איך מבססים סולידריות ואמון בין בעלי עסקים וקליינטים? המודל השקוף על פי פרשת בְּהַר-בְּחֻקֹּתַי

מייקל אייזנברג הוא איש עסקים, שותף־מנהל בקרן הון סיכון "אלף"

השבוע נקרא בפרשות בְּהַר-בְּחֻקֹּתַי, המסיימות את ספר ויקרא, על איסור הונאה: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" (ויקרא כ"ה, י"ד).

החוק הרומי, המקביל לחוק המקראי, חייב את המוכר להצהיר על חסרונות מרכולתו, וקבע שאם חפץ שווה חצי מהתמורה ששולמה - העסקה בטלה. הכלל "ייזהר הקונה", שמקורו בחוק האנגלי, משקף תפיסה הפוכה: הקונה אחראי לברר, כי איננו מצפים שהמוכר יחשוף את הפגמים בנכס או הטובין.

תיאוריית הלימונים של זוכה פרס נובל לכלכלה

הפרופסור ג'ורג' אקרלוף זכה בשנת 2001 בפרס נובל לכלכלה, על עבודתו "שוק הלימונים: איכות ומנגנון השוק". "לימונים" הוא כינוי שניתן למכוניות משומשות שמצבן המכני איננו טוב. היות שהמוכר מכיר את טיב הסחורה, והקונה לא תמיד יכול לדעת אם מדובר במכונית תקינה או לא, הוא יהיה מוכן לשלם רק את השווי הממוצע של מכונית בשוק (השווי הממוצע של המכוניות התקינות ששוויין גבוה ושל ה"לימונים" ששוויים נמוך).

אולם, אם המוכר מוכן למכור במחיר הממוצע, הקונה יכול להסיק שהרכב שווה מתחת לממוצע, ולכן לא כדאי לו לרכוש אותו. מסקנתו של אקרלוף היא שהחשש להונאה יגרום לכשל שוק, כשבסוף יישארו בו רק "לימונים".

נראה שהתורה, והחכמים בעקבותיה, פיתחו מודל שונה שמתמודד עם הכשל. הכפילות בפסוק: "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו" מלמדת שאיסור ההונאה חל גם על הקונה. אבל כיצד הוא יכול להונות את המוכר? כאשר המוכר לחוץ למכור, בגלל שלקח הלוואה או רכש סחורה שעלולה להתקלקל, יש בכוחו של הקונה להשפיע על המחיר - לקדם עסקה מתחת לשווי ההוגן, ולפגוע במוכר.

כשהתורה אסרה על הקונה להונות היא יצרה מודל של הונאת מחיר. הונאה לגבי טיבו של חפץ נבחנת לאור השאלה האם ההסכם בין הצדדים התקיים. במודל ההדדי של הונאת מחיר השאלה איננה האם המוכר עמד בהתחייבויותיו כלפי הקונה, אלא האם העסקה בוצעה בשווי שוק הוגן. המבחן הוא ערכי ולא הסכמי. בעולם ההסכמים ההיצע והביקוש קובעים. בעולם הערכי ההוגנות קובעת.

טווח הסטייה התקני ממחיר השוק

אך אם כולם יקנו וימכרו בשווי ההוגן של המוצר, כיצד הסוחרים ירוויחו מפערי התיווך? לפי חכמים, עד סטייה של 16.6% ממחיר השוק של המוצר, המקח יאושר. במידה שהסטייה גבוהה מ-16.6% מי שהונו אותו רשאי לבחור לבטל את העסקה או לקבל את ההפרש. בעיני חכמים האופטימום של רווחי התיווך המניעים את פעילות השווקים, עומד על פער של עד 16.6% ממחיר השוק של המוצר.

בנוסף, נקבע שכל שלושה אנשים אקראיים בשוק נחשבים "בית דין" שבסמכותו להחליט מה טווח הסטייה ממחיר השוק בעסקה נתונה. כך מתחזקת הסולידריות החברתית: האדם הפרטי לא נדרש להתמודד לבדו מול כרישי השוק. שלושה זרים, שאינם נושאים בתואר רשמי, ואינם רגולטורים, עשויים לעמוד לימינו.

כל הצדדים נהנים מהגנות

האפשרות לדרוש את ההפרש, במידה והסטייה ממחיר השוק גדולה, יחד עם הרתעה
מפסיקתו של בית דין אד-הוק, בונה נורמה אזרחית-עצמאית המונעת את בעיית שוק
הלימונים של אקרלוף. לדוגמה, עדיף לסוחר למכור קרוב למחיר שווי-שוק מאשר למכור ברווח גדול ולהסתכן בהחזרת כל הרווח שלו לקונה. כך נבנית נורמת התנהגות מבוססת סולידריות ואמון שחוסכת בעלויות בדיקה, וממריצה את הפעילות בשווקים.

ובנימה אישית: אחרי שנה בה כתבתי על כל פרשות השבוע, אני מעביר את השרביט לכותבים נוספים. בהזדמנות זו אני רוצה להביע את הערכתי העמוקה לגלובס על הבמה שהעניקו לפרשת השבוע, ולכם הקוראים.