200 שנה לפענוח כתב החרטומים: התגלית שחשפה את העולם לתרבות המצרית העתיקה

בשנת 1822, לפני 200 שנה, פוענח הטקסט ההירוגליפי שעל אבן רוזטה - הישג אינטלקטואלי אדיר שפתח את השער להבנתו של הכתב ואיפשר הצצה לתרבותה העשירה של מצרים העתיקה. אבל כיצד פענחו אותו? מה היו האתגרים שעמדו בפני המפענחים?

● היכן מסתתרת העיר האבודה של הסופר ס.יזהר ודוד המלך?
● עלייתה ונפילתה של חצור הקדומה: מי החריב את העיר הכנענית?
● מה מצאו בחפירות שמתבצעות כבר מאה שנה בעיר ההיסטורית שילה?
● התעלומה המסתורית שמאחורי החרסים שהתגלו בלכיש וכיצד בני בגין פתר אותה 

גילוי אבן רוזטה

אבן רוזטה היא אסטלה (מונומנט עשוי עץ או אבן) מצרית עתיקה עליה חקוק צו מלכותי של המלך תלמי החמישי מהמאה ה־2 לפנה"ס. הצו כתוב בשלושה סוגי כתב שונים: כתב הירוגליפי (כתב חרטומים), כתב דמוטי (צורת כתב מצרית קדומה) וכתב יווני עתיק.

האבן הוצבה ככל הנראה באחד ממקדשי מצרים והועברה ממקומה בתקופה מאוחרת יותר, עד שבסופו של דבר נעשה בה שימוש בבניית מבצר ז'וליאן, סמוך לעיר רוזטה שבדלתת הנילוס, במאה ה־15.

במהלך מסעותיו במצרים, נפוליאון כבש את המבצר ויישב בו חיל משלוח צרפתי. האבן נמצאה במקרה בשנת 1798, על ידי קצין מחיל המשלוח. היא מיד עוררה עניין רב: היא כללה את הטקסט הרב־לשוני הראשון שנמצא שכלל גם מצרית קדומה.

 כתב חרטומים / צילום: ויקיפדיה

מהו הכתב ההירוגליפי?

הכתובת ההירוגליפית המצרית העתיקה ביותר מתוארכת לשנת 3250 לפנה"ס. הכתב הופיע לראשונה על התבליטים, לצד איורים ושמות של מקומות, כמו ערים שנכבשו תוך כדי מסע מלחמה. מעטים מאוד הבינו אז את הכתב: פקידים, רופאים, כוהנים ואמנים שעבודתם כללה את יצירת הכתובות. מספר הסימנים בתקופה הקלאסית של הכתב ההירוגליפי היה כ־700, מתוכם 24 ייצגו צליל בודד. בתקופה מאוחרת יותר מספרם הלך וגדל לכמה אלפים, מה שהקשה על הפענוח.

תחת השלטונות היווניים והרומים במצרים, הידע הלך ופחת. לבסוף הוא היה מוגבל למקדשים, בהם הכוהנים המצריים הורו לתלמידיהם את לימוד הכתב ההירוגליפי. בתקופת בית תלמי, בין השנים 305 לפנה"ס ועד 30 לפנה"ס, נעשו ניסיונות להחליף את הכתב ההירוגליפי המסורבל בכתב היווני הנוח יותר, ניסיון שלבסוף הצליח רק עם הפיכתה של מצרים לנוצרית במאות השנייה והשלישית לספירה.

הכתבים של הוראפולון היווני

מה שעיכב את הפענוח בעת החדשה היתה התפיסה הרווחת שהכתב ההירוגליפי מורכב מסמלים או רעיונות בלבד. מתוך כתבי היד היוונים הרבים שנכתבו בעת העתיקה בנושא, שרד רק אחד: ה"הירוגליפיקה" של הוראפולון, יווני־מצרי שחי כנראה במאה ה־5. הוראפולון עשה שימוש במקורות טובים, אך ברור שלא ידע לקרוא בעצמו את הכתב ההירוגליפי, משום שגם הוא סבר שההירוגליפים הם סמלים ולא סימנים פונטיים. בימי הביניים לא היה ידע כלשהו לגבי הכתב ההירוגליפי ולא ידוע על מחקר בעניינו. בשנת 1422 כתב היד של הוראפולון הובא לפירנצה ועורר עניין גדול בין אנשי הרוח. אמני הרנסאנס, בהתאם לתיאוריו של הוראפולון ב"הירוגליפיקה", ציירו הירוגליפים כחלק מאמנות התקופה, מבלי באמת להבין את משמעותם.

הזיהוי של הבלשן הצרפתי סילבסטר דה־סאסי

הבלשן הצרפתי סילבסטר דה־סאסי היה הראשון לזהות את הכתב הדמוטי שעל אבן רוזטה בשנת 1802. הוא אף הצליח לזהות כמה מילים, כמו שם המלך תלמי, ע"י השוואה לכתב היווני. דה־סאסי, שהיה בטוח שהכתב הדמוטי הוא אלפאבתי בלבד, נשבר והכריז על הכתובת כ"בלתי ניתנת לפענוח".

התובנה של המדען הבריטי תומאס יאנג

באשר לכתב ההירוגליפי עצמו, הארכיאולוג הגרמני־דני בן המאה ה־18 ג'ורג' זואגה זיהה כי שמות מלכותיים בכתב ההירוגליפי הוקפו בטבעת המכונה "כרטוש". הטבעת נועדה כנראה להגן על השם מפני פגיעה או כשפים. לפי כיוון הציור של הציפורים והחיות שבכתב, הוא גם זיהה שכיוון הכתיבה היה מימין לשמאל, כשהסימנים פונים כלפי תחילת השורה.

המלומד הבריטי תומאס יאנג תרם רבות למדע ולחקר מנגנון הראייה. הוא הגיע למסקנה שאם הכתובת כוללת שמות מלכים זרים, הכתב ההירוגליפי חייב להכיל סימנים פונטיים. הוא גם קבע שכיוון הכתב חייב להיות מימין לשמאל. למרות התובנה הזו, תרגומו לא עלה יפה וחלקו הוכח כטעות. יאנג זנח את ההירוגליפים ופנה לעיסוקים מדעיים אחרים.

הגילויים של האגיפטולוג ז'אן־פרנסואה שמפוליון

על בסיס התובנות של יאנג שפורסמו ב־1819, המשיך במאמץ הפענוח אבי תורת האגיפטולוגיה ז'אן־פרנסואה שמפוליון. הוא ראה את פענוח הכתב ההירוגליפי כמשימת חייו. לאחר שנים של נסיונות לפענח את הטקסט ההירוגליפי שחקוק על אבן רוזטה, הבין שמפוליון שהטקסט לא ארוך מספיק כדי להתקדם בפיענוח.

 האגיפטולוג הצרפתי ז'אן־פרנסואה שמפוליון / צילום: ויקיפדיה

ב־1815 האגיפטולוג הבריטי ויליאם בנקס מצא בפילאה שבמצרים אובליסק שעליו כתובת נוספת בכתב יווני ובכתב ההירוגליפי. כשהגיעו הפענוחים לשמפוליון ב־1822, זה כל מה שהוא היה צריך.

בכתובת שעל האובליסק שמצא בנקס בפילאה, בכתב היווני זוהו שני שמות שהתאימו לשני שמות בכתב ההירוגליפי: תלמי וקליאופטרה. באמצעות השוואה לאבן רוזטה, ניתן היה להבחין ששם אחד, תלמי, מופיע באופן כמעט זהה בשתי הכתובות. כך השם תלמי פוענח.

באותה שיטה, כמו בתשבץ, שמפוליון הצליח לפענח אותיות וסימנים רבים נוספים. לאחר פיצוח השמות שמפוליון צעק "Je tiens l’affaire!" (עשיתי זאת!) והתעלף. משימת חייו הושלמה בהצלחה.