מאבק במשבר האקלים? הפליטות השקופות ש"נעלמו" למשרדי הממשלה

האם הצהרותיה הנחושות של ממשלת ישראל בדבר המאבק במשבר האקלים, מתנגשות עם מציאות שבה משרדי הממשלה כלל אינם מודדים באופן מלא את פליטות גזי החממה בישראל? בנוסף, האם הם מציגים לפוליטיקאים אומדנים חלקיים, לפיהם נקבעת מדיניות לא עדכנית להפחתת פליטות, ומקודמת תוכנית להרחבת שדות קידוח הגז לחופה של ישראל? כך עולה מתחקיר מיוחד של גלובס ו"זיקוק", יחידת התחקירים העצמאית של ארגון הסביבה "גרינפיס".

רק לאחרונה הצטרפה ישראל ליוזמה עולמית אותה מובילה ארה"ב להפחתת פליטות המתאן - גז חממה עוצמתי במיוחד, שעד לאחרונה חמק כמעט לגמרי מהכותרות. המתאן משתחרר לאטמוספירה בעיקר בשל הטמנת פסולת, חקלאות בעלי חיים וסקטור הדלקים המאובנים - בראשו הגז, אשר מורכב ברובו ממתאן. הוא עוצמתי פי 84 מפחמן דו חמצני, ולפי ההערכות, אחראי לבדו לכשליש מההתחממות הגלובלית. אך זמן החיים של מתאן באטמוספירה קצר מזה של פחמן דו חמצני, ולכן הפחתתו היא הדרך המהירה ביותר להאט את ההתחממות הגלובלית כבר בעשור הקרוב, הנחשב לגורלי בהתמודדות עם משבר האקלים.

אלא שבישראל, לא הצליחו משרדי הממשלה לגבש תמונת מצב מלאה של פליטות המתאן, גם לא שמונה שנים לאחר תחילת הפקת הגז באסדת תמר, ושנתיים לאחר הפעלת אסדת לוויתן. המספרים המדווחים על ידי משרדי הממשלה נשענים על דיווחי חברות הגז , על פיהם אין כלל פליטות בבארות הגז ובצנרות ההולכה הימיות, ועל חישובים המשתמשים במדדים לא עדכניים. זאת כאשר בעולם הולכים ונערמים מחקרים ועדויות לכך שפליטות המתאן בסקטור הדלקים גבוהות משמעותית מאלו שנהוג היה לייחס להן עד לאחרונה, ועל כך שיש חשיבות למדוד אותן בשטח.

  

שורה של ליקויים שהובילו לתמונה חסרה

בזמן שהמשרד להגנת הסביבה, האחראי על התחום, לא השלים את העבודה בעניין המתאן, במשרד האנרגיה - בו מקדמים בשנים האחרונות פיתוח מאגרי גז נוספים, החליטו לכתוב דוח משלהם. למשימה גויסה יחידת המדען הראשי במשרד, שהשיקה בפברואר השנה בחגיגיות דוח שקבע: "ההשפעה של משק הגז על פליטות המתאן, חד משמעית, זניחה". לאחרונה, חזרה על כך אף שרת האנרגיה, קארין אלהרר, שבעת השקת יוזמת המתאן עם שליח האקלים של ארה"ב, ג'ון קארי, הדגישה: "רובן המוחלט של פליטות המתאן בישראל מקורן בפסולת, ואני מברכת על הנכונות של חברתי השרה להגנת הסביבה להתחיל ולטפל בסוגיה שהוזנחה עד כה".

הבדיקה המובהקת, שהוצגה כחד משמעית ואותה קידם משרד האנרגיה במצגות רשמיות, בכנסים ובמאמרים לעיתונות, העלתה תוצאות חריגות מאוד ביחס לעולם, וקבעה שבישראל בסקטור הגז כמעט ואין כלל פליטות מתאן: רק 1.12 קילו טון בשנת 2019, המהווים פליטה לאטמוספירה של 0.014% בלבד מהייצור הכולל, מההפקה, להולכה ולתחנות הכוח. אלא שמבדיקה של "זיקוק" ו"גלובס" עולה שדוח משרד האנרגיה כלל שורה של ליקויים שהובילו לתמונה חסרה מאוד. אם לא די בכך, העבודה אף לא הובאה לבדיקה או לעיון של המשרד להגנת הסביבה טרם פרסומו, למרות שמדובר בתחום ההתמחות שלו.

במשרד האנרגיה הסתמכו על נתוני חברות הגז, על מתודות הערכה לא עדכניות (מדד משנת 2014, שמאז כבר עודכן לפי ערכים גבוהים יותר), ומדדים של הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים - IPCC - מהשנים 2000 ו-2006, למרות שמדד זה עודכן ב-2019, לא כללו תקלות ואירועי פליטה, התעלמו מפליטות מבארות ההפקה ומצנרת ההולכה הימית, ופעלו בניגוד לשיטות הערכה מקובלות הקיימות בעולם.

הדוח גם התעלם לחלוטין מאסדת לוויתן - החולשת על 60% מהגז בישראל. יתרה מכך, גם כשנאספו בשנת 2020 נתונים על אסדת לוויתן ועל הפחת ברשת ההולכה היבשתית, משרד האנרגיה המשיך להתעלם מהפליטות בבארות ובצינורות ההולכה ולהציג מספרים מופחתים ומעוותים, ששירתו גם את חברות הגז.

בצוות זיקוק, בדקו את החישובים בעזרת מדענים מומחים: ד"ר איידן פארו ממעבדת המחקר לזיהום אוויר של גרינפיס באנגליה, וד"ר רבקה וניש, מהנדסת ומומחית במדעי החומר. התוצאות אליהן הגיעו, בהסתמך על המקדמים העדכניים ביותר של מדעני ה-IPCC, גבוהות עד פי 50 מאלו שהציג משרד האנרגיה.

מכיוון שנכון להיום, בישראל לא מתקיים איסוף נתונים מקיף ומהימן של פליטות, צוות זיקוק השתמש במקדמי פליטה גנריים עבור המקטעים השונים בהתאם להנחיות ה-IPCC ולהמלצות מוסד שמואל נאמן, ומצא כי בחישוב השמרני ביותר, טווח הפליטות הוא 42.74 ל-55.84 קילו טון מתאן מכל שרשרת הייצור (לעומת 1.12 קילו טון באומדן משרד האנרגיה).

בשימוש במקדמים של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה (IEA) ושל הסוכנות להגנת הסביבה בארה"ב (EPA), הפערים אף גדלים. זהו פער בלתי נתפס, המעורר שאלות בנוגע להחלטתו של משרד האנרגיה לפרסם דוח המציג כאמת מדעית נתונים חלקיים, חסרים, המעוררים תמיהה בקרב מדענים העוסקים בתחום בישראל ובעולם, נתונים שעל פיהם נקבעת המדיניות הלאומית בתחום והם מדווחים לאו"ם.

ללא מידע עצמאי שנאסף בזמן אמת

הצגנו את טענות משרד האנרגיה, לפיהן חישובי הפליטות על פי המקדמים הבינלאומיים המקובלים "לא מתאימים מכיוון שתשתיות הגז הטבעי בישראל נבנו בעשור או שניים האחרונים, ובתקנים מודרניים ומחמירים ביותר", לחוקרי Clean air task force. "באיטליה בחנתי מתקני אגירה של גז שנבנו על פני עשר השנים האחרונות ולא אמורות להיות בהם שום דליפות, ובחלקם איתרנו דליפות חמורות", אומר ג׳יימס טוריטו, מנהל קמפיין "פליטות העל" של הארגון, מומחה עולמי בתחומו, המבצע את ניטור הדליפות והפליטות בשטח ואחראי לגילויים המשמעותיים ביותר בשנה האחרונה בנוגע לפליטות חמורות ממתקני ייצור דלקים פוסיליים ברחבי אירופה.

"ברומניה הגענו למתקן גז חדש לגמרי. דיברתי עם מנהל האתר, שהצהיר שזה האתר היחידי שהוא מוכן לנהל, מכיוון שאתרים אחרים סובלים מדליפות גדולות. באחד ממיכלי האגירה החדשים, זיהינו שחלק מהצינורות משוחררים. הוא היה בשוק, ואמר שמותקנים אמצעי ניטור מתקדמים שאמורים לקלוט פליטות מתאן ולהתריע. אבל הם היו מותקנים במקום נמוך מדי ולא קלטו את הגז שמתנדף ממעלה המיכל".

אנשי הארגון מדגישים כי ללא מידע עצמאי שנאסף בזמן אמת, הטענה על מערכות חדשות ותקנים מחמירים היא חסרת תוקף. "כשצוותי פיקוח ממשלתיים נמצאים בשטח הם פועלים על פי נהלי זיהוי ותיקון דליפות והמידע מתועד", אומר בנקס. "שקיפות ומתן אפשרות לציבור לבחון את המידע שנאסף בזמן אמת היא דבר שכל ממשל תקין צריך לשאוף אליו בעדיפות עליונה".

בארה"ב, לדברי בנקס, "בפלטפורמות שנמצאות בים, רוב הבדיקות נעשות על ידי הממשל הפדרלי. הם מקיימים גם ביקורות פתע, ואנחנו יודעים על ביקורות כאלה בהן מצאו ליקויים ודליפות חמורות". בישראל, נכון להיום, המדינה לא מבצעת בעצמה ניטור של פליטות המתאן.

המומחים טוענים: לא להסתמך רק על נתוני החברות

ג׳ונתן בנקס הוא מנהל יחידת "מזהמי על" בארגון "Clean Air Task Force", אחד הארגונים החשובים בעולם בכל הנוגע לפיקוח על פליטות מתאן, שלוקח חלק במשימה העולמית להגיע לאפס פליטות עד לשנת 2050, ובין היתר הוא מייעץ לפאנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC). בנקס מודה שהוא לא נתקל בנתוני פליטות כה נמוכים כמו אלו המופיעים בדוח משרד האנרגיה.

"יש תאגידים שהצהירו על השאיפה שלהם לרדת ל-0.20% פליטות מסך הייצור, אבל בעולם עדיין לא קרובים למספר הזה", הוא אומר.

מחקרים עולמיים עדכניים מהשנים האחרונות מעידים כי פליטות המתאן מתעשיית ייצור הגז והנפט הוערכו בחסר של 25%-60%. הסיבה לפערים הגדולים בחישובים השונים, נוגעת לעובדה שברוב המקרים מדובר בהערכות שמתבססות על חישובים "על הנייר", לפי מקדמים שנקבעו מראש, ולא במדידה בפועל של הפליטות.

לכן, בנקס מבהיר את החשיבות של מדידות אמת עצמאיות שלא מתבססות על נתונים המסופקים על ידי החברות. "הדרכים הפשוטות יחסית הן סקרים אוויריים", הוא אומר, "מטוסים קלים שטסים מעל לאסדות עם ציוד חישה. זה משהו שממשלה יכולה לעשות בצורה די פשוטה. בטח במקרה של ישראל, כשהאסדה נמצאת במרחק 10 ק"מ מהחוף". בישראל, עד היום, לא בוצעה בדיקה שכזו.

הציבור מקבל מופע מטעה מרובה משתתפים

למרות שבמשרד האנרגיה הפקיעו בפועל את סמכות המשרד להגנת הסביבה כשהחליטו להציג דוח שאינו עוסק בתחום מומחיותם - במשרד להגנת הסביבה לא הגיבו לתוצאותיו. אך גם בדוח מרשם הפליטות (המפל"ס) השנתי של המשרד להגנת הסביבה לשנת 2020 שבה גדלה משמעותית כמות הייצור וההפקה של גז בישראל לאחר הפעלת אסדת לוויתן, הוצגה תמונה חלקית המתבססת על נתוני חברות הגז (בבדיקת המשרד) ונתוני נתג"ז (שלפי המשרד עצמו טרם נבדקו על ידו בפועל בעת פרסום הדוח), ללא חישוב הפליטות מבארות ההפקה ומצנרת ההולכה והחלוקה הימית המתפרסת על פני מאות קילומטרים (לפי החברות לא הייתה פליטת גז מבארות ההפקה ומצנרת ההולכה הימית בשנת 2020), ובהתעלם ממאות קילומטרים נוספים המוליכים גז לייצוא. אך בניגוד לדוח משרד האנרגיה בוצע החישוב על סמך המדד המעודכן.

אבל מי שיפתח את המסמך המדובר ויביט באיור הפאי המציג את חישובי הפליטות לאוויר של גזי חממה, לא ימצא שם פליטות מתאן ממשק הגז. בפאי המציין את פליטות המתאן, נעדר סקטור הגז, ושם חולש ענף הפסולת על 77% מפליטות המתאן בישראל. לאורך השנים, זהו נתון עליו חוזר משרד האנרגיה שוב ושוב. רק מתחת לגרף עצמו מופיע הסבר המציין ״שמצאי הלמ"ס אינו כולל דליפות מהפקת והולכת הגז. שיעור המתאן מכלל הפליטה הוא עד ל-15%״. מהו באמת חלקו של סקטור הגז, על כלל חלקיו, בפליטות? גם במשרד להגנת הסביבה לא חישבו את כל האומדנים.

מכיוון שמראש ישנם אחוזי אי-וודאות גבוהים, צוות זיקוק ערך חישוב מקביל, בהסתמכות על המקדמים המקובלים בעולם, לכלל המקטעים. חלקו של מגזר הגז בסך פליטות המתאן בישראל ב-2020 עולה מכ-15% בחישוב הגנת הסביבה, לעד 40% מסך הפליטות בהסתמכות על מקדמי ה-EPA (סוכנות הסביבה האמריקאית). בחישוב הזה, חלקו של סקטור הפסולת, פוחת לכדי 46.5%, והשניים כמעט ומשתווים.

גם אם ישנן דרכי חישוב המעלות תוצאות שונות - טווח השינוי גדול מאוד, ומציג תמונה מדאיגה: לא רק שפליטות המתאן בסקטור הגז מוערכות בחסר ולכן הטיפול בהן איננו על הפרק, אלא שמדובר בפליטות "שקופות", המעלות בהתאם גם את כלל פליטות גזי החממה, ומעמידות את ישראל במקום עוד יותר גבוה ביחס לעולם. כיום, עוד לפני חישוב מלא של הפליטות הללו, פליטות המתאן לנפש עומדות על כ-1.3 טונות בשנה, בעוד שהממוצע העולמי הינו 1.07, והממוצע באיחוד האירופי עומד על 0.89 טון לנפש (כך לפי נתוני הבנק העולמי).

אפילו אם הנתונים הללו לא אומרים דבר למרבית הציבור, החשיבות העקרונית היא רבה. המשרד להגנת הסביבה, במשך כמעט עשור, טרם הסדיר את מדידת פליטות המתאן של ענף הגז. בכך, למעשה, קיבלו החברות מתנה יקרת ערך: לא רק שמקטעים שלמים במערך הגז כלל אינם נמדדים והחברות יכולות לטעון שאינם כרוכים בפליטות, בניגוד לעדויות בעולם, וללא בדיקה, אלא שהן גם אינן צריכות להתמודד עם אותן פליטות ולהשקיע ממון רב, למשל, בסתימה של דליפות. בזמן שהמשרד להגנת הסביבה לא מנטר בעצמו באופן מלא את הפליטות במשך שנים רבות, הוא חתום על אמירות דוגמת "ענף הפסולת פולט 77% מפליטות המתאן", אותן הוא גם מפריך באותו דוח מפל"ס, בשורה אחת מתחת לגרף, ממנה מתעלמים בנוחות רבה משרד האנרגיה והחברות.

שני הדוחות המדוברים מציגים למקבלי ההחלטות תמונה חסרה, על בסיסה מגבשת ישראל את מדיניות האנרגיה שלה ואת מדיניות הפחתת הפליטות שנים קדימה. וכאשר המדינה עצמה לא יודעת למדוד את פליטות גזי החממה שלה, היא גם איננה יודעת כיצד להפחיתן, וייתכן שמתעלמת ממה שמסתמן כפיל גדול בחדר.

חוסר הבהירות בנושא סייע רק השבוע לקמפיין תדמיתי של חברות הגז בעמוד הפייסבוק של איגוד הנפט והגז. "הנתונים מדברים בעד עצמם - רק 0.1% מפליטת המתאן בישראל, מגיעה מהפקת גז טבעי. פליטת המתאן ממטמנות הזבל שווה לזאת שתעשיית הגז פולטת במשך מעל לשנה וחצי!". את הנתונים הללו לקח האיגוד מגרף במצגת של משרד האנרגיה. הם אינם משקפים את המציאות, ומציגים מלכתחילה תמונה מעוותת המתייחסת רק למקטע אחד בהפקת הגז. בסופו של דבר, משרד האנרגיה המציג כך את הדברים מסתמך על נתוני החברות שמסתמכות על ניתוח משרד האנרגיה - אותו משרד שלוטש עיניים לפתיחת 25 אתרי קידוח חדשים בים התיכון, והציבור מקבל מופע מטעה מרובה משתתפים.

"כיום ברור שהמאבק במשבר האקלים חייב להתחיל בהפחתת פליטות מתאן. כאשר מדינת ישראל מתכננת לבסס את משק האנרגיה שלה בעשורים הבאים בעיקר על גז טבעי, לצד ייצוא של כמות נכבדת של גז, היא חייבת לדעת כמה מתאן נפלט בשרשרת האספקה, מההפקה בבארות, דרך ההפרדה באסדות ועד ההולכה בצנרת. מה שלא מודדים קשה לנהל ועל אחת כמה וכמה אי אפשר להפחית", מסביר פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית סמי שמעון.

תגובות

משרד האנרגיה: "אנחנו דוחים את הטענות. בעוד ש'צוות זיקוק' השתמש בנתונים 'גנריים' שאינם רלוונטיים לישראל, הדוח של המשרד התייחס למצב הספציפי של ישראל ובהסתמך על נתונים הידועים לגביה. לכן, לדעתנו אמינותו גבוהה בהרבה. טענתכם לגבי נתוני הלמ"ס, לא נכונה. הצגת הנתונים, כפי שנעשתה, היא לצורך נוחות ההשוואה עם נתונים אחרים".

המשרד להגנת הסביבה: "המשרד מחויב לקבוע מדיניות לפי אמות מידה מקצועיות ומדויקות, ולקבל נתונים על בסיס מתודולוגיות בינלאומיות מקובלות. העבודה שמוזכרת אינה מוכרת לנו ולא עברה בקרה מקצועית על ידינו, לפיכך אין ביכולתנו להתייחס אליה. בשנת 2016 הזמנו עבודה מקצועית להערכת הפליטות ממשק הגז על כל מקטעיו בים וביבשה. השנה, החל המשרד בעבודה נוספת כדי לדייק את טווחי הערכת פליטות המתאן מכלל מערך הגז בהתאם להנחיות ארגון ה-IPCC וגופים בין-לאומיים, לבחון אמצעי רגולציה לניטור ומעקב ולגבש המלצות מדיניות למערך הגז".

● לתחקיר המלא לחצו כאן

לתחקיר המלא שותפים העיתונאי ניב חכלילי, ד"ר אידן פארו ממעבדת המחקר של גרינפיס באנגליה, מומחה למודלים אקלימיים, ד"ר רבקה וניש, מומחית למדעי החומר ומהנדסת בוגרת Ecole Polytechnique, פרופסור ג׳ני קין, נוירוביולוגית וחוקרת מדעי המוח, אורי מרום, דאטה סיינטיסט ודולב רהט, ביואינפורמטיקאי.