הצעירים מרגישים שאין ברירה ורצים לקנות דירה

אי אפשר להתעלם מהשינוי ההתנהגותי האדיר שחל בצעירים של 2021 לעומת אלה של 2011: מחירי הדיור עלו בעשור האחרון ב-70%, ובמקביל רכישת הדירות ע"י צעירים עלתה ב-90% • במה שונים הצעירים של היום מאלה של לפני 10 שנים? בין היתר במידת אי האמון ותחושת חוסר הברירה

הצעירים מסתערים על שוק הדיור / צילום: Shutterstock
הצעירים מסתערים על שוק הדיור / צילום: Shutterstock

כלכלני בנק ישראל גורסים כי הגורמים ששיחקו את התפקיד המכריע בעליות המחירים היו מה שמכונה "ניהול הביקושים" הממשלתי והיצע הדירות הלא מספק. אבל משהו בניתוח חסר. משהו שקצת יותר קשה לכימות.

צעדי הממשלות ב"ניהול ביקושים" זעזעו את השוק: תוכנית מע"מ 0 שלא מומשה, הפילה ב-2014 את מספר העסקאות בכמעט 15% יחסית ל-2013; לפני העלאת מס הרכישה למשקיעים ע"י כחלון, ביוני 2015, נרשמה התנפלות חסרת תקדים של משקיעים על שוק הדירות; לפני שכ"ץ הוריד את המס, המשקיעים דאגו להקפיא את הרכישות שלהם; גם לפני העלאת המס האחרונה של ליברמן נרשמה התנפלות גדולה של משקיעים על השוק. כל צעד כזה הופך את השוק לסוג של רודיאו כלכלי, מאני דיפרסי, וקפריזי.

ראו מה קורה ממש עכשיו, בהגרלות דירה בהנחה. עד כה נרשמו להגרלת 10 אלף דירות יותר מ־100 אלף איש. בהגרלת השיא של כחלון ב-2017, השתתפו 41 אלף משתתפים. מדובר בכמות שמבטאת מוטיבציה אדירה של ציבור מסויים לרכוש דירה. הממשלה יודעת היכן היא מתחילה אבל אין לה מושג כיצד זה ייגמר. בפעם הקודמת זה הסתיים בנהירת צעירים לרכוש דירות בשוק החופשי ובעליות מחירים.

ולבסוף, לא יכולים בבנק ישראל מבלי לציין את היצע הדירות: "להערכתנו מקור הבעיה בשוק הדיור היה הוא עדיין ההיצע". וזה בשנה שבה נרשם שיא של עשרות שנים בהתחלות הבנייה והיצע הדירות כמעט שלא נפגע, על אף הביקוש חסר התקדים שנרשם בשנה שעברה.

זה כבר צורם. ברוב מדינות המערב מחירי הדירות עלו, כל מדינה והנסיבות שלה. מה שהיה משותף לכולן בתקופת הקורונה היה תהליך של הורדת ריביות על ידי בנקים מרכזיים, ושורה של הטבות כלכליות שניתנו למגזרים עסקיים שונים ולאנשים פרטיים ע"י הממשלות. זאת, כדי למנוע קריסות כלכליות אפשריות, כתוצאה מהשבתת מגזרי משק שלמים לתקופות ארוכות והכנסת הכלכלות לעידן של חוסר ודאות.

כבר בשנה שעברה הופיעו מאמרים וניתוחים שהעלו שחלק ניכר מההטבות ומהכספים נותבו לרכישות נדל"ן שהקפיצו את מחירי הדירות בכל ה-OECD. לא מן הנמנע שחלק מזה גם הגיע לכאן.

כלכלני הבנק פוסלים את הורדות הריבית והסרת מגבלת הפריים על משכנתאות כמחוללי עליות מחירים, וכנראה שמתמטית הם צודקים. אי אפשר להסביר באמצעותם זינוק של 31% בגובה משכנתה ממוצעת. יש כאן משהו אחר, קשה יותר לכימות, והוא פסיכולוגיה של ביקושים.

כתבנו בעבר על כך שיש סימנים ברורים שלפני כל מערכת בבחירות בעשור האחרון - כולל בסאגת הבחירות שנמשכה בין 2019 ל-2021 - מחירי הדירות עלו. זה לא היה מקרה. זה היה ביטוי לחוסר אמון ציבורי במכלול הגורמים האמונים על הדיור.

אי אפשר להתעלם מהשינוי ההתנהגותי האדיר שחל בצעירים של 2021 לעומת אלה של 2011. בשנה שעברה שברו הזוגות הצעירים את שיאי כל הזמנים ברכישת דירות, דווקא כשאלה היו הגבוהים ביותר. מי היה מאמין, שמאז המחאה החברתית ב-2011 המחירים עלו ב-70%, ורכישת הדירות ע"י צעירים עלתה ב-90%, כשרק מיעוטן הוא במסגרת מחיר למשתכן. במה שונים הצעירים של היום מאלה של לפני 10 שנים? בין היתר במידת אי האמון ותחושת חוסר הברירה.