הסוד לרעיונות פורצי דרך: לחזור לחשוב כמו ילדים

עמדתי מולם, חברי הנהלה רציניים וחשובים, וקצת נזפתי בהם: "היצירתיות שלכם נשארת רק בשכבה העליונה של המציאות, אתם לא מערערים שום דבר עמוק יותר, אתם לוקחים את כל הקיים כמובן מאליו וכקבוע, ובעיקר - אתם לא שואלים מספיק למה". הייתי חייב לשקף להם שנדרשת פה קפיצת חשיבה משמעותית כדי שנוכל להמציא את מנוע הצמיחה הבא של הארגון שלהם. "אנחנו חייבים לחזור ביחד לחשיבה מדרגה ראשונה, כמו ילד סקרן ששואל על הכול 'למה' ומשם ממציא משהו חדש".

כשהבן שלי אורצ'וק היה בן שנתיים בערך, שמתי לב שבכל פעם שאני מציע לו לשחק או לדמיין דברים, הוא תמיד שמח מאוד. הבחנתי גם שהוא לא צריך שום דבר ממשי. הצבעתי על נקודה מסוימת באוויר ואמרתי לו: "יש כאן סולם. אתה רואה אותו?" והוא? ראה אותו. שאלתי אותו: "רוצה לטפס עליו?". והוא טיפס עם האצבעות באוויר, על השלבים המדומיינים.

"אנחנו נולדים קריאייטיביים, זה מה שקורה אחר כך שמונע מאיתנו להראות את זה," אמר פיקאסו.

ואכן, כשמסתכלים על ילדים משחקים, רואים את הקריאייטיביות בהתגלמותה. הם נכנסים לעולם שהם המציאו בעצמם, שבו החוקים הרגילים לא קיימים. הם יכולים לגלם דמות בדיונית, לבנות מגדלים באוויר, לספר לעצמם סיפור או למולל עלה יבש במשך דקות. זו הדרך שלהם לממש את הרגשות והפנטזיות שלהם, ואפילו לעבד חוויות ולהתגבר על קשיים.

מה שאיבדנו בדרך

ומה עם המבוגרים? ככל שאנחנו גדלים, החינוך שלנו והדרישות החיצוניות שמופנות כלפינו עומדים בדרכן של המשחקיות והקריאייטיביות. הלוואי שהיינו יכולים להכניס יותר ילדותיות לתוך היומיום שלנו, או לפחות ללמוד מהילדים שלנו כמה דברים. למשל:

סקרנות. התשתית לכל יצירה - היא מאפשרת לנו לאסוף את המצרכים שמהם נאפה את הקרמבו היצירתי שלנו. ויצירתיות זה סך הכל לחבר נקודות, לעשות מאש־אפ של דברים שאנחנו מכירים כדי לברוא משהו חדש. ככל שנדע יותר, יהיו לנו יותר נקודות לחבר. פעוט ממוצע שואל כ־400 שאלות ביום, אבל כמבוגרים אנחנו אפילו לא קרובים לשם. אולי אנחנו מתביישים לא לדעת? או גרוע יותר - חושבים שאנחנו יודעים מספיק?

פתרונות מדרגה ראשונה. החדשנויות הגדולות ביותר בחיים הן כאלו שמערערות את הבסיס. הן לא מנסות לשפץ את הקומה העליונה של הבניין אלא מרעידות את היסודות, שואלות מה זה בכלל בניין ולא לוקחות שום דבר כמובן מאליו.

ילדים שואלים "מי אמר ש…?", ואילו אנחנו כמבוגרים נוטים לקבל את איך שהעולם עובד כי "ככה זה". גם כשאנחנו יצירתיים, אנחנו מתקשים לערער מושגי יסוד ונוטים לשנות רק את המעטפת.

לאהוב את הבעיה ולא את הפתרון. פרופ' קרול דווק, מחברת הספר "מיינדסט", בדקה קבוצות ילדים שונות וגילתה שילדים שמתייחסים לבעיה כמו לפאזל, כלומר כסוג של משחק שבו הקושי הוא חלק מהכיף, יצליחו יותר. כמבוגרים, אנחנו מעדיפים פתרונות על פני תהליך התמודדות. אבל כדי להצליח באמת חייבים להתאהב בבעיות וליהנות מהניסיון לפתור אותן.

דמיון וטשטוש המציאות. ילדים מאפשרים לעצמם להתנתק מהמציאות לעולם משחקי. הם יכולים לדמיין את עצמם במקום אחר. גם היזמים המבריקים בעולם שומרים על אותה יכולת. על סטיב ג'ובס אמרו שיש לו "הפרעה בתפיסת המציאות", ואילון מאסק ידוע בתור מי ששואב השראה מספרי מדע בדיוני.

 ערן גפן / צילום: מנחם רייס

אז איך עושים את זה?

הפסיכותרפיסט אוליבר ג'יימס הציג שיטה שבאמצעותה כל מבוגר יכול להיות יצירתי כמו ילד. זה נשמע קצת מוזר בהתחלה, סוג של משחק תפקידים: הוא הציע לכל אחד לבחון את הפרסונות השונות שלו - אלו שהוא מציג בעבודה, בבית, עם חברים או ברשתות חברתיות - ולנסות לאתר את הפרסונה הילדותית שלו, זו שהוא כבר לא נותן לה לצאת, ואז לשחק בכאילו ודווקא להזמין אותה להתגלות.

כדאי לנסות להיזכר בסיטואציות יצירתיות מהילדות - מוזיקה ששמעת, משחקים ששיחקת, ריקודים שרקדת או הרפתקאות שחווית או המצאת לעצמך. ואז, אחרי ששיחקת בנדמה לי והתחברת לתדר היצירתי שבך, זה הזמן לסחוף את שאר הצוות. כמנהלים, התפקיד העיקרי שלנו הוא ליצור מזג אוויר יצירתי, לאפשר את התנאים שבהם יצירתיות פורצת. זה חשוב במיוחד בארגונים גדולים ובמותגים מצליחים. ארגונים גדולים ומצליחים דומים לבן אדם בן 45 שהוא, במקרה הטוב, בשיא הקריירה שלו, אבל רחוק מהילדות. הנה כמה רעיונות לאיך אפשר לעשות את זה:

לתת מקום ליצירתיות ספונטנית. בשיחת משוב, לצד השאלה כמה הכנסות ייצרת, אפשר לשאול: "כמה פעמים גרמת לקולגה לחייך החודש? מתי לאחרונה עשית שטויות בעבודה?".

לתת ביטחון. כשפעוטות נשארים לבד ליד מבוגרים לא מוכרים, הם משתתקים ומפסיקים לשחק. ארגונים שרוצים להיות קריאייטיביים חייבים לייצר סביבה בטוחה למשחק, להרשות לעובדים להשתעשע עם רעיונות חדשים, גם אם הם נראים לא רלוונטיים.

לאתר ולגייס אנשים פחות צפויים. כולנו עושים את אותה טעות ומגייסים יותר מדי אנשים שדומים לנו. יש הרבה מאוד אנשים שנראים משעממים, ומפתיע לגלות איזה עולם דמיון עשיר יש להם - אם רק נותנים להם את הביטחון לחשוף אותו.

להקשיב לילדים. כשוולוו ולגו הזמינו ילדים לעצב את טרקטור העתיד, נוצר הרבה יותר מצעצוע חדש. הילדים חשבו על כלי אוטונומי לחלוטין, שמעליו טס רחפן שנקרא "העין", שנותן עוד זווית ראייה, להגברת הבטיחות והדיוק. המוצר הפך לדגם קונספט שעליו יתבסס הרכב האוטונומי של וולוו.

ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי, שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים . הוא בעל ניסיון בעבודה עם מנכ"לים והנהלות של החברות המובילות בארץ ובעולם, בהן קוקה קולה, וולט, מיקרוסופט, שטראוס וקימברלי קלארק. חברה קודמת שהקים נרכשה על ידי WIX. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".