מחקר חדש מציג: איך להתווכח בעבודה בלי לשבור את הכלים

החל מהשאלה האם לאמץ את העבודה ההיברידית, ועד לשאלה האם לקבוע מכסות לנשים או חברי קבוצות מיעוט ברמות שונות בארגון, צוותי הנהלה בכירים בכל מיני חברות שונות שאנו מייעצים להן מדברים על סוגיות עם פוטנציאל ליצור קיטוב. ברבים מהדיונים האלה, הרוחות מתלהטות באופן לא פרודוקטבי.

מחלוקות עם אנשים שדעותיהם או הרעיונות שלהם שונים משלנו הם דבר מוכר ונפוץ במקום העבודה. כשהם מנוהלים כמו שצריך, מצבי אי הסכמה נוטים להוביל לתוצאות טובות יותר - אבל לעיתים קרובות הם לא נתפשים כך. בסקר שלא פרסמנו מהעת האחרונה אותו ערכנו בקרב יותר מ־500 מנהלים, "מריבה" הייתה שם העצם בו השתמשו הכי הרבה לתיאור עימותים בעבודה. שם התואר הנפוץ ביותר היה "דיספונקציונלי".

זה לא חייב להיות המצב. המחקר שלנו, עם יותר מ־2,000 אנשים, מציע כמה רעיונות שמנהלים בדרגים גבוהים - וכולנו - יכולים להשתמש בהם כדי להביע אי הסכמה באופן מוצלח יותר בעבודה ומחוצה לה. להלן שלוש אסטרטגיות שתוכלו ליישם.

בואו ללמוד, לא לשכנע

באופן שגרתי אנשים נכנסים לאי הסכמות במטרה להוכיח את הנקודה שלהם ולשכנע את הצד השני. הם רוצים להראות שהם צודקים והאחרים טועים, ומוכנים אלי קרב. למרות שזו גישה נפוצה, היא לא משיגה את התוצאות אליהן אנשים מייחלים.

כשאנשים ניגשים לקונפליקטים עם מוכנות ללמוד, הם מצליחים יותר. במחקר אחד, הראנו למשתתפים מידע על שני שותפים אפשריים לשיחה, ששניהם לא מסכימים עם דעות המשתתפים על סוגייה בוערת (הנושא היה העסקה מועדפת של נשים במקצועות הליבה במדעים המדויקים). אמרנו לחלק מהמשתתפים ששותפם לשיחה רוצה לשכנע אותם. לאחרים אמרנו ששותפם לשיחה רוצה ללמוד מהם.

רוב המשתתפים (78%) דיווחו שהיו מעדיפים אינטראקציה עם השותף לשיחה שהיה מוכן ללמוד על הדעות שלהם, אפילו כשלא הסכים על הנושא באופן דומה. למרות שזה אולי לא נשמע מפתיע, רוב האנשים לא נוקטים בגישה הזו.

דרושים שניים לטנגו

האופן בו אנשים חווים קונפליקט - ואיך הוא לבסוף מסתיים - מושפע מאוד מהתפישות שלהם לגבי המחשבות והרגשות של הצד השני. אתם עשויים להיכנס לשיחה בתחושה של סקרנות וענווה, אבל עדיין תעזבו אותה בזעם אם לא תרגישו שהצד השני נוהג באותו אופן. אחרי ככלות הכל, דרושים שניים לטנגו. הבעיה היא שאנשים נוטים לפרש לא נכון את הכוונות של מי שלא מסכימים איתם.

במחקר אחד, ביקשנו מ־600 משתתפים לכתוב את המטרות שהם מחזיקים כשהם מדברים עם מישהו בעל דעה מנוגדת מהם בנושא מסוים, וכן את המטרות שהם מאמינים שיש לפרטנר שלהם לשיחה. למשתתפים שלנו היה אמון מועט ברצון של הצד השני ללמוד ולהבין את נקודת המבט שלהם. אכן, רק 16% מהמטרות שהמשתתפים רשמו למי שלא מסכימים איתם התייחסו לרצון ללמוד, בעוד ש־71% תיארו כוונה לשכנע (13% הנותרים לא התאימו לאף קטגוריה).

בניגוד לכך, אנשים היו הרבה יותר נדיבים לגבי הכוונות שלהם עצמם: 42% מהמטרות עליהן הצהירו הזכירו רצון ללמוד על נקודות המבט המנוגדות, בעוד ש־39% התמקדו בלשכנע את הצד השני.

באופן עקבי במחקרים שלנו, גילינו שרוב האנשים מצהירים שהם יותר מוכנים מבן השיחה שלהם ללמוד על נקודת המבט המנוגדת במהלך עימות. ההבדל הזה נמשך גם אחרי שאנשים ערכו שיחה של 10 דקות עם מישהו שהם לא מסכימים איתו בענייני פוליטיקה. במילים אחרות, האקט של ממש לדבר עם בן אדם מהצד השני לא שכנע אנשים לגבי המוכנות שלו ללמוד על הדעות שלהם.

עם זאת, כן ראינו שביב של תקווה. אנשים שהאמינו שבני שיחתם מתכוונים ללמוד על נקודת המבט שלהם במהלך השיחה נהנו יותר מהאינטראקציה והעריכו באופן יותר חיובי את שותפיהם. למרות שהם היו משני צדי המתרס בוויכוח על בחירות לנשיאות שהפכו למאבק מריר, עצם האמונה שהצד השני רוצה ללמוד מהם הובילה את המשתתפים לתפוש את הצד השני לשיחה כיותר מוסרי, אובייקטיבי, אינטליגנטי, חביב ואמין.

למעשה, אמונות על המוכנות של הצד השני ללמוד מהם היו המשתנה הכי חשוב לקביעת תוצאות הקונפליקט. באופן קריטי, האמונות האלה היו משתנה יותר חשוב לקביעת התוצאה מאשר המוכנות האמיתית (כפי שדיווחו עצמם) של בני השיחה.

ציפיות שליליות כמעצבות

בהתחשב בכך שבני שיחתכם כנראה לא מעריכים נכונה את מוכנותכם ללמוד מהם, אתם צריכים להיות יותר ישירים ומפורשים לגבי כוונותיכם. במחקר שלנו, גילינו שנחוצים רק שני משפטים כדי להעביר באופן ברור ויעיל את כוונותיכם ללמוד על נקודת המבט של בני שיחתכם.

לדוגמה, לפני שאתם שוטחים את הטיעון שלכם, אתם יכולים לומר: "זה נושא חשוב. אני סקרן לשמוע מה אנשים שלא מסכימים אתי חושבים על הנושא הזה".

כולנו רוצים שיקשיבו לנו ויבינו אותנו, בייחוד בזמן וויכוחים שיכולות להיות להם השלכות חשובות על חיי העבודה שלנו. ועם זאת, אנחנו נכנסים לעימות בציפייה שיפציצו אותנו במונולוג על למה ההשקפות והאמונות העמוקות ביותר שלנו הן שגויות. ציפיות שליליות כאלה בתורן מעצבות את ההתנהגות שלנו ובסופו של דבר את החוויות שלנו. המחקר שלנו רומז שהתרופה לכך הוא להתמקד במה שניתן לשנות לגבי האמונה של בני שיחתכם לגביכם, על ידי הדגמת סוג ההתנהגות שאתם מקווים לעורר.