השינוי המיוחל בחוק המזונות נמצא בידיים שלנו. קחו בו חלק

הכותבת היא שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה

אחת העוולות הגדולות ביותר בדין הישראלי מצויה בדיני המזונות, אותו סכום שנדרש הורה אחד לשלם לאחר עבור צרכיו של הילד. מסיבות פוליטיות בשנת 1959 נחקקו הוראות חוק המזונות, על פיהם התמיכה הכלכלית של הורים גרושים בילדיהם, תקבע על פי ההלכה הדתית אליה הם משתייכים, מרצונם או שלא מרצונם, ומאז ועד היום, זהו הדין. למי שלא למתמחה בתחום דיני המשפחה, קשה להבין את גודל העיוות שיוצר חוק זה, כל עוד הוא עומד על מכונו.

ראשית עצם הכריכה בין דתו של אדם לבין עניין טכני, שהוא סכום הכסף שעליו לשלם עבור צרכי ילדיו, היא מופרכת מעיקרה. החוק הקיים מביא לתוצאות אבסורדיות, על פיהן אמהות שיש להן ילדים מאבות שונים, זכאיות לסכומי מזונות שונים עבור כל ילד, אם האבות שייכים לדתות שונות. כמובן שגם שאלת שיוכו של אדם לדת מסוימת אינה תמיד מובנת מאליה, וכך למשל בשנת 2016 בית המשפט המחוזי בלוד מצא את עצמו דן בשאלה, אם אב נוצרי שהתגייר בגיור רפורמי נחשב כיהודי או נוצרי לצורך חיובו במזונות על פי הדין הדתי האישי החל עליו.

בעיה חמורה נוספת גלומה בעובדה, שהדין הדתי שמחילים על דיני המזונות אינו מעודכן לחיים המודרניים של המאה העשרים ואחת, אינו מכיר בכך שנשים עובדות ומשתכרות, לפעמים אפילו יותר מהאבות, ומאידך האבות מטפלים בילדים. כתוצאה מכך, גם אב שעובד במשרה חלקית ומטפל בילדיו מחצית מהזמן ואף יותר, עדיין יחויב על בסיס הדין הדתי לשלם לאם סכומי כסף חודשיים כמזונות עבור הילדים, גם אם היא משתכרת יותר ממנו.

הדרך לפתירת הפלונטר המשפטי: לשחרר את המזונות מהדין הדתי

לפני חמש שנים קצו נפשם של בתי המשפט האזרחיים בניתוק בין המציאות לדין הדתי בנושא המזונות, ובית המשפט העליון קבע הלכה משפטית חדשה, על פיה לא יהיה הבדל בין סכומי המזונות הנפסקים בבתי המשפט על פי המגדר של ההורים. במילים אחרות, בית המשפט העליון ביצע מעקף של החוק הקיים, אשר מחיל את הדין הדתי על נושא המזונות, וקבע שסכומי המזונות שישולמו מהורה להורה יהיו תלויים בהיקף הזמן שהילד שוהה אצל כל הורה, ויכולתו הכלכלית של כל אחד מההורים, ללא קשר לשאלה אם מדובר באם או באב.

מי שלא קיבל את ההלכה שקבע בית המשפט העליון הם כמובן בתי הדין הדתיים, שממשיכים ליישם את הדין העברי על נושא המזונות. לכאורה זה לא היה נורא כל כך, מאחר שלבית הדין הרבני לא היתה סמכות לדון במזונות הילדים, אם שני ההורים לא הסכימו לכך, אולם אז נעשתה טעות קריטית של בית המשפט העליון, אותה פרשו בתי הדין הרבניים כהיתר לקבלת הסמכות לדון במזונות הילדים לידיהם. שאלת סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים תלויה ועומדת כיום בפני בג"ץ, אך עד שהנושא יוכרע, קיימת אנדרלמוסיה מוחלטת בנושא זה, וניתנים פסקי דין סותרים חדשות לבקרים.

הדרך הנכונה, ואולי אפילו היחידה, לפתור את הפלונטר המשפטי אחת ולתמיד, ולשחרר את סוגית המזונות מהדין הדתי, היא להעביר חוק מסודר ומתוקן בכנסת, שיחול על כל הערכאות באופן שווה. כאן כולנו יכולים וצריכים לתרום. משרד המשפטים פרסם השבוע באתר החקיקה הממשלתי תזכיר הצעת חוק מזונות חדש, שגם יקרא בשם הנכון יותר: "תזכיר חוק אחריות כלכלית של הורים לילדיהם, התשפ"ב-2022", והוא מזמין את הציבור לשלוח התייחסויות והערות לתזכיר החוק עד ליום 23.6.22. כל מי שהנושא יקר לליבו מוזמן להכנס לאתר, להשפיע, ולהעביר למשרד המשפטים את המסר על חשיבות הנושא בעיני הציבור.