מנכ"ל החברה שמניעה את שוק השבבים: "דווקא בזמן משבר כדאי לקחת סיכונים"

אישי:  בן 57, נשוי + 3 ילדים ו-2 נכדים, גר ברמת השרון

מקצועי: מנכ"ל נובה, יצרנית מערכות בדיקה לתעשיית השבבים

משפחה: נולדתי בקריית אתא, לאבא עצמאי ואמא עקרת בית, שניהם עלו לכאן מפולין אחרי מלחמת העולם השנייה. אבי וסבי היו מקבוצת הפרטיזנים של בלסקי, שהצילה יותר מאלף יהודים בשטחי פולין הכבושה. כדור שני לשואה כולנו חונכנו להיות עצמאים. החדירו בנו את ההבנה ששום דבר בעולם לא ודאי, ושלא משנה כמה טוב לך עכשיו, תמיד צריך להתכונן לזמנים קשים.

בית הספר: לפני כניסתי לבית הספר היסודי עברנו לחיפה. הייתי תלמיד טוב במקצועות הריאליים ופחות טוב במקצועות העיוניים.

צבא: עשיתי קורס חובלים, הייתי מפקד סטי"ל ובהמשך שירתי באגף המבצעים של חיל הים. כשהשתחררתי מהצבא בגיל 32 כבר הייתי נשוי עם שלושה ילדים.

מיכל: הכרנו בתיכון ומאז אנחנו בלתי נפרדים. היא מנחת קבוצות ומדריכת הורים, וזה חשוב כי כשיש לך נכדים אתה צריך ללמוד לחנך מחדש, ואני בדרך כלל החוליה החלשה בתחום. כשהם רוצים ממתקים הם באים אליי.

קומברס: במהלך תקופתי בצבא סיימתי תואר ראשון בכלכלה וחשבונאות ותואר שני במנהל עסקים. לאחר השחרור, ב-1997, הצטרפתי לקומברס, ועשינו רילוקיישן להונג קונג כדי לנהל את השלוחה שלהם בטייוואן. התקדמתי עד לתפקיד של מנהל טריטוריית אסיה פסיפיק בחברה.

אורבוטק: ב־2003 עברתי לאורבוטק, לנהל את חטיבת הצגים השטוחים שלה, גם כן בהונג קונג. יצא שהגעתי לקומברס עם תחילת המהפכה בסלולר ולאורבוטק עם תחילת הזינוק במכירות הטלוויזיות השטוחות. בשני המקרים חוויתי מעבר חד מכמעט אפס למכירות של יותר מ-100 מיליון דולר.

אלווריון: אחרי תשע שנים חזרנו לישראל, כי הבת שלנו הייתה צריכה להתגייס, והתחלתי לעבוד באלווריון, בניהול הפעילות האירופית של החברה.

נובה: כעבור שנתיים מוניתי למנהל העסקים של חברת נובה, וב-2013 מוניתי למנכ"ל. כשנכנסתי לנובה היו לה הכנסות שנתיות של כ-70 מיליון דולר, השנה כבר נעבור את רף 500 מיליון הדולר, ובתוך ארבע־חמש שנים נחצה את המיליארד.

שבבים: אם לפני הקורונה היו לשוק הזה מנוע צמיחה אחד או שניים, פתאום הביקושים לטלפונים סלולריים, מחשבים אישיים וגיימינג זינקו לשיא, כי כולם נתקעו בבית. כך גם בינה מלאכותית, למידה מכונה ועוד. אלא שדווקא הקפיצה הזאת יצרה את ההאטה שיש היום, כי המנועים האלה חוזרים עכשיו לצמיחה ריאלית. עם זאת, 2023 עדיין נחשבת שנת צמיחה, עם ירידה מ-30% ל־10%-15%. לגבי נובה, ההייטק לא יכול לזוז מילימטר בלי שבבים, ואין כמעט שבב מתקדם שלא נמדד בידי החברה. אם מתרחשת תקלה בתהליך הייצור, המוצרים שלנו מחזירים אותו לתלם. הלקוחות שלנו לא יכולים לעשות את זה בלעדינו.

רעיונות: יצא לנובה שם של גן עדן לפיזיקאים. אם מתברר שרעיון שמעלה אחד מעובדי החברה יכול לקדם את אחד המוצרים שלנו, הוא מיד יתוקצב בכסף וילך לפיתוח. אנחנו חברה כמעט בלי היררכיה. יש לנו כיום שני מוצרים בשוק שנולדו ממוחם הקודח של שני פיזיקאים בחברה. כולם אמרו שהם משוגעים, אבל הם שכנעו אותנו וקיבלו כסף לפיתוח. בכל שנה אנחנו שמים בצד תקציב לאינקובציה, מיליונים טובים שהיו יכולים להספיק לשניים־שלושה סטארט־אפים בישראל.

קללת הגיוסים: לא מעט חברות טכנולוגיה הפכו לגופים שמגייסים על אוטומט, מה שניוון להם את שריר ההוצאות. הן הגיעו למצב שבו על כל דולר מכירות הן צריכות להשקיע דולר וחצי הוצאות. כלומר, כדי לחזור לאיזון באופן מיידי הן צריכות לקצץ בבת אחת הוצאות ב-50% או להעלות מחיר ב-50% - וברור שזה לא יקרה.

מבט לעתיד: כל חיי הייתי בתפקידים ששילבו תרומה משמעותית והנהגה, אמשיך לעשות את זה גם בעוד 20 שנה. יציאה לפנסיה בגיל 67? עדיף לכולם שלא.

המלצה: לקחת סיכונים בתקופות משבר. זו הזדמנות לצמוח או לעשות מהפכה. ראיתי את זה קורה בנובה לפחות שלוש־ארבע פעמים.