מתל יודפת אל הר עצמון: הליכה קלילה בנוף יפהפה, שמתאימה גם למשפחות

הכלניות שליד אשחר, יישוב קהילתי של דתיים וחילוניים במשגב שבלב הגליל, לא יודעות שהגיע סוף חודש מרץ והן אמורות לנבול כבר. הן עדיין מותחות צוואר יפהפה אל-על. בכניסה ליישוב מתמזגים שני שבילי טיול: סובב אשחר, שהוקם על ידי הקהילה, ושביל משגב, שמחבר בין יישובי המועצה האזורית משגב (איחוד יישובי גוש שגב עם חלק מיישובי צלמון ותפן), ובמקטע זה גולש לנחלים וטובל בחורשות.

בזכות הגובה מצטיין הסובב בתצפיות נפלאות. אורכו שני קילומטרים, כשעה של עונג צרוף. רוצים לקצר? אפשר, דרך הבוסתן הקהילתי, פינת חמד מעשה ידי הקהילה, עם עצי פרי, פינות ישיבה ונוף נהדר. בין הגבעות המאפיינות את הגליל התחתון מתפתלים כבישים צרים, וכל עיקול מפתיע בנוף לאחת מארבע רוחות השמיים, עם אלונים, ברושים וכרמי זיתים.

 פריחה בשיאה בהר עצמון / צילום: אורלי גנוסר

אחד היעדים של הטיול שלנו היה למצוא את הסחלבים במסלול המעפיל להר עצמון, ולכן נקודת ההתחלה של המסלול הייתה יודפת. מהכניסה ליישוב גולשת שמאלה דרך ירוקה, ואחרי שהיא מתחלפת לאדומה מגיעים לחניה למרגלות תל יודפת ההיסטורי.
אפשר לדבר שעות על הסיפור ההיסטורי של המקום. רק נזכיר את ההיילייט, שיוסף בן מתתיהו, שהיה מפקד הגליל בזמן המרד הגדול ברומאים, התבצר כאן עם אנשיו. הלוחמים החליטו להתאבד, אבל יוסף עצמו בחר ברגע האחרון שלא לעשות כך, והשאר היסטוריה.

שביל כחול מטפס לתל ויורד מעברו השני אל ואדי מוריק. ביציאה ממנו יש אחו רחב והדרך ממשיכה לעלות אל ראש הר עצמון. אחרי המפגש עם השביל השחור, פורחים מדי שנה מסוף מרץ אל תוך אפריל, שלושה מינים של סחלב בר: סחלב אנטולי וסחלב פרפרני, שניהם בגוון ורוד-פוקסיה, ודבורנית.

לפעמים פוגשים בהם בשולי השביל לפעמים צריך לחפש אותם כי הם נוטים להיות חמקמקים. יום הביקור שלנו היה טריקי והגשם הבריח אותנו, כך שלא הצלחנו במשימת הסחלבים. אבל כשעומדים מראש ההר או מכל נקודת תצפית גבוהה, ומביטים אל הסביבה, הלב ממריא אל-על, גם אם גשום מלמעלה ובוצי מלמטה.

חוזרים דרך השביל השחור והאדום לחניה, כארבעה ק"מ שמתאימים גם למשפחות. אגב בסוף הקיץ מתמלא תל יודפת בהמוני חצבים, מחזה שכדאי לטרוח בעבורו לקראת הסתיו.
משם מומלץ לנסוע ליישוב הררית. בכניסה אפשר לבהות מעמדת תצפית מופלאה אל נוף בקעת בית נטופה. אחר כך אפשר להתרענן בקפה-גלריה קזואה של ליאת וגיא כהן, שנפתח ממש לאחרונה. בקצה היישוב, על מורדות הר נטופה, ניצב המבדד, המילה העברית ללאורה ביוונית - מקום התבודדות של נזירים.

במקום חיה קהילה קטנה שבחרה בהתבודדות כדרך חיים. כנסיית המערה פתוחה לביקורים במהלך היום, והיא משרה שלווה ורוחניות בלי קשר לדת או לאמונה. חוץ מזה כיף לטייל מסביב. הנזירות עוסקות בקרמיקה, והתוצרת נמכרת בבית הקפה המקומי.
עוד סיבה לטייל באזור בימים אלה היא שפע הפסטיבלים והאירועים. בסוף השבוע הזה מתקיימי אירועי "בא לי גליל". חגיגה של אמנות, קולינריה וטבע. התוכנית כוללת שווקי אוכל בלדי, סדנאות, סיורי ליקוט, מסעדות מקומיות, טיולי אביב ובתי אומן.

במהלך אפריל יתקיים פסטיבל "פסיפס של תרבויות", שמתחיל מחר, 1.4, באירוע של "בתים פתוחים" אצל אמנים ביישוב גילון.

האירועים משקפים את מגוון התושבים והמגזרים באזור, וכך משתלבים בהם גם אירועי רמדאן. זו למשל הזדמנות לבקר באוהל האירוח של זיאד סוואעד בסלמה, איש משכיל ונעים שיחה, שמספר על הבדואים ועורך טקס קפה שופע סיפורים.

זדה זוגתו מתקינה מטעמים אותנטיים משובחים ואפשר להירשם גם לארוחות איפטאר מסורתיות של שבירת הצום (אוהל האירוח פועל גם ברמדאן. טלפון: 052-2846515).
מי שרוצה ללון בסביבה מומלץ לו לנסות את הכפר הסקנדינבי בהר חלוץ המציע שש בקתות משפחתיות נעימות. משפחות מורחבות אוהבות לקחת את המתחם בשלמותו וגם קבוצות לסדנאות, שכן עומד לרשותן הסלון הסקנדינבי, חלל משותף לישיבה, לארוחות ולפעילויות עם מטבח מאובזר ומצויד, שקט תהומי וערסלים בין העצים (700-1,000 שקלים לזוג, לינה בלבד www.tbr.co.il).