מדוע העולם היהודי נידה את ברוך שפינוזה, מהפילוסופים החשובים בעולם?

שוֹעִי רז ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר 

האדונים מן המעמד, מודיעים לכבוד מעלתכם, כי היות ונודעו להם זה מכבר דעותיו ומעשיו הנואלים של ברוך דה אשֹפינוזה, הם השתדלו בכמה אופנים ובהבטחות שונות להטות אותו מדרכיו הרעים; ואולם הואיל ולא הצליח בידם לתקנו, אלא להפך, מדי יום נוספו להם ידיעות על דברי הכפירה האיומים שביצע ולימד, ומעשים נוראים שעשה, ובידם עדויות רבות וראויות לאמוּן, אשר כוּלן ניתנו בנוכחותו של אשֹפינוזה דנן ושכנעו אותם, והכל נבחן בנוכחות החכמים, לפיכך גמרוּ אומר על דעת החכמים כי אשׂפינוזה דנן יוחרם וינודה מקהל ישראל, ובזאת מטילים הם עליו את החרם דלהלן: בגזירת עירין ומאמר קדישין אנו מחרימין ומנדין ומשמתין ומאררין את ברוך דה אשׂפינוזה, על דעת ה' יתברך ועל דעת הקהל הקדוש הזה... ארור יהיה ביום וארור יהיה בלילה, ארור בשוכבו וארור בקומו, ארור בצאתו וארור בבואו, לא יאבה ה' סלוח לו, יעשן בו אף ה' וקנאתו... ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום.

(סטיבן נדלר, שׂפינוזה - ביוגרפיה, תרגום: דבי אילון, עריכה מדעית: ד"ר גדעון סגל, הוצאת רסלינג: תל אביב 2007, עמ' 121-120)

החרם על שפינוזה

ב-27 ביולי 1656 הוקרא נוסח החרם על ברוך שׂפינוזה בבית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם - שלא בנוכחותו. מעבר להרחקתו החד-משמעית של הפילוסוף הצעיר, שטרם מלאו לו 25, מהקהל היהודי, כתב החרם תלה בנאשם דברי כפירה איומים שכביכול ביצע ולימד, ומאחר שלא חזר בו מאמירותיו ומעשיו, נאלץ המעמד להחרימו. הדבר המשונה במשפט החד-צדדי הזה נגד שׂפינוזה הוא הידיעה כי לאחריו, שׂפינוזה הדגיש בכל חיבוריו את הפעילות לאור המידה הטובה (Virtue), התבונה (Ratio) ותום הלב, כלומר: את הסלידה מן השקר.

תרבות החרם בקהילה היהודית

היו מלומדים שראו בשׂפינוזה את אב הטיפוס הראשון של יהודי חילוני, שהתנער בריש-גלי מקיום המצוות ומהוראת הרבנים לטובת חיים חופשיים מהדת. מוסד הָחֶרֶם, שיסודו במקרא, שימש בתקופת גאוני בבל ובקהילות היהודיות בספרד בעיקר על מנת להוציא מהקהילה יהודים שלא שעוּ להוראת החכמים או ראשי הקהילה.

● השאלה הגדולה שהעסיקה את הפילוסופית הצרפתייה יהודייה סימון וייל
● מה ההבדל בין אדם בודד בחברה דמוקרטית לבין אדם מבודד בחברה טוטליטרית?
● האינטלקטואלים כסוכני שינוי בחברה המערבית

כך היה מקובל גם באמסטרדם. כפועל יוצא מכך, עלינו לדון בשתי שאלות. האחת, מה אופיין של אותן "עבירות נוראיות" שבעטיין הוחרם שפינוזה? האחרת, מה אנו עשויים ללמוד מהעובדה לפיה שׂפינוזה מעולם לא שב לקהילה היהודית, ולפיכך החרם מעולם לא הוסר?

מכתביו של ברוך שׂפינוזה

אתיקה, ברוך שׂפינוזה
תרגם מלטינית, מבוא והערות: ירמיהו יוֹבֵל
הוצאה: הקיבוץ המאוחד
שנת הוצאה: 2003
מס' עמודים: 458

 אתיקה, ברוך שׂפינוזה

שׂפינוזה - ביוגרפיה, סטיבן נדלר
תרגום: דבי אילון
עריכה מדעית: ד"ר גדעון סגל
הוצאה: רסלינג
שנת הוצאה: 2007
מס' עמודים: 390

ספר שחוּשל בגיהינום: שׂפינוזה והוּלדת העידן החילוני, סטיבן נדלר
תרגום מאנגלית: אביעד שטיר
עריכה: מולי מלצר
הוצאה: משכל (ידיעות ספרים)
שנת הוצאה: 2017
מס' עמודים: 368

 ספר שחוּשל בגיהינום: שׂפינוזה והוּלדת העידן החילוני, סטיבן נדלר

היהודי בהולנד - יהודי, אבל בסתר

בּרֶמוֹנְסְטְרַצְיה, חיבור שראה אור בשנת 1615, הסדיר המשפטן ההולנדי הוגו גרוטיוס את מעמדו של הקהל היהודי בהולנד. מעבר לציות לחוקי הרפובליקה ההולנדית, הושתו על היהודים שני תנאים גורפים: א) שיהיו בעלי דת. ב) נאסר עליהם להאמין באמונות המערערות על אמונות הקהל הנוצרי. כך, נאסר על יהודים להביע ברבים כי הם מערערים על נצחיות הנשמה ועל חיי העולם הבא, מפני שהאמונות הללו היו אמונות היסוד של ההולנדים הנוצרים. מכאן השתמע, כי במקרים בהם יפרסמו היהודים דברי פולמוס, יינקטו סנקציות גורפות נגד הקהילה.

ז'ן מקסימילאן לוּקה (Lukas), ראשון הביוגרפים של שֹפינוזה, טען כי בשיחות שקיים שׂפינוזה עם מרגלים מטעם הקהילה, התוודה הפילוסוף כי אינו מוצא בתורה כל ראיה לכך שהאל מופשט מחומר, ושהנשמה - נצחית; השתמרה גם עדות מאת נזיר בשם תומס סולאנוֹ אִי רוֹבְּלֶס, לפיה שׂפינוזה הוא יהודי שפרש מקהילתו והוא מאמין באל פילוסופי שאינו מצוֶוה, ובכך שהנשמה אובדת בתום החיים. עם זאת, שפינוזה לא הוקיע את האל, להיפך - בספרו "אתיקה" העניק למושג האלוהים, כעצם בעל אינסוף תארים, מקום ראשון במעלה.

הבחירה להישאר מוחרם

נראה כי שׂפינוזה הבין שכל זמן שהוא חלק מהקהילה, הריהו מהווה גורם המסכן את מעמדה בעיני השלטונות. לפיכך, הוא לא התנגד לחרם ולא ביקש להסירו, אך המשיך להתנגד להאשמות שהטיחו בו מלומדים נוצריים לפיהן הוא אתאיסט. הוא כנראה ראה הכרח בעזיבת הקהילה - צעד שהקנה לו חירות יחסית, מבלי שיסכן אף אחד אחֵר בשל דעותיו.