חוקי סחר חדשים באיחוד האירופי: האם ישראל תאבד מיליונים במסים לבריסל?

מדינת ישראל אינה ערוכה עדיין לשינויים המשמעותיים שחלים בימים אלו בתחום הסחר עם אירופה, בדגש על חוקים חדשים ומחייבים בתחום איכות הסביבה והאקלים שהאיחוד האירופי מאמץ בזריזות; כך עולה משיחות עם מומחים ונציגי תעשייה וממשלה שקיים "גלובס" בשבוע האחרון.

● הסיכויים נגדם: למה אלפי אנשים עדיין רוכשים דירות להשקעה? | טור סופ"ש 
● לקראת משבר משכנתאות? "השבוע המלצתי לשני זוגות למכור את הדירה" | הצוללת 
● צה"ל עובר לנגב? אגף המודיעין שוכר משרדים חדשים במרכז

במיוחד מדובר בתוכנית להטלת מס פחמן חדש על כל היבוא לאיחוד האירופי, מכל המדינות, במגזרי תעשייה מיוחדים, שייקבע לפי כמות גזי החממה שנפלטו לאטמוספירה במהלך יצור המוצרים. בהיעדר מנגנון פנים־ישראלי המוכר על ידי הרשויות האירופיות ש"יקזז" את הפליטות הללו, חברות ישראליות עלולות למצוא את עצמן משלמות מיליוני אירו במסים לאיחוד האירופי, במקום לממשלת ישראל. כבר מאוקטובר הקרוב ייאלצו כמה חברות ישראליות במגזרים מסוימים להתחיל לדווח על "מדרך הרגל הפחמני" של המוצרים שהן מייצאות לאיחוד האירופי, מה שישמש בעתיד כבסיס החישוב לתשלום.

"ליישר את מגרש המשחקים"

בחודש שעבר אישר הפרלמנט האירופי באופן סופי את תוכנית־העל הירוקה של האיחוד - Fit for 55. התוכנית עברה מקצה־שיפורים של הרגע האחרון, שהרחיב את היקפה, את המהירות שבה תצא לפועל, ואת החובות הנגזרים ממנה מבחינת מיסוי ומימון. התוכנית נועדה להפחית ב־45% את פליטות גזי החממה של מדינות האיחוד עד 2030 (בהשוואה ל־1990).

כדי להשיג מטרה זו, בין היתר, היא מרחיבה את מנגנון הסחר באישורי פליטות פחמן דו־חמצני באיחוד (ETS) לתחומים חדשים, ביניהם תעשייה, בנייה, תחבורה ימית ואווירית ועוד. בנוסף, כוללת התוכנית גם מנגנון חדש - הטלת מס גבולות על פליטות פחמן, שיושת על כל הסחורה הנכנסת לאיחוד, במגזרים מסוימים הנחשבים לעתירי־אנרגיה.

הנושא מעורר סערה בשבועות האחרונים בהודו, בסין ובטורקיה, יצואניות תעשייתיות גדולות לאיחוד האירופי. הן מאשימות את האיחוד האירופי ב"מלחמת סחר" ובהטלת תעריפים ומכסים חדשים על סחורה המיוצאת מהן. האיחוד, מנגד, אומר שהמנגנון נועד להגן על היצרנים האירופיים מפני תחרות לא־הוגנת בתחומים עתירי־אנרגיה, ו"ליישר את מגרש המשחקים" בעודו תורם להפחתת פליטות עולמית, ולא רק אירופית. ביום רביעי האחרון נכנס חלק זה של התוכנית, הנקרא בקיצור (CBAM (Carbon Border Adjustment Mechanism, לתוקף.

למנגנון שאומץ, גם אם יישומו יהיה הדרגתי, יש השפעות משמעותיות גם על ישראל. "כבר מאוקטובר הקרוב יצטרכו חברות ישראליות המייצאות לאירופה מוצרים במגזר התעשייתי הראשון עליו הוכרע כי ייכלל ב־CBAM (דשנים, ייצור אנרגיה, בנייה, פלדה, אלומיניום ואחרים) - להתחיל ולהצהיר בפני האיחוד האירופי כמה פד"ח או גזי חממה אחרים השתחררו במהלך הייצור", מסבירה ד"ר רות דגן, שותפה וראש מחלקת איכות סביבה ושינוי אקלים במשרד "הרצוג".

דגן, המשמשת גם כיועצת לאו"ם בנושא סחר בפחמן, מסבירה כי "החל מתחילת 2026, החברות גם יצטרכו לשלם לאיחוד בהתאם לפליטות בתהליך הייצור של המוצרים שלהן". זאת, בנוסף לחברות תעופה הנדרשות לכך מזה מספר שנים ולחברות ספנות ישראליות המצטרפות אליהן כעת, בחובה להצהיר על הפליטות ו"לרכוש" זיכויים לשחרר פחמן דו־חמצני לאטמוספירה משום שהם נוחתות וממריאות, ועוגנות ומפליגות, מנמלים בשטח האיחוד.

התפיסה מאחורי המנגנון, שהוא הראשון מסוגו בעולם, היא למנוע את התופעה המתרחשת כעת, של "דליפת פחמן" - נדידת ייצור הכרוך באנרגיה רבה (ולפיכך בשחרור גזי חממה לרוב בשל השימוש בדלקי מאובנים) למדינות אחרות, ואז קבלת המוצרים באירופה מבלי שהדבר ייחשב כאילו התעשייה המקומית אחראית לפליטות. האיחוד האירופי נחוש, לפי הצהרותיו לפחות, להפחית את פליטות גזי החממה ב־100% עד 2050, כדי למתן את שינויי אקלים, ולתחום את ההתחממות הגלובלית למעלה וחצי בלבד עד סוף המאה, לפי הערכות המומחים.

"אפקט בריסל" יורגש היטב בישראל

"מה שהאיחוד עושה כעת הוא לקבוע שגם מי שייבא אליו מוצרים עתירי־אנרגיה - בהתחלה במגזרים שנקבעו ולאחר מכן ככל הנראה במגזרים נוספים כמו כימיקלים ופלסטיק - יצטרך לשלם על פליטות גזי חממה המוטבעים במוצרים אלה. האיחוד גם קושר בין שווי המס שיושת על החברות המייצאות אליו לבין מחיר פליטות הפד"ח שקיים בתוכו (במסגרת שוק סחר הפחמן האירופי שהוקם ונועד לעודד עסקים להפחית פליטות)", מסבירה דגן. כיום עומד המחיר בשוק האירופי על כ־90 אירו לטון, אך הוא עשוי לעלות.

למעשה, האיחוד האירופי משית בפועל את כללי איכות הסביבה ומדיניות האקלים שלו על כל מי שירצה לייבא אליו. "אפקט בריסל", נקרא השימוש בכוח העצום של הגוש הכלכלי השלישי בגודלו בעולם כדי להשיג את מטרותיו, מסבירה ד"ר דגן.

והאפקט הזה עשוי להיות מורגש היטב בישראל, שהיא שותפת הסחר הגדולה ביותר של האיחוד האירופי. כמה חברות גדולות במשק, ביניהן "כימיקלים לישראל (ICL)" האחראית לייצור דשנים, "חיפה כימיקלים", "בזן" האחראית לייצור דלקים ומוצרים לתעשיית הפלסטיק, "ישקר" המייצרת מוצרי פלדה ייחודיים וחברות אחרות בתחום האלומיניום, כבר החלו להיערך לשינויים, לפי הערכות בשוק.

במקביל, הממשלה הישראלית ניצבת בפני הצורך להקים במהירות מנגנון תמחור פחמן שיאפשר לה לקבל את התשלומים שייגבו, במקום לוותר עליהם לאיחוד האירופי. "כל הממשלות ב־OECD כבר מפעילות מנגנוני תמחור פחמן, בין באמצעות שווקי סחר ובין באמצעות מיסוי שהכנסותיו מנותבות חזרה לתוך הסקטורים כדי למממן את הפחתות גזי החממה. רק ישראל מאחרת להצטרף לעניין ובכך מחמיצה הזדמנות לאפשר מימון לפרויקטים אקלימיים במגזר העסקי", אומרת דגן.

משרד הכלכלה: "החלה עבודת מטה להתמודדות"

במשרד הכלכלה, אחד מכמה משרדים ממשלתיים שצפויים לרכז במשותף את ההתמודדות עם התקנות החדשות (יחד עם המשרד לאיכות הסביבה ומשרד האוצר, בין היתר), אומרים ל"גלובס" כי בימים אלו מתחילה עבודת־מטה שנועדה להתאים את התעשייה בישראל למציאות החדשה. בכל מקרה, במשרד מבטיחים כי הדבר ייעשה בזמן וכי עד 2026 יוקם מנגנון פנים־ישראלי לגביית המס הרלוונטי מהחברות הרלוונטיות. כיצד הוא ייראה ומה ייעשה בהכנסות שיגיעו ממנו - הן עדיין שאלות פתוחות.

לדברי עוז כץ, מנהל מינהל תעשיות במשרד, "אנחנו מתחילים לעבוד עם התעשייה הרלוונטית על ההתאמות הנדרשות כדי להתמודד עם מנגנון ה־CBAM של האיחוד האירופי. בשלב הזה הצורך הוא מדויק וספציפי לחברות מסוימות. המטרה שלנו היא לבנות מערכת שתגבה את המס, כדי שלא נשלם לאירופה". לדבריו, "יש די זמן" כדי להקים מנגנון שכזה, והוא משתלב ממילא עם יוזמות אחרות שמפעיל המשרד בשנים האחרונות, להפחתה של פליטת גזי חממה מצד מפעלים כחלק מתוכנית התייעלות, וגם כחלק מתוכניות וולונטריות.

אחת השאלות הגדולות היא כיצד יתפקד מנגנון שכזה, ואם ההכנסות ממנו יגיעו לקופת המדינה, או שכמו במדינות אחרות - הן יושקעו מחדש בתעשייה, על מנת לסייע לה לעבור למקורות אנרגיה מתחדשת ולהתייעל מבחינת מדרך הפחמן שלה. "כרגע אנו דנים איך בדיוק יהיה בנוי המנגנון, אבל מדובר מחלק מתהליך רב־משרדי", מסביר כץ.

התאחדות התעשיינים דורשת מס מקביל

בהתאחדות התעשיינים מברכים על היוזמה, אך מבהירים כי יש להם כמה תנאים "שיעמדו עליהם" ככל שיוחלט ליישם את המנגנון המוצע, שיגבה למעשה מס על פליטות פחמן מהתעשייה בישראל במגזרים הרלוונטיים שנקבעו על ידי האיחוד האירופי.

"בניגוד למצב באירופה, שבה לתעשייה יש אפשרויות רבות מבחינת מקורות אנרגיה, כולל אנרגיות מתחדשות שאינן כרוכות בפליטת גזי חממה, ישראל נמצאת במקום שונה לגמרי", אומר ל"גלובס" נשיא התאחדות התעשיינים ויו"ר נשיאות המעסיקים והעסקים, ד"ר רון תומר.

"באירופה יש אלטרנטיבות. יש להם אפשרות לחלופות אנרגיה מופחתות פחמן ומיסוי זול יותר. התעשייה בישראל במצב אחר. יש בקושי אנרגיות מתחדשות, רשת הגז אינה מגיעה למרבית המפעלים כפי שהתחייבה המגינה וזו במידה רבה אחריותה של המדינה".

לכן, לדבריו, "כל פתרון שמשית מס על התעשייה בישראל צריך להתחשב במצב הייחודי כאן - ולהשוות את החיסכון בפחמן לאפשרויות הקיימות, ולא לבצע השוואה גלובלית". לדבריו, האירופאים "גמישים מאוד" בהגדרות שלהם לגבי קיזוז פליטות פחמן, כך שהדבר אפשרי.

"״תנאי נוסף שלנו", הוא אומר, הוא "שככל שיוחלט על הטלת מס פחמן בישראל זה יעשה רק במקביל להטלת מס גבולות מאזן על היבוא לישראל ממדינות בהן אין מיסוי פחמן". "אם אנחנו הולכים לאמץ את המנגנון האירופי, הרי שצריך שהיישום בישראל יהיה מעין מראה של היישום באירופה, ויחול גם על מי שמייצא לישראל את התוצרים הרלוונטיים. אחרת גם פגענו ביצרנים המקומיים, וגם לא עזרנו לכדור הארץ מבחינת הפחתת פליטות".

מבחינת התאחדות התעשיינים, אומר ד"ר תומר, "אנו מעוניינים שההכנסות שיתקבלו במנגנון החדש יילכו למטרות סביבתיות, כלומר לסייע למפעלים להשתמש באנרגיות מתחדשות ולהפחית את פליטות הפחמן שלהם ולפתח פתרונות חדשים. אז מדובר במצב של 'ווין־ווין', שבו התעשייה משלמת תמורת הליך שתורם לה ולאיכות הסביבה".

לדבריו, היקף היצוא המתנהל כרגע בקטגוריות שהוכרזו על ידי האיחוד האירופי הוא קטן יחסית. "מדובר בייצוא בשווי כ־180 מיליון דולר, 1% מהיצוא הישראלי לאירופה בלבד", הוא אומר. עם זאת לדברי ד"ר דגן, כבר הוכרז על ידי האיחוד שעוד ועוד קטגוריות יכנסו לתוך התוכנית בהדרגה. היא גם אומרת כי מדרך הרגל הפחמני כולל גם אריזות, שינוע, פעילות מקומית - ולמעשה כל דבר שכרוך בייצור אותם מוצרים הנכללים כבר כעת בהגדרות. לדבריה, טעות תהיה להתייחס למנגנון כאל עניין נקודתי, "זה הולך להשפיע על כל שרשראות האספקה בישראל". רק אם מדינת ישראל "תתעורר", לדבריה, ותחל בגיבוש המנגנון התומך הרלוונטי במהירות, היא תוכל לעמוד בלוח הזמנים האירופי השאפתני.