תנו מקום לרגשות וצפו להתגוננות: כך תתמודדו עם גסות רוח בעבודה

לאף אחד לא מגיע לספוג התנהגות גסת רוח, מקטינה או אכזרית בעבודה. גם פעולות ללא כוונה לפגוע עלולות לגרום לסטרס ולנזק. כשזה קורה, רובנו מוצאים את עצמנו תוהים: מה עליי לעשות?

מצד אחד, תגובה (במיוחד בלהט הרגע) יכולה להסלים את המצב. מנגד, לתת להערות פוגעות לעבור ללא תגובה עשוי להעניק לאדם, או לאחרים, רשות להתייחס אלינו באופן לא ראוי בעתיד. שתיקה עשויה אפילו לשדר מסר שזה בסדר שאחרים יתנהגו בדומה, מה שיוביל לסביבת עבודה רעילה. למרות שההחלטה האם לומר משהו או לעזוב את זה היא אישית, עוזר לקבל קצת הכוונה.

התחילו בעצמכם

ראשית, נורמלי לחוות תגובה רגשית להערה גסת רוח. אולי תרגישו פגיעה, אכזבה, עלבון, סערה, כעס, תסכול או שילוב של רגשות אלו ואחרים. חשוב גם לבחון את הרגשות וגם לקבל תחושה אובייקטיבית יותר של מה שקרה.

קבלו את התגובה הרגשית: תגובה נפוצה לכאב רגשי, במיוחד בעבודה, היא ניסיון להפחית אותו על ידי נזיפה בעצמך: "זה רק בראש שלי". אבל זה לא. למעשה, מדעי המוח מראים שבמקרים מסוימים, המוח מפרש זלזול, התעלמות, בושה, צעקות, דחייה או בריונות בדומה לכאב פיזי. לכן, תנו לעצמכם זמן לחקור את התגובה הרגשית לפני שתחליטו מה לעשות. היו גם נחמדים לעצמכם ותנו תוקף לרגשותיכם: מחקרים מראים שחמלה עצמית מביאה ליתרונות רבים, כולל רצון חזק יותר להשתפר, אינטליגנציה רגשית גבוהה יותר וחוסן עמוק יותר.

  

זכרו ש"גס" זה יחסי (ברוב המקרים): פרשנויות יכולות להשתנות מאוד בין תרבויות. בארה"ב, למשל, בקשה לדבר עם מנהל עשויה להיחשב גסות רוח, אבל התנהגות זו עשויה להיתפס כמקובלת בהולנד או בישראל, שם רואים מחלוקות גלויות באור יותר חיובי.

שקלו את האפשרות שהפגיעה הייתה לא מכוונת: האם ניתן לפרש את המעשים בדרך בה אתם חשים פחות עלבון? בלי קשר לשאלת הכוונה, התגובה הרגשית תקפה. להבין איך אתם מרגישים ולמה, יעזור להחליט האם להגיב, ומה לומר אם כן.

העריכו את הסיכונים

התייחסות להתנהגות גסת רוח עלולה להיתפס כקריאת תיגר על הסטטוס קוו בארגון, ועלולה להשפיע על מעמדכם ועל מערכות היחסים עם עמיתים או בוסים. כדי להעריך עד כמה מסוכן לדבר, כדאי ליצור תמונה ספציפית של הסכנה הצפויה. הקדישו זמן לשקול גם את הסיכונים שבלא להשמיע קול. אולי אי התייחסות תפר את הערכים האישיים שלכם או את הנורמות התרבותיות שאתם מייצגים. תנו לחששות משקל שווה בהערכה שלכם.

לפעמים ההחלטה להניח לדבר מה יכולה להיות צעד חכם. אבל זה לא אומר שצריך לבלוע את הרגשות. ייתכן שתצטרכו לפרוק ולספר על התקרית לחבר או למצוא דרכים להתנתק רגשית מהמצב.

ישנן גם כמה פעולות קונקרטיות שאפשר לנקוט במקום להתעמת ישירות עם האדם. לדוגמה, אפשר לדווח על האירוע למישהו שיכול לנקוט בפעולה או לפחות לשמור תיעוד אם ההתנהגות תחזור על עצמה.

דעו מה לומר, ומתי

אם תחליטו להתעמת עם הפוגע, הדרך בה תעשו את זה יכולה להיות ההבדל בין פתרון המצב לבין העצמתו. להחזיר בהערה פוגענית אולי מרגיש טוב באותו הרגע, אבל לעיתים קרובות כדאי לקחת את הזמן שצריך כדי להירגע ולעבד את מה ששמעתם לפני שאתם מגיבים.

שאלו שאלות: במיוחד אם ההערה הייתה מעורפלת, תגובה בשאלה יכולה להיות יעילה, כמו "למה התכוונת בזה?". אפשר גם לבקש פשוט לחזור על מה שנאמר, מה שעשוי לעורר אותם על כוונתם ועל האופן שבו המילים עשויות להישמע לאחרים.

הפגינו אמפתיה: כנראה שזה הדבר האחרון שתרצו לעשות אחרי שתספגו הערה גסת רוח, אבל להראות בחביבות לאדם שאתם מבינים את החששות שלו יכול לעתים קרובות לעזור להפיג אינטראקציה מתוחה. זכרו שזיהוי הרגש שמאחורי ההתנהגות אינו אישור בשתיקה.

צפו להתגוננות: התרחיש הטוב ביותר הוא שהאדם שומע אתכם ואפילו מודה לכם על המשוב. אבל יותר סביר להניח שהם יתגוננו, לפחות בהתחלה. אם הם מאשימים אתכם ברגישות יתר או מתגוננים ואומרים שלא התכוונו לפגוע, הבהירו כיצד האמירה או השאלה שלהם השפיעו עליכם. ודאו שיש לכם כמה הצהרות מוכנות שיעזרו לכם לצאת מהשיחה.

הקימו קואליציה: אם גסות הרוח היא חלק מדפוס חוזר, אתם יכולים לגייס עזרה מאחרים. אחדו כוחות עם אנשים בצוות או בחברה וערכו הסכם מפורש להגיב לחוסר נימוס כשהוא מתרחש. קואליציה גם יכולה לעזור להשיג בהירות: כשקורה משהו מטריד אך מעורפל, לכם, ולכל אחד מחברי הקבוצה, תהיה מעין תיבת תהודה שתעזור להחליט האם מדובר במשהו שמצריך פעולה.

בסופו של יום, אתם יכולים להחליט מה הכי טוב עבורכם בכל סיטואציה. למרות שאולי אין לכם שליטה על האופן שבו האדם הזה מתייחס אליכם, יש לכם שליטה על מתי ואיך אתם מגיבים.

© Harvard Business School Publishing Corp