הפילוסוף האמריקאי שקבע שהדמיון הוא כוח חיוני בהתפתחות האנושות

ד"ר שוֹעִי רז הוא חוקר ומלמד פילוסופיה והיסטוריה של הרעיונות באוניברסיטת בן גוריון בנגב; יוצר, מתרגם, עורך ובלוגר 

במאמר Imagination as Value, שהתפרסם ב-1948, דן המשורר והפילוסוף האמריקאי ואלאס סטיבנס (1879-1955) בערכו החיובי של הדמיון, לא רק לחיי השירה בלבד אלא לחיים בכלל. סטיבנס, שהיה תלמידו של הפילוסוף הספרדי-אמריקאי ג'ורג' סַנְטַיַאנַה (1952-1863), באוניברסיטת הרווארד בראשית המאה העשרים, לא יכול היה להתעלם מהשם הרע שיצא לדמיון, בין השאר במסורת הפילוסופית, כמי שמגלם את הנטייה לשקריות, לדמוניות, לרוע ולחומריות. כך למשל, הביא סטיבנס מדברי המתמטיקאי והפילוסוף הצרפתי בלז פסקל (1662-1623), שטען כי הדמיון הוא קול הפנטזיה הפרוע והמשלהב, קול היצריוּת המתגבר על הכוח המתון, האנליטי והמחוייב לזהירות של התבונה.

● התערבות בגורל הזולת ורצון בקרבה יתקנו את האנושות. על משנתו של אלבר קאמי
● בעקבות לוחמי זכויות האדם הגדולים בהיסטוריה: למה עלינו להכניע את הרוע באמצעות התנגדות בלתי אלימה?
● האם רעיונות קבליים יהפכו לכלי טיפול בקליניקות לבריאות הנפש?

לדעת סטיבנס, גם אם הצלחנו להתגבר על התפיסה כי המדע הרציונלי מייצג באופן מובהק את העולם, ואילו האמנות, המבוססת על אדני הדמיון, טובות אך ורק על מנת לעורר רגשות דרמטיים או מלודרמטיים, אזי בכל זאת ייאלץ המשכיל המודרני לפגוש בזיגמונד פרויד (1939-1856); שנטה גם הוא לראות בדמיון כוח שכאשר פעילותו יוצאת מכלל איזון, עשוי הוא להאיץ אצל האדם תופעות של נוירוזה, היסטריה, עיוותי חשיבה ועוד.

מה המקום של הדמיון בתודעה

טענתו של סטיבנס בזכות הדמיון היא כזאת: האדם חי ב-Mind (תודעה); מוחו - יוצר ללא הרף דימויים. הדימויים הללו הופכים לחלק מהשיפוטים היסודיים ביותר שלו את העולם. האדם לא יכול לחוות את העולם כפי שהוא, ולא יכול לכבות את הכוחות המנטליים והקוגניטיביים הפעילים בו.

העולם אינו רק פרי של ניתוח, היקשים לוגיים-סיבתיים, הפרכה ואישוש של רשמים ועובדות, אלא מכלול משתנה, הפועל באדם בכל עת. למשל, גם בערות וגם בשינה, גם במודע וגם בלא מודע. לפיכך, לא ניתן לדלג מעל הדמיון או להגלות אותו מכלל המערכים המחוללים את התודעה, זאת מאחר שכוחות של דמיוּן ודימוי רווחות אצל בני האדם; אף שסטיבנס סבר, כי רק לעתים רחוקות יש לצפות שפריזאי ותיק וכפרי מאוגנדה יחלקו את אותו עולם של דמיונות ודימויים.

ספרים מומלצים

● ואלאס סטיבנס, האיש עם הגיטרה הכחולה ושירים אחרים

תרגום מאנגלית, הערות ואחרית דבר: טובה רוזן
הוצאה: אפיק
שנת תרגום לעברית: 2021
מס' עמודים: 416

 כריכת הספר אלאס סטיבנס, מטפיזיקון באפילה: מבחר שירים

● ואלאס סטיבנס, מטפיזיקון באפילה: מבחר שירים

תרגום מאנגלית: עמוס אדלהייט
הוצאה: כרמל
שנת תרגום לעברית: 2014
מס' עמודים: 58

 כריכת הספר ואלאס סטיבנס, האיש עם הגיטרה הכחולה ושירים אחרים

כוח חיוני בהתפתחות הציביליזציה

כך או אחרת, הדמיון הוא כוח חיוני בהתפתחות הציביליזציה. יש לו חלק גדול מאוד ביצירה החזותית לסוגיה (אמנות פלסטית, קולנוע, תיאטרון). הוא תופס מקום מרכזי בפסיכולוגיה - משום שבסופו של דבר כולנו מתאווים, כולנו חרֵדים, וכולנו חולמים. לכולנו נטייה הטרוגנית למדי, ולא לגמרי מבוקרת, לדמיונות מופשטים או חומריים. כך, ספק אם ניתן לאהוב או לשנוא בלי כוח הדמיון. הדמיון גורם לרגשות להתעורר ולדון באחֵר תוך תחושות אהבה-קרבה או שנאה-דחייה. אילולא היה בנו את הכוח הזה, כנראה שהיינו מאגר של שיפוטים, ניתוחים, פירוק רשמים מורכבים ומשוואות, ללא כל רגשות כלפיהם.

כשמדמיינים תמונות רצופות בעיניי הרוח, חֹווִים איזו מלֵאוּת של הדברים ולעתים גם תחושות של יופי, חמימות, בעתה, קסם ומסתורין, שספק אם יכולנו להשיג ללא הדמיון.

לכן, על פי סטיבנס, כל תפישה מטאפיסית היא תולדת הדמיוֹן, שכן האדם מעולם לא הלך אל מציאות מופשטת שאינה גלומה בחומר, אלא רק אל מה שהוא חי בתוככי עצמו (בתודעה). אף אדם לא נע במו גופו במרחבי היקוּם, נע בהתאם להתפשטות גל אור או נסע בזמן, קדימה או אחורה, אף על פי שאדם מסוגל להעלות דברים אלו בדעתו.

סטיבנס אף טען, כי כל המשוררים, צריכים לשאוף להקמת "מבדים עליונים" (Supreme Fictions), מערך אידיאות מופשטות - ייחודי לכל משוררת ומשורר, באמצעותו יצליחו להמשיג את החיים.

בניגוד לאפלטון (347-427 לפנה"ס), אבי תורת האידיאות, שתבע בדיאלוג "פוליטיאה" (ספר שלישי), לגרש את המשוררים מעיר המדינה האידיאלית, שכן דמיונותיהם הבלתי מרוסנים מפריעים לפילוסופים ליישם את התבונה ואת המידות הטובות, סטיבנס טען כי גם אצל האדם התבוני עשוי הדמיון לשמש ככוח יוצר ראשון במעלה. הוא יאפשר לו להתקדם באמצעות שרטוט האפשרויות הבאות והצעדים הבאים העומדים בפניו.

איינשטיין משבח את הדמיון היוצר

מי שיכל לתמוך בתיאוריית כוחו החיוני של הדמיון של סטיבנס, הוא הפיזיקאי אלברט איינשטיין (1955-1879). במספר הזדמנויות הוא סיפר כיצד כבר בגיל 16 דמיין לעצמו איך זה יהיה לרכב על קרן אור, ומה יהיו ההשלכות הפיסיקליות של מעשה זה. לימים אמר איינשטיין לחבר: "כשאני בוחן את עצמי ואת שיטות המחשבה שלי, אני מגיע למסקנה, שהכישרון לדמיין היה חשוב אצלי יותר מהכישרון לספוג ידע טהור".

בדברים שנשא בברלין ב-1918, באירוע לציון יום הולדתו השישים של הפיזיקאי הגרמני זוכה פרס נובל מקס פלאנק (1858-1947), טען איינשטיין כי החיפוש אחר חוקי הטבע הבסיסיים אינו טמון בדרך ההיסק הלוגי, אלא דווקא באינטואיציה הנשענת על תחושה של הבנה וניסיון. כלומר לא מתוך פירוק אנליטי של נתונים ידועים, אלא דווקא מתוך סינתזה בין תחומי ידע ונתונים שונים, שנחזים תחילה כרחוקים, מנותקים או סותרים.

להסב אל השולחן ולהפעיל את הדמיון

מאחר שטור זה מתפרסם ערב חג הפסח, הייתי מציע (לא מוכרחים לאמץ את הצעתי) להסב אל שולחן הסדר השנה, לא מתוך תודעה היסטורית או על מנת לספוג ידע בלבד, אלא מתוך הפעלת הדמיון ככוח יוצר ומרפא, כדרך שהציע סטיבנס בדבריו. אפשר כי לריטואל כזה כיוונו חז"ל כשכתבו בהגדה: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם".

ואלאס סטיבנס, משורר ומסאי אמריקאי, נולד ברידינג, פנסלבניה ב־1879. הוא למד באוניברסיטת הרווארד ואז בבית הספר למשפטים בניו יורק. התעניין מצעירותו בספרות ובפילוסופיה ועמד בקשר עם הפילוסוף הספרדי־אמריקאי, ג'ורג' סנטיאנה, אותו הכיר בהרווארד, ואף ביקר אותו לאחר שעבר להתגורר במנזר ברומא בסוף חייו.

רוב חייו הבוגרים עבד כמנהל בחברת ביטוח בהרטפורד, קונטיקט. פירסם משיריו לראשונה כשהיה בן 35 ואת ספר שיריו הראשון, "הרמוניום", כשהיה בן 44, לפני מאה שנים (1923). ב־1949 זכה בפרס הלאומי האמריקאי לספר שירה, ב־1951 במדליית פרוסט, ובפרס פוליצר לשירה בשנת פטירתו, 1955.