איך נגיע לחירות אמיתית על פי אחד מהפילוסופים החשובים במאה ה-20?

ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר 

בקיצור, אנו חופשיים כאשר פעולותינו נובעות מאישיותנו בכללותה, כאשר הן ביטוי שלה, כאשר ניכר בינה ובינן אותו דמיון בלתי מוגדר שאנו מוצאים לעתים בין אמן ליצירתו. טענת שווא תהא זו - שאנו נכנעים להשפעתו הכול-יכולה של אופיינו. האופי שלנו עדיין מזוהה עם עצמנו, ומכיוון שביקשנו לפצל את האישיות לשני חלקים ולבוחנם, זה אחר זה, במאמץ לפשֵׁט - האני המרגיש או החושב והאני הפועל - יהא זה ילדוּתי מדי להסיק, שאחד משני האני משמעותי יותר מהאחר. [...] במשפט אחד, אם נסכים לכנות חופשית - כל פעולה הנובעת מן האני, ורק מן האני, הפעולה הנושאת את סימנה של אישיותנו תהא באמת חופשית, שכן האני שלנו יתפוס בעלוּת עליה.

(אנרי ברגסון, מאמר על הנתונים המיָּדיים של התודעה, תרגום מצרפתית: רואי בן בשט, עריכה מדעית: פרופ' אוהד נחתומי, הוצאת רסלינג: תל אביב 2017, עמ' 139-138)

האם יש בחירה חופשית?

הדיון בבחירה חופשית (Free Will) בפילוסופיה המודרנית נסוב בדרך כלל על שתי קבוצות עיקריות:

א. קוֹמְפִֵּטִיבִילִיסְטִים: לאדם יש חופש בחירה מוחלט. דבר אינו קבוע מראש. היקום לא אורגן כך שהדברים ייקרו בהכרח באופן מסוים. זוהי עמדה אנטי-דטרמיניסטית מובהקת - שום דבר לא קבוע מראש, לאדם יש חופש בחירה מלא.

ב. אִינְקוֹמְפֶּטִיבִילִיסְטִים: גישה פחות נוקשה, לפיה עולם דטרמיניסטי (בו הכול קבוע מראש) יכול להתיישב עם חופש בחירה. האופן בו זה אפשרי - ייתכן עולם דטרמיניסטי מוחלט בו האדם חושב (וטועה) שבחירותיו חופשיות לחלוטין, וייתכן גם עולם בו שום דבר לא קבוע מראש, ובכל זאת האדם יעדיף לבצע בחירות הנובעות מערכים מוסריים נתונים (אחריות, צו קטגורי, מידה טובה), משמע האדם הוא שמגביל את עצמו.

חשוב להבין (גם אם על קצה המזלג) את עולם המושגים ממנו מתחיל הדיון בבחירה חופשית, על מנת להבין את טענתו המיוחדת של אנרי ברגסון: החירוּת כלל לא נוכחת במציאות החיצונית, אלא יש באדם את הכושר לפעול באופן חופשי אך ורק כתולדה מאישיותו (ה"אני" שלו), כלומר לשיטתו החירות מתרחשת מהפנים אל החוץ, ולא מהחוץ אל הפנים.

מכתביו של אנרי ברגסון

אנרי ברגסון, מאמר על הנתונים המיָּדיים של התודעה
תרגום מצרפתית: רואי בן בשט
עריכה מדעית: פרופ' אוהד נחתומי
הוצאה: רסלינג, 2017
מס' עמודים: 185

אנרי ברגסון, ההתפתחות היוצרת
תרגום מצרפתית: יוסף אור
עריכה מדעית: יוסף גולומב
הוצאה: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1974
מס' עמודים: 256

 אנרי ברגסון, ההתפתחות היוצרת

אנרי ברגסון, הצחוק - מסע על משמעות הממד הקומי
תרגום מצרפתית: ארזה טיר־אפלרויט
עריכה: מיכל בן־נפתלי
מבוא: פרופ' אלחנן יקירה
הוצאה: כרמל, 2019
מס' עמודים: 110

רז שפייזר, אנרי ברגסון ובעיית חופש הרצון
עריכה: סיון סוויסה
הוצאה: רסלינג, 2015
מס' עמודים: 297

מושגים חשובים: מֶשֶׁךְ ואִינְטוּאִיצְיַה

על מנת להבין את כוונתו של ברגסון, עלינו להתעכב על שני מושגים מרכזיים בהגותו, שהלכו והתחדדו בכתביו.

מֶשֶׁךְ: ברגסון טען כי הזמן, כמו שאנו חווים אותו, אינו אך ורק נגזרת של תנועה בחלל, כפי שראו זאת הפיזיקאים. לדידו, יש לאדם חוויית זמן סובייקטיבית פנימית, שאינה קשורה במציאות החיצונית, והיא נובעת מכל הזיכרונות שיש לאדם, מיום היוולדו ועד ההווה. לפעמים מדבר ברגסון גם על המֶּשֶׁךְ, כזיכרון גדול מזיכרון האדם הפרטי או מזיכרונהּ של האנושות.

אִינְטוּאִיצְיַה: ברגסון טען כי הדרך הנכונה להבין ולתפוס דברים בתודעה היא באופן בלתי אמצעי, בבת-אחת, תוך עמידה על מהות הדברים; זהו רגע פתאומי, שאינו נסמך על הכושר הרציונלי-אנליטי באדם, כלומר: לא מדובר על פירוק התופעות למרכיביהן ולסיבותיהן, אלא לרגע שבו האדם עומד נוכח הדברים, ופתאום מצליח לתפוס את הווייתם באופן מלא. האינטואיציה היא כמכת ברק, הברקה או ניצוץ.

האני והפנימיוּת - איך מגיעים לחירות מלאה?

ברגסון טוען, מצד אחד, כי הפעילות החופשית היא פרי פנימיוּתוֹ של האדם, כאשר הוא מגיע למצב שבו הוא פועל מתוך האני בכללוּתוֹ, ומצד אחֵר, טוען שבעצם אותו אני נתון בשינוי מתמיד. כלומר, האני לדידו אינו מהוּת קבועה, אלא מהוּת הנמצאת בתנועה נמרצת של שינוי, כמו עין מתרוצצת או כמו תמונות המשתנות תדיר בקלַיְדוֹסקופּ. לדעתו, אפוא, המפגש הפתאומי-סימולטני בין האני הפנימי המשתנה ובין המֶשֶךְ המשתנה (בין אם כמארג זיכרונות הנתון באדם ובין אם כזיכרון מוחלט של הכול), עלול להביא את האדם "בבת אחת" לכדי הברקה מחשבתית חופשית, הנובעת מפנימיוּתו וחותרת אל החוץ, ממש כפי שמתגלה תוך פעילות אמנותית. ברגעים אלו, שאינם מבטאים דווקא חשיבה רציונלית - מגיע האדם לשיא חירותו, והוא עשוי לחשוב ולפעול בדרכים שלא היה מסוגל להם קודם לכן.