איך מייצרים תחרות משוכללת במינימום פערי מידע ולחצי תזרים ומימון. מלקחי פרשת אֱמֹר

מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון סיכון "אלף"

בפרשת אֱמֹר, פרשת השבוע השמינית בספר ויקרא, התורה מתייחסת לשני קורבנות המונפים לפני ה' בתחילת עונת הקציר החדשה: עומר שעורים ביום השני של חג הפסח, ולחם שמובא בחג השבועות מן החיטים:

"...כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן. וְהֵנִיף אֶת הָעֹמֶר לִפְנֵי ה'... וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם… תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'. מִמּוֹשְׁבֹתֵיכֶם תָּבִיאּוּ לֶחֶם תְּנוּפָה שְׁתַּיִם שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת תִּהְיֶינָה חָמֵץ תֵּאָפֶינָה בִּכּוּרִים לַה'..." (ויקרא כ"ג, י'-י"ז).

לדגן יש השפעה מכרעת על הכלכלה, ולכן התורה קבעה קו כלכלי חותך באמצעות האיסור לאכול מהתבואה החדשה לפני פסח: "וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה עַד הֲבִיאֲכֶם אֶת קָרְבַּן אֱלֹהֵיכֶם". כך נקבעה עונת הקציר כתחילת השנה הכלכלית. היות שהפסוקים התנסחו בלשון התחלה בנוגע לשני הקורבנות - "רֵאשִׁית קְצִירְכֶם" בפסח; "בִּכּוּרִים לַה'" בשבועות - השאלה היא מה משמעות הכפילות.

השעורה היא אינדיקציה להצלחת השנה

הלחם המופק מהחיטה משובח מלחם השעורים וחשוב ממנו. עם זאת, היות שהשעורה והחיטה שייכות לאותה מערכת אקולוגית-חקלאית, השעורה, שמקדימה להבשיל כבר בפסח, מהווה אינדיקטור להצלחת השנה. לכן היא הוגדרה "רֵאשִׁית". במקביל, החיטה נקראה "בִּכּוּרִים" כתבואה הבכירה בסולם החשיבות, שעליה תתבסס הכלכלה בפועל. מסיבה זו, קורבן השעורים, האינדיקציה, הוא "עומר" - אלומת שיבולים, ואילו מביכורי החיטה יונף לפני ה' מוצר מוגמר - לחם.

המשנה מאדירה את טקס קצירת העומר: "וכל העיירות הסמוכות לשם, מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול" (מנחות י', ג'). אם השעורה היא אינדיקטור לחיטה, מדוע התורה וחכמים החשיבו אותה לכשעצמה?

לפני האביב אסור לקבל החלטות כלכליות

תקופת טרום האביב היא תקופה מתוחה במיוחד בכלכלה מבוססת חקלאות. הפעולות הנדרשות בשדה כבר נעשו, וגם אם לא - כבר מאוחר מדי לתקן. כולם מחכים בכיליון עיניים להבשלת התבואה, ומנסים להעריך מראש את "מדד היבול". בדיוק בתקופה זו מפלס המזומנים נמצא בשפל. ההכנסות מיבולי השנה שעברה התקבלו ברובן, וכל ההשקעות הנדרשות ביבול של השנה הנוכחית כבר שולמו. חקלאים שהעונה הקודמת לא היטיבה עימם, ולוו כספים כדי לזרוע בחורף הנוכחי, נמצאים בלחץ כפול.

לכן, תקופת הסטרס של טרום האביב היא בדיוק הזמן לקבל החלטות כלכליות לא נבונות. נוכח אי־הוודאות בהצלחת השנה, ייתכן שחקלאים יתפתו למכור בזול את התבואה שגדלה בשדותיהם בפרה־מרקט. הפסד עלול להיגרם להם מעסקה גרועה תחת לחץ קוגניטיבי ותזרימי, ותחושות קשות ידכאו אותם כשבפרוס חג השבועות יתברר שהיבולים בשדות שמכרו הכניסו הון לבעלי הממון.

באמצעות האיסור לאכול מתבואת השנה הבאה עד פסח, מקפיאים כמעט לחלוטין את פעילות המסחר בתבואה החדשה בסוף החורף. הנפת השעורה, שמפשירה את ההקפאה ומניעה בבת אחת את הפעילות בשווקים, מיישרת קו בין כל החקלאים בפתיחת עונת המסחר. כולם יראו את הנתונים של אינדיקטור השעורה ביחד, יוכלו להעריך נכונה את ההיצע הצפוי, וימכרו את יבולם בשווקים במחיר הוגן. כך מתווה התורה תחרות משוכללת במינימום פערי מידע או לחצי מימון. היא מגינה על עובדי האדמה החשופים לסיכוני העונתיות.

הדמוקרטיזציה של המידע

כשם שגינות ירק לא הופכות את בעליהן לחקלאים, גם מסחר מזדמן במניות בבורסה לא הופך אדם פרטי למשקיע במלוא מובן המילה. מסיבה זו, הרגולטור קבע אמות מידה של חובת דיווח עבור חברות ציבוריות. בכל הנוגע להנפקות ראשוניות (IPO), הרשות לניירות ערך מקפידה במיוחד שהמידע יהיה שיוויוני ונגיש לכולם. בפועל, טרם נמצא המודל לתחרות משוכללת והמשקיעים הגדולים שעשו מחקר מקצועי, וגם לרוב נפגשו עם הנהלת החברה, מחזיקים בידיהם מידע עדיף. גם בעידן האינטרנטי, כשלכל סוחר יש גישה שוויונית יותר לדאטה, טרם הושלמה מלאכת הדמוקרטיזציה של המידע. עד שתימצא הדרך לתחרות הוגנת ומשוכללת, כדאי לקחת בחשבון שיש פערים. ובעיקר, לא לפעול בסטרס, ככה קונים ביוקר ומוכרים בזול.