ארדואן לאחר הניצחון: להרוג את אטאטורק - ולא לנוח

לפני הרבה שנים, כאשר טורקיה עדיין הייתה רפובליקה חילונית, ושליטיה האמתיים היו גנרלים הששים-אלי-הפיכות, שמתי את פעמיי אל דיארבאקיר, העיר הגדולה במזרח אנטוליה, בירת האזור הכורדי. רציתי לפגוש פעילים כורדים, שהתנגדו לממשלה באנקרה ורצו זכויות לעמם.

זו הייתה משימה קצת מסובכת, מפני שכל פעיל כורדי היה חשוד בעיני שירותי הביטחון. עמית מנוסה באיסטנבול יעץ לי לשאת משהו בחפציי שישכך כל חשד. ארזתי ביוגרפיה של אטאטורק מאת הלורד קינרוס. שמו של אטאטורק הופיע על כריכתה באותיות ענק. אטאטורק היה כמובן אבי הרפובליקה, מוקד של פולחן אישיות בלתי פוסק, מקור הלגיטימיות של המדינה ובייחוד של הצבא. דיוקנאותיו נראו בכל מקום. לא לתלות את תמונתו במשרד, יהיה המשרד אשר יהיה, היה אקט כמעט-פרובוקטיבי.

אחד מבני שיחי הכורדים, שהבחין בספר, עיקם את חוטמו. אטאטורק דיכא את הכורדים ללא רחם בשנות ה-20, וצילו התארך מעל ראשיהם. אבל אני בטוח למדי שנוכחות הספר הועילה לי בעיני שירותי הביטחון. אף כי מעולם לא תפסתי איש על חם, סביר שחדרי בבית המלון נסרק. לא בגלל חשיבותי היחסית, אלא מפני שאלה היו פני הדברים בדיארבאקיר.

״להפוך אותם לנוצרים!״

מאחר שהביוגרפיה הייתה בכליי, קראתי כל עמוד (500 בסך הכול). קינרוס היה כותב פורה ומרתק של היסטוריה פופולרית, בניגוד להיסטוריה אקדמית. שפע אנקדוטות היו שזורות לאורך ספרו. אחת מהן ייחסה לאטאטורק את החיווי, "אילו רק יכולנו להפוך את כל הטורקים לנוצרים!"

נראה שאבי הטורקים השמיע את הדברים האלה, אם השמיע, ברגע של ייאוש. הוא ניסה להצעיד אומת איכרים נבערים אל המאה ה-20 בן לילה. היה עליו לגרור אותה בכל כוחו, והיא לא נעתרה לו.

"ברציונליות שלו", כתב קינרוס על אטאטורק, "הוא התקשה להבין את הספיריטואליות של האסלאם, שייצג צורך פנימי של המוני העם. פילוסופיה חברתית, תהיה נאורה כאשר תהיה, לא יכלה למלא אותו. בעיניו האסלאם היה אמונה טפלה מן הסוג החשוך והפרימיטיבי… נשק סודי בידי האיכרים ו'הכוהנים' אשר שלטו בהם, 'יד נסתרת' שטווח-השפעתה ועוצמת אחיזתה היו גדולים מזה של מפלגה פוליטית יריבה".

לעזאזל המגבעות

מה היה אטאטורק אומר השבוע לנוכח תוצאות הבחירות לנשיאות בטורקיה, שבהן 'היד הנסתרת' נחלה ניצחון היסטורי באמצעות מפלגה פוליטית ודרך תיבת הקלפי? אפשר שהוא כלל לא היה מופתע. גם בשיאו הוא ידע שכוחו עובר דרך קנה הרובה, לא דרך תיבת הקלפי.

הציק לו האפיון 'דיקטטור' שניתן לו באירופה. הוא הבטיח להוריש 'רפובליקה פרלמנטרית' לבאים אחריו, ולצורך הזה הוא יצר מפלגת אופוזיציה, שהוא כמובן ניסה לנהל מאחורי הקלעים. הוא הפקיד עליה את אחד משותפיו הקרובים.

האיש קיבל עליו את המשימה ללא התלהבות. לתדהמתו, ולתדהמת אטאטורק, המונים נהרו לאסיפותיו וליוו את מכוניתו. יום אחד, בעיר איזמיר, הוא הסיר את מגבעתו במחווה של ידידות. ההמונים יצאו מגדרם, השליכו את מגבעותיהם על הקרקע, ורמסו אותן. מגבעת הייתה חידוש של אטאטורק, והיא נועדה להחליף את התרבוש העות'מאני. כמו כל תיקוניו, היא הייתה לא פופולרית להפליא.

אגב, את מפלגת האופוזיציה הוא מיהר לפזר. בחירות רב-מפלגתיות הורשו להתקיים רק 12 שנה לאחר מותו, ב-1950. מפלגתו נחלה תבוסה איומה בהן ובשתי הבאות אחריהן. לפני הבחירות הרביעיות, הצבא תלה את ראש הממשלה, ליתר ביטחון.

כאשר הטורקים הורשו להצביע, הם נטו להצביע נגד המפלגה המזוהה עם אטאטורק. בדרך כלל גם הלא-מזוהות האלה שמרו אמונים למורשת החילונית. זה השתנה לפני 20 שנה, עם עליית טאייפ ארדואן, שקיבל השבוע עוד חמש שנות שלטון-יחיד. באוקטובר ימלאו מאה שנה לרפובליקה של אטאטורק. ארדואן ינהל את טקס פריסת העוגה, ואולי גם את טקס האשכבה.

ועכשיו?

אכן, משהו השתבש מעיקרו. הרפובליקה החילונית השליכה את עצמה אל חיקו של אסלאם פוליטי. הדמוקרטיה המערבית הליברלית אינה מרשימה את רוב הטורקים. אפילו אלה החיים בגרמניה מצביעים בהמוניהם לטובת ארדואן. יודע הדמגוג נפש בוחריו, והוא כלל בנאום הניצחון שלו השבוע התקפה חזיתית על הלהט"בים ועל האיום הנובע מהם ל"קדושת המשפחה".

לפני 50 שנה, אינטלקטואלים ליברליים בטורקיה התחילו להזהיר מפני התוצאות של התאבנות ה'כמאליזם', האידיאולוגיה החילונית הריכוזית מבית מדרשו של אטאטורק (ששמו המקורי היה מוסטפא כמאל). אבל ביקורתם נבעה מן החשש מפני דיקטטורה של גנרלים ושל ביורוקרטים, לא מפני תחייה דתית.

השבוע יש להם סיבה טובה לחשוש מפני הרבה יותר. מה מתכנן ארדואן? הוא איש דתי, עם נטיות משיחיות, עם טינה עמוקה כלפי מחריבי האימפריה העות'מאנית; הוא פונה עורף יותר ויותר למורשת הרציונלית של אטאטורק, לא רק במדיניות פנים, אלא גם במדיניות חוץ. הייתכן שהוא ינסה לחדש את הח'ליפות, שאטאטורק ביטל ב-1924, ויעמיד את טורקיה בעמדת מנהיגות דתית של כמעט שני מיליארד מוסלמים? האם הוא יקרע לגזרים את חוקת אטאטורק, יהפוך את האסלאם לדת מדינה, ויצמצם עוד יותר את החרויות הפוליטיות? האם איבתו למערב תתפתח לחתירה פעילה תחת האינטרסים של הדמוקרטיות?

מבחן מעניין אחד: האם דיוקנאותיו של אטאטורק יתחילו לרדת מן הכתלים ופסליו יתחילו להיעלם מן החוצות? קשה להאמין, אבל אולי מוטב להתחיל להאמין. אם אתן נוסעות לדיארבאקיר, אולי אין עוד צורך לארוז את עותק הביוגרפיה של לורד קינרוס בתיקיכן.