לא תמיד הכול בשליטה: איך בונים אסטרטגיה לניהול סיכונים בחוסר ודאות?

העת הנוכחית מתאפיינת באי־ודאות, ומנהלים רבים לומדים מחדש הכול תוך כדי תנועה • דווין דה־צ׳יאנטי, שותף־מנהל בפירמת הייעוץ לעסקים משפחתיים LGA, נתן בכנס "מדור לדור" של גלובס טיפים על בניית אסטרטגיה בתקופות תנודתיות • "יש אשליה שאנו כל הזמן בשליטה. זה יכול להשתנות"

דה־צ'יאנטי, שותף מנהל בפירמת הייעוץ הבינלאומית לעסקים משפחתיים LGA / צילום: תמר מצפי
דה־צ'יאנטי, שותף מנהל בפירמת הייעוץ הבינלאומית לעסקים משפחתיים LGA / צילום: תמר מצפי

מנהלים אוהבים ודאות. אך היום, בעידן של סביבה עסקית משתנה, רבים מרגישים שניסיון העבר כבר פחות רלוונטי. ברקע החשש ממיתון וממשבר כלכלי בעולם, יותר ויותר מנהלים מפנימים שהיום, יותר מאי־פעם, עליהם ללמוד מחדש את הכול, תוך כדי תנועה.

דווין דה־צ'יאנטי, שותף מנהל בפירמת הייעוץ הבינלאומית לעסקים משפחתיים LGA ומרצה אורח באוניברסיטת הרווארד, דיבר בכנס "מדור לדור" של גלובס על חשיבות בניית אסטרטגיה לניהול סיכונים, בייחוד בתקופות של אי־ודאות. "היום נדרשת ראייה מערכתית של סיכונים, כשאנחנו חושבים על העתיד של העסק שלנו בטווח הרחוק", אמר בפתח דבריו. "גם אם המצב טוב כעת, הוא תמיד עלול להשתנות".

עדי שטראוס: "לא נכנסים לעסק רק על בסיס שם המשפחה"
המרכיב החיוני בהמשכיות עסקים משפחתיים: השלמה עם המוות
"בעברית 'הטווח הארוך' הן מילים גסות. במסים, זה הכי חשוב" 
חמישה דברים שכדאי לזכור בהעברת הון לדור הבא

אז מה חשוב לדעת כשבונים אסטרטגיה? לדברי דה־צ'יאנטי, לפני הכול, יש להכיר את הסיכונים איתם עלול העסק להתמודד. "לרוב, תוכניות לניהול סיכונים מתמקדות בתחום מאוד צר", הוא אמר. "יש לנו אשליה שאנחנו תמיד בשליטה", אך המציאות היא הרבה יותר דינמית בפועל. "בעולם העסקים של ימנו, כשמנהלים סיכונים, חשוב להתבונן באופן מעמיק, הן ברמה הארגונית והן ברמה החוץ־ארגונית, ולקחת בחשבון שלעיתים הסיכון איתו נתמודד - הוא לא זה שאליו נערך".

דה־צ'יאנטי חילק את האתגרים העסקיים לשלוש קבוצות: הראשונה, אתגרים חיצוניים ומערכתיים, עליהם לא תמיד ניתן לשלוט, כגון שינויים גיאו־פוליטיים. הקבוצה השנייה אליה התייחס דה־צ'יאנטי מורכבת מאתגרים עליהם לעסק יש שליטה מועטה עד בינונית, כמו מערכת היחסים עם הלקוחות.

הקבוצה השלישית כוללת סיכונים פנימיים, "כאלו הנוגעים באופן ישיר לתשתיות המרכזיות הנמצאות בלב העסק. סיכונים אלו לא תמיד נלקחים בחשבון, וזאת על אף שכל אחד מסיכונים אלו עלול לאיים על העסק במידה שווה".

כך, חלוקת האתגרים מאפשרת למנהלים להתמודד עם הסיכונים בצורה הטובה ביותר. "ההבנה היכן למקם כל אתגר במדרג את הסיכון, מייצרת סדר באסטרטגית המתהווה לניהול הסיכונים".

התיאבון לסיכונים

בשלב הבא, דה־צ'יאנטי עסק בפסיכולוגיה שעומדת מאחורי לקיחת. "תיאבון לסיכונים הוא סובייקטיבי. מרבית האנשים, לדידו, הם בעלי "תיאבון בינוני לסיכונים, ובקצוות - כאלו הנמנעים מסיכונים או כאלו ש'מכורים' לסיכונים. בארגונים קיימים אנשים שונים עם רמות תיאבון שונות לסיכון, ותיאבון שונה לסיכונים יגרור תגובות שונות. הבנה זו עוזרת לגבש את האסטרטגיה המדויקת ביותר".

בין הסיכון לשחקן

לאחר מיפוי הסיכונים העומדים בפני הארגון, דה־צ'יאנטי דיבר על זיהוי הסיכון. "'חשוב לזהות מהו הסיכון ומי בארגון יכול וצריך להתמודד מולו". לדבריו, "מדובר בשלב בסיסי וקריטי בהבנה של איזו תשתית צריך להקים ליצירת תוכנית ניהול סיכונים אפקטיבית. חשוב לא פחות, להמשיך לנהל שיחות בנושא. ניהול השיחות הללו לאורך זמן עוזר לגיבוש אסטרטגיה בת קיימא במציאות המשתנה באופן תדיר".

 ***גילוי מלא: הכנס בחסות מיתר, KPMG ופירמת הייעוץ LGA