מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן ההון סיכון ״אלף״

שתי הפרשות האחרונות בספר שמות וַיַּקְהֵ֣ל-פְּקוּדֵי מתארות את הכנת המשכן המרהיב ואת כליו היקרים. מומחים רבים עסקו במלאכה ובעיצוב המשכן וכליו:

"וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ וַיָּבִיאוּ מַטְוֶה אֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן אֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ" (שמות ל"ה, כ"ה); "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ" (שמות ל"ו, ב').

המשכן נבנה מעשרות קרשים מצופים זהב שהוצבו על אדני כסף, עורות בצבעים שונים נפרסו מעל, ויריעות תכלת וארגמן הקיפו את חצר המשכן. בתוך המשכן הוצבו שולחן מצופה זהב ומזבח זהב להקטרת קטורת, שניהם מעוטרים בזרי זהב, וגם מנורת זהב מקושטת בפיתוחי פרחים ושקדים. בחלק הפנימי יותר, בקודש הקודשים, הוצב הארון שבתוכו לוחות הברית ומעליו שני כרובים: דמויות עשויות זהב הפורשות את כנפיהן מעל לוחות הברית.

אחרי הכל, מה תפקידו של כל היופי הזה? בפסוקים האחרונים של ספר שמות, התורה מתארת שענן עטף את האוהל וכבוד ה' מילא את המשכן, עד שאפילו משה לא היה יכול להיכנס.

רק אחרי חנוכת המזבח על ידי מנהיגי העם - נשיאי כל השבטים - משה הורשה להיכנס למשכן וקול הא-ל החל להדהד: "וּבְבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל מוֹעֵד לְדַבֵּר אִתּוֹ וַיִּשְׁמַע אֶת הַקּוֹל מִדַּבֵּר אֵלָיו מֵעַל הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל אֲרֹן הָעֵדֻת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים וַיְדַבֵּר אֵלָיו". (במדבר ז', פ"ט). קולו של ה' נשמע מעל הכפורת, מבין שני הכרובים שעל הארון - תיאור מדויק להפליא של חלל ריק.

ה' אינו בחומר, ה' נמצא בדיבור - באמירות ובתכנים ובכל מה ש"בין הכרובים". המומחים, כולל משה עצמו, לא הצליחו להביא את הא-ל לידי ביטוי; המאמץ של כל שבטי ישראל והשותפות של כולם מפעילים את התקשורת.

הסודות הכמוסים של הגילדות

למרות שהמשכן אמור לשמש כפלטפורמה לתכנים ולמסרים עבור כל העם, מסתבר שבמסגרת האתיקה המקצועית של העושים במלאכת המקדש, חלק מהידע הוחזק בידי משפחות ספציפיות, מעין גילדות, ששמרו סודות כמוסים רק לעצמן.

לאחר שהמשנה במסכת יומא (ג', י-י"א) משבחת את מי שתרמו מחוכמתם ומכספם לשכלול המקדש, היא מבקרת בחריפות את המשפחות שלא הסכימו לשתף בידע שברשותן: "ואלו לגנאי: של בית גרמו, לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר, זכר צדיק לברכה. ועל אלו נאמר, ושם רשעים ירקב".

בתוספתא הסיפור מורכב יותר. המשפחות המונופוליסטיות טענו שנמנעו מללמד מחשש שיעתיקו את הייחודיות של המקדש לפולחן עבודה זרה. במקביל, הובאו אומנים מאלכסנדריה שיתחרו על הכנת הקטורת והלחם. אבל כשהם לא הצליחו לייצר באותה רמה של המשפחות המונופוליסטיות, קראו לאלו בחזרה. אך הן סירבו ועשו שביתה עד שכפלו להן את השכר. בהתאם למורכבות, המפרשים מביעים עמדות הפוכות בהערכתם לנצירת הידע המדובר.

מה איפשר את התקדמות הבינה המלאכותית

בעשורים האחרונים, שיתוף הידע הואץ בזכות האינטרנט. בשנים האחרונות, הבינה המלאכותית חוללה פריצות דרך - הן בנגישות הציבור והן בשימושים מחקריים שונים. ההתקדמות המהירה התאפשרה בזכות אימוץ פרקטיקת שיתוף מידע. מאמרים ומחקרים שנעשו בחברות מסחריות פורסמו ברבים, ובסיסי הידע והיכולות שותפו בקוד פתוח. בניגוד למוצרים, ובשונה מחוק שימור החומר, העברת ידע היא כמו בריאה יש מאין - איננה גורעת מאומה מהמעביר ומגדילה את התוצר הכלכלי. פרקטיקה של תגובות הדדיות מעלה את ערכה של הבינה המלאכותית כל יום, ושיתוף הידע מעשיר את כל הצדדים.