דרך מצרים, סוריה, עיראק או טורקיה: ישראל בדרך להגדיל את יצוא הגז לאירופה

משבר האנרגיה האירופי שפרץ עם הפלישה הרוסית לאוקראינה מצריך פתרונות מהירים, ושדות הגז של ישראל מהווים את אחד מהם. גורמים בכירים במדינות האזור ובארה"ב, ואנשי תעשיית הגז, מציגים כולם סיפור זהה: ארה"ב דוחפת במלוא הכוח ליישם פתרונות שיקטינו את תלותה של אירופה בגז ובנפט הרוסי.

לולא הסכמי אברהם, המגעים בין מדינות האזור והפתרונות לא היו אפשריים. הצורך הדחוף במענה אנרגטי למדינות אירופה השיב את האמריקאים למעורבות גדולה יותר בקידום ההסכמים באזור, לרבות הכנסת מדינות נוספות למעגל. הפתרונות המדוברים נדונו בכמה פגישות, כולל מפגש שרי החוץ בנגב.

רוסיה מספקת לאירופה יותר מ־150 ממ"ק (BCM) גז מדי שנה, כ־40% מתצרוכת הגז של היבשת. בהנחה כי מקצת מדינות אירופה ימשיכו לקבל גז רוסי, מדובר בצורך להחליף 120-100 ממ"ק גז. ארה"ב הבטיחה להעביר 20-15 ממ"ק לגז מונזל בשנה; קטאר אמורה להוסיף 30-20 ממ"ק; ומדינות האיסטמד - כשבראשן ישראל - עוד כ־20 ממ"ק. מזה לפחות 10 ממ"ק ממאגר לוויתן, שכעת מפיק כ־12 ממ"ק בשנה.

השרים דנו עם מקביליהם על יצוא הגז לאירופה

פגישות שרת האנרגיה קארין אלהרר במצרים עסקו בנושא הזה, וכך גם פגישות שר החוץ יאיר לפיד וראש הממשלה נפתלי בנט עם מנהיגי ושרי החוץ של מדינות האזור. בה בעת, לפי לפחות שני מקורות, בכירים ישראלים שהו בשלוש מדינות שאין לישראל עימן קשרים דיפלומטיים, כדי לקדם פתרונות.

לפי פרסום ברויטרס, גורמים ישראלים, אמריקאים וכורדים־עיראקים דנו על העברת גז מהאוטונומיה הכורדית בעיראק לטורקיה, ומשם לאירופה. לגלובס נודע כי בשיחות שבהן מעורבות גם מדינות מהמפרץ ובראשן איחוד האמירויות, דובר על יותר מכך: צינור גז מהמפרץ דרך עיראק שיתחבר לצינור הטורקי, המוביל כבר כיום גז לאירופה.

הטורקים מקבלים את עיקר הגז שלהם מרוסיה, מאזרבייג’ן ומאיראן. בחלקו הם משתמשים בעצמם, והיתר מובל לאירופה. ישראל, כך לטענת שני מקורות, מסייעת למשא ומתן זה. עם זאת, מדובר בפתרון ארוך הטווח מכולם, אך גם בעייתי מהבחינה הביטחונית והגיאופוליטית, בשל המעבר בעיראק הלא יציבה.

הפתרון השני שעומד על הפרק הוא העברת גז ישראלי לטורקיה באמצעות הנחת צינור תת-מימי מלוויתן, תוך הגברת תפוקת שדה הגז. עלות הקמת צינור כזה למרחק של כ־550 ק"מ עומדת על כמיליארד וחצי דולרים, לעומת כ־6 מיליארד דולר לאיסטמד, הצינור מישראל דרך יוון לאירופה.

הפתרון הזה הוא האקוטי ביותר, בוודאי מבחינת טורקיה, ועלה בדיוני הנשיא יצחק הרצוג עם מקבילו רג’פ טאיפ ארדואן באנקרה. בזמן שהבחירות בטורקיה צפויות להתקיים ביוני 2023, נשיא טורקיה מחפש פתרון למחירי האנרגיה המאמירים במדינתו - במיוחד לאחר שנאלצו להעלות את מחיר הגז ב־50% ואת מחיר החשמל ב־28%.

טורקיה בתהליכי חזרה לחיק המדינות המתונות

מה שמעכב את המהלך הוא היעדר הרצון הטורקי לממן את הנחת הצינור, ותקוותם כי גורם אחר יספק את המקור התקציבי. "כל עוד לא יראו הטורקים רצינות בעניין, ישימו כסף כדי להראות שגם הם מוכנים לקחת סיכונים, זה לא יתקדם. כרגע הכל דיבורים ואין התקדמות", אומר גורם ישראלי בכיר. מי עשוי לפתור את זה? האמירותים בהובלת יורש העצר מוחמד בין זאיד, שמתקרב בחודשים האחרונים לאנקרה.

לפי דיווח ב"מידל איסט איי", טורקיה צפויה לשלוח בחודשים הקרובים שגריר לקהיר לאחר עשור של ניתוק כמעט מלא ויריבות קשה בין המדינות - מה שעשוי לעודד אף יותר את אבו דאבי לסייע לה. זו דרך עבור אנקרה להוכיח כי היא חזרה לחיק המדינות המתונות.

המצב הביטחוני בסוריה מקשה על הובלה דרכה

פתרון נוסף דרך טורקיה הוא צינור יבשתי קצר בהרבה. צינור בן 60 ק"מ בלבד, שיקשר מצינור הגז הנמצא בסוריה, שאמור להעביר גז שמקורו במצרים - לסוריה ולבנון. כפי שפורסם בגלובס, אחת האפשרויות היא הגדלת העברת הגז מלוויתן למצרים ויצוא, דרך אותה המערכת. העלות נמוכה בהרבה, רק 150 מיליון דולרים, וזמן ההקמה גם הוא קצר יותר משמעותית. איפה הבעיה? שוב ביטחונית גיאו־אסטרטגית. סוריה היא מדינה שסועה, ומשטר אסד יתקשה להצדיק מצידו העברה של גז ישראלי דרך אדמת סוריה לטורקיה.

שני הפתרונות הנוספים הם דרך הנזלת הגז מלוויתן והעברתו לאירופה. הראשון הוא הקמת צינור גז מלוויתן אל מתקני ההנזלה בחופי מצרים, ומשם לאירופה במכליות. הנחת צינור כזה ריאלית, תיקח כשלוש שנים ולא תהיה בעיית מימון - כל עוד יושגו הסכמי מכירות ארוכי טווח עם הצרכניות מאירופה. היא תלויה בממשלה, וקודם כל במשרד האנרגיה, שם מכירים את הנושא אבל לא מניעים את היוזמה. בחברות הפקת הגז מלוויתן אומרים כי ברגע שיתקבל אישור, הכל ירוץ.

ממשרד האנרגיה נמסר בתגובה כי האפשרות להקמת צינור גז טבעי מאסדת לוויתן אל מתקני ההנזלה במצרים עלתה במסגרת שיחות בין ישראל למצרים, ונבחנת על ידי החברות המסחריות. אולם, טרם הוגשה בקשה רשמית למשרד בעניין זה.

האפשרות השנייה עצמאית יותר, ותלויה רק בירושלים. הקמת מתקני הנזלה ימיים Offshore סמוך לשדות הגז, ובעיקר ללוויתן. מדובר במתקנים שמוצבים על אוניות, ולשם כך נדרשת צנרת קצרה ומתקני הולכה מהשדה למתקן ההנזלה וממנו למכליות, שיקבלו ויעבירו לאירופה.

פתרון מהיר: דחיסת הגז בנמלים במקום הנזלה

פתרון מהיר יותר הוא דחיסת הגז (CNG) ולא הנזלתו (LNG), תהליך קצר בהרבה שלא דורש בניית מפעלי הנזלה, אלא קומפרסורים שיוצבו בנמלים - וידחסו את הגז לקונטיינרים. הגז עובר למצב של CNG (גז טבעי דחוס) וכשהוא מגיע ליעדו אפשר להחזירו למצב הטבעי. שלומי פוגל, יו"ר קבוצת אמפא, אומר כי כמה שחקנים בשוק בוחנים את את העלויות הנדרשות לדחיסה ולהולכה.

ומה עם יוון וקפריסין? אלה שאמורות היו להיות חלק מצינור האיסטמד, אמורות להתחבר לכל מערכת הולכה שתקודם. שר החוץ לפיד הגיע לביקור ביוון, שם נועד עם מקבילו הקפריסאי. בשבוע הבא תיפגש שרת האנרגיה עם מקבילתה הקפריסאית, כשעל הפרק יהיה גם פתרון המחלוקת על שדה ישי/אפרודיטה.

ישראל נמצאת בעמדת מפתח אנרגטית ואזורית

ישראל מצויה בעמדת מפתח, בגלל תפוקת הגז שלה ומיקומה הגיאוגרפי, אבל בעיקר בשל המעמד החדש שיצרו הסכמי אברהם. היא נתפסת כמדינה מחברת שמצויה בקשרים טובים עם מדינות המפרץ, מצרים, ירדן ובעיקר ארה"ב. חיבור ישראל למערכות האנרגיה האזוריות חשוב לא רק עבור מכירת הגז וההיבטים הכלכליים, אלא גם לחיזוק וביסוס הברית המדינית האזורית המתונה.