעבר לסגור את המוסדות הלאומיים, מתח ביקורת על מינויים פוליטיים אחרים כמו אחיו של אריה דרעי בקק"ל, ובאופן עיוור לחלוטין הכריז כי משעה שגיסתו התפטרה מהמקום "הוא יהיה טוב פחות". ושוב, כמו בסיפור הכספים הקואליציוניים - לפיד משוכנע ומנסה לשכנע שכאשר הוא עושה את זה מדובר בברכה, אך כאשר יריביו הפוליטיים עושים זאת זו שחיתות. 

לפיד אגב הוביל לפרישת גיסתו בזמן, שכן טענתו על התנדבות בדירקטוריון הייתה עשויה לפוג. חלופת מכתבים של חברי קק"ל שהגיע לידי גלובס מלמדת שלדירקטורים שם נמאס מההתנדבות ויש מי שדורש גמול עבור כולם. "השעות הרבות שאנחנו משקיעים והאחריות על מיליארדים מחייבים מענה על בקשתי", כתב אחד מהחברים בדירקטוריון בשבוע האחרון. הוא אמנם טרם קיבל מענה על כך, אך דירקטורים נוספים משוכנעים שזה הכיוון המתבקש.

לאחר שחמק כמעט בהצלחה מביקורת על מוסד ראש הממשלה החליפי שהמשיך להחזיק, חברי הכנסת הנורבגים ששלח בהמונם לכנסת, הגיע שלב הכספים הקואליציוניים והמינויים הפוליטיים ושל קרובות משפחתו. אי אפשר להבטיח שינוי, מנהיגות אחרת, ולחזור על אותם מהלכים שבגינם ביקר אחרים בטענות לשחיתות, אלא אם כמובן מדובר בכלל הפוליטי הידוע: דברים שרואים מכאן לא רואים משם.