היכן נמצא מקור הטוב בעולם? השאלה הגדולה שהעסיקה את הפילוסופית הצרפתייה יהודייה סימון וייל

וייל היתה בת כיתתם של סימון דה בובואר וז'אן פול סארטר, הוגת דעות ולוחמת הרזיסטאנס, תנועת ההתנגדות הצרפתית לנאצים • היא התבקשה על ידי התנועה לחבר הצהרת זכויות האדם חדשה שתבטא רוח חירות, שוויון ואחווה ותפיח תקווה בעם הצרפתי הנכבש • בהצהרה הדגישה שהמדינה היא לא מקור הטוב והצדק

סימון וייל / איור: גיל ג'יבלי
סימון וייל / איור: גיל ג'יבלי

שוֹעִי רז ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר 

מי היא הפילוסופית סימון וייל

סימון וייל נולדה ב־1909 בצרפת למשפחה יהודית חילונית אמידה. היא הייתה מראשונות הסטודנטיות באוניברסיטה היוקרתית "אקול נורמל סופרייר" בפריז, וזכתה בהצטיינות יתירה והקדימה את בן כיתתהּ, ז'אן פול סארטר. היא לימדה פילוסופיה בתיכונים, עבדה במפעלים על מנת להכיר את חיי הפועלים, והתגייסה לגדוד אנארכיסטים בימי מלחמת האזרחים בספרד ב־1936.

מאותה השנה וייל היתה נוצרית באמונתה, אך מעולם לא טבלה לנצרות. היא התחילה לבקר במנזרים באיטליה, לשם נשלחה להחלים על ידי משפחתה לאחר שנכוותה בספרד. לטענתה, את המהפך הרוחני שלה חוותה במנזר סולם (Solesmens) בצרפת. בערב כניסת הגרמנים לפריז, נמלטה עם משפחתה למרסיי, שם העמיקה וייל את מסעהּ הרוחני וחיברה את ספרהּ הנודע ביותר שלה "הכובד והחסד" (1942). שנים של בריאות רופפת, צומות ועשייה למען הזולת עד תשישות מוחלטת הביאו להתמוטטותה מחמת השחפת.
היא נפטרה באשפורד, אנגליה, בשלהי אוגוסט 1943.

"יש מציאות שהיא מחוץ לעולם, כלומר מחוץ למרחב ולזמן. מחוץ ליקום הנפש של האדם, מחוץ לכל התחום שהכשרים האנושיים מסוגלים להשיגו. למציאות הזו, במרכז לב האדם, מתאימה השאיפה לטוב המוחלט, השוכנת בו תמיד ולעולם אינה מוצאת לה שום מושא בעולם הזה.

המציאות הזו גם באה ידי ביטוי ארצי באבסורדים, בסתירות הבלתי־פתירות שהמחשבה האנושית נתקלת בהם תמיד כשהיא נעה בעולם הזה בלבד. כשם שהמציאות של העולם הזה היא היסוד היחיד של העובדות, כך המציאות האחרת היא היסוד היחיד של הטוב.

ממנה בלבד יורד אל העולם הזה כל הטוב העשוי להתקיים בו. כל יופי, כל אמת, כל צדק, כל לגיטימיות, כל סדר, כל כפיפות של ההתנהגות האנושית לחובות. המתווך היחיד שבאמצעותו הטוב יכול לרדת ממנה אל בני האדם הוא אלה מבני האדם שקשבם ואהבתם מופנים אליה. אף שהיא מחוץ להשגתם של כל הקשרים האנושיים, לאדם יש את הכוח להפנות אליה את קשבו ואת אהבתו.

לכל מי שמסכים למעשה לכוון את קשבו ואת אהבתו אל מחוץ לעולם אל המציאות שמעבר לכל הכשרים האנושיים, ניתנת הזדמנות שיצליח בכך. במקרה זה, במוקדם או במאוחר, יורד עליו הטוב ומקרין דרכו על סביבתו.

השאיפה לטוב מוחלט השוכנת במרכז הלב, והיכולת, גם אם וירטואלית, לכוון את הקשב ואת האהבה אל מחוץ לעולם ולקבל משם טוב, מהווים יחד קשר, המחבר אל המציאות האחרת כל אדם בלי־יוצא מן הכלל.

כל מי שמכיר במציאות האחרת הזו מכיר גם בקשר הזה. בזכותו הוא מוצא בכל אדם, בלי יוצא מן הכלל, דבר מה מקודש, שהוא חייב לרחוש לו כבוד. אין מניע אפשרי אחר לכבוד האוניברסלי לכל בני האדם..."

(סימון וייל, "טיוטת הכרזה בדבר החובות כלפי האדם: הצהרת אמונה", האם אנו נאבקים למען הצדק: מבחר כתבים חברתיים ופוליטיים, תרגמה מצרפתית: שירן בק, עריכה, אחרית דבר והקדמות: אביעד חפץ ודניס שרביט, הוצאת אוניברסיטת בר אילן והוצאת כרמל: רמת גן וירושלים 2019, עמ' 45-44).

מכתביה של סימון וייל

האם אנו נאבקים למען הצדק: מבחר כתבים חברתיים ופוליטיים
תרגום: שירן בק
הוצאה: הוצאת אוניברסיטת בר אילן והוצאת כרמל
שנת תרגום לעברית: 2019
מס' עמודים: 220

כריכת הספר ''האם אנו נאבקים למען הצדק''
 כריכת הספר ''האם אנו נאבקים למען הצדק''

הכובד והחסד
תרגום: עוזי בהר
הוצאה: כרמל
שנת תרגום לעברית: 1994
מס' עמודים: 216

כריכת הספר ''הכובד והחסד''
 כריכת הספר ''הכובד והחסד''

ניסוח מחדש של הצהרת זכויות האדם

בשלהי 1942 מטה "צרפת החופשית", כינוי הכוחות הצרפתיים שלחמו בנאצים ובמדינות הציר, ביקש מסימון וייל, פילוסופית ולוחמת תנועת ההתנגדות הצרפתית, לחבר הצהרה מחודשת בדבר זכויות האדם, שתבטא שורה של ערכים אוניברסליים העומדים על רוח החירות, השוויון והאחווה האנושית, ותפיח תקווה מחודשת בעם הצרפתי הכבוש.

זכויות האדם או חובות האדם?

וייל פנתה לחיבור ההצהרה. היא חשבה שהשיח בנוגע לזכויות האדם - שאת ראשיתו ניתן למקם אצל שפינוזה, ג'ון לוק וז'אן ז'אק רוסו, ולימים התגלם בהכרזה האוניברסלית בדבר זכויות האדם שהתקבלה באו"ם בשנת 1948 - מתבסס על מושגים קלושים מדיי. לדעתה, על מנת שבני האדם יגמלו טוב, חסד וצדק אלו לאלו יש הכרח בשיח של חובות, לא זכויות.

להפתעת הממונים במטה "צרפת החופשית", וייל הגישה להם הצהרה בדבר החובות כלפי האדם. על פי וייל, לא המדינה ולא משטר פוליטי זה או אחר הם מקור הטוב והצדק עלי אדמות. יותר מכך: מקורו אינו בגבולות האנוש. הוא שוכן מעבר להם, ב"מציאות שהיא מחוץ לעולם", או "המציאות האחרת".

מהו מקור הטוב בעולם

בספרהּ, הכובד והחסד (1942), דנה וייל באותה "מציאות אחרת" על פי מושג החסד הנוצרי. מבחינתה, כל מה שנמצא בקוסמוס הפיסי הוא מקור כובד ובעל נטייה לרוע, בעת שמקור הטוב והחסד הוא רוחני ומופשט, ונמצא כביכול מחוץ לעולם. הוא נודע רק בפני מתי־מעט, הנכונים לכוון את מלוא הקשב והאהבה שבהם כלפיו, ולפעול בשמו בעולם.

במסגרת תפיסה זו אין מפגש מיסטי או עמידה נוכח אלוהות טרנסצנדנטית, אלא קשב מסוּר למה שנמצא מעבר להווייה. בשל החוסר המטאפיסי הזה, על פי וייל, מתקיימת באדם הנכונות להטיב עם האחֵר, להוקיר את חייו (החיים ראויים לאהבה משום פגיעותם ושבריריותם), ולעשות עמו צדק.

הדרך המפרכת להכרה ופגישה בטוב

וייל ניסתה אפוא להשיב לשולחיה טקסט שמגלם עמדה יותר חילונית ופילוסופית, התולה את מקור הטוב האנושי במטאפיסי - במה שֶֹמֵּעֵבֶר לטבע - ולאו דווקא בחסד אלוהי מרוחק, המצוי מעבר השגת-אדם.

אצל וייל העולם ריק מטוב. מקור הטוב - מחוץ לעולם. מי שהולך בדרך המפרכת להכרה ופגישה בטוב, מבין שאין הוא פנוי לבחור דרך אחרת. אך אין הוא פועל מתוך הכרח־כּפוּי, אלא מתוך תודעה עמוקה של חובה.