מה פשר המילים תּוֹבָר ואִבְקָה?

תובר היא לולאה להשחלת החגורה ואבקה היא חתך בבגד לרכיסת הכפתור • המילה הראשונה נזכרת במשנה והשנייה חודשה על פי מילים תלמודיות דומות מן השורש אב"ק המציינות נקב בבגד • האקדמיה ללשון העברית חושפת את הסיפורים שמאחורי המילים 

תובר אבקה
 תובר אבקה

תּוֹבָר הוא לולאה המשמשת להשחלת החגורה, למשל במכנסיים. במשנה (כלים כה, א) נזכרים כלים כגון כרים וכסתות שיש להם תּוֹבָרוֹת, ובברייתא דמלאכת המשכן נאמר: "היה אורג את הפרכת עשר אמות על עשר אמות ועושה בה ארבעה תוברין ותולה אורכה באונקלאות (ווים) על גבי העמודים".

על פי ההסבר המקובל המילה תּוֹבָר גזורה מן השורש תב"ר - אחיו של השורש תפ"ר. בגרסאות שונות של המשנה מוצאים חילוף בין השורשים האלה, ואף בעניין התוברות עצמן יש שגרסו תופרות - כפי שמעידים דברי רב האיי גאון המובאים בספר הערוך: "אנו קורין אותו תופרות מלשון תפירה".

אִבְקָה היא חור בעל שוליים מעובדים המיועד לרכיסת כפתור. ברבים: אִבְקָאוֹת.

את האבקה מקובל לכנות בשם 'לולאה', ואולם לולאה היא רצועה קטנה התפוסה בשני קצותיה בשולי הבגד, ואילו האבקה היא חור בבגד עצמו.

המילה אִבְקָה חודשה על פי מילים תלמודיות מן השורש אב"ק המציינות לולאה או נקב בבגד. בתלמוד נזכר גם פועל משורש זה בהקשר של עשיית ציצית, וככל הנראה משמעו עשיית לולאה או קשר. יש הקושרים בין השורש אב"ק במשמעות זו ובין השורש חב"ק.