זוג התגרש לאחר ארבע שנות נישואים. איך התחלקה הדירה שהבעל רכש לפני החתונה?

פרטי המקרה: חברת ג'י טי החזקות זכתה במכרז לרכישת זכויות חכירה באופקים ב-100 מיליון שקל. היא שילמה את מלוא התמורה, ונדרשה להמציא ערבות עד מועד מסוים, אך איחרה בשבוע. ועדת המכרזים של רמ"י פסלה את הזכייה בשל כך.

ג'י טי עתרה לביהמ"ש המחוזי, שביטל את החלטת ועדת המכרזים, והותיר את הזכייה במכרז. זאת למרות שהכלל הוא שהפקדת ערבות באיחור מהווה פגם יסודי המצדיק ביטול זכייה.

נקבע כי במסמכי המכרז היו חסרים פרטים שבלעדיהם לא יכול היה הבנק להפיק ערבות, וכי החברה הזוכה פנתה להבהרות, אך בשל מחלת הפקידה ברמ"י לא ניתן היה לקבלן. "מצאתי כי הרשות תרמה לכך שהעותרת לא השלימה את התחייבויותיה במועד", קבעה השופטת חני סלוטקי במחוזי. רמ"י לא ויתרה וערערה לעליון.

בעליון הציעו השופטים עופר גרוסקופף, גילה כנפי שטייניץ וחאלד כבוב הצעה יוצאת דופן: פסה"ד במחוזי יבוטל (כך שהחלטת ועדת המכרזים לא בטלה, כלומר המכרז נפסל, נ' ש'), אך בו-זמנית, החברה המאחרת, ג'י טי, תזכה במכרז. "בהינתן נסיבותיו המיוחדות של המקרה, ובהמלצתנו, הסכימו הצדדים כי פסה"ד של ביהמ"ש המחוזי על הנמקותיו יבוטל. ואולם תוצאתו, שלפיה לא תבוטל זכיית העותרת במכרז, תיוותר על כנה".

עוה"ד נעמה זר כבוד ולידור שלוש ממשרד עו"ד פירון, שייצגו את ג'י טי וואן, אומרים כי ההחלטה נותנת פתרון לשני הצדדים - לחברה שעימה נעשה צדק, ולרמ"י - החוששת מפסיקה תקדימית בנוגע לעמידה בתנאי המכרז. לדבריהם, "ביהמ"ש התייחס לחששה של רמ"י באשר לאפשרות שהחלטת המחוזי תוביל למדרון חלקלק ביחס לחובת עמידה בלוחות זמנים. מאידך, העליון קבע כי בנסיבות הספציפיות של המקרה, שעה ששולמה מלוא התמורה, והאיחור בהגשת הערבות נגרם בין היתר כתוצאה ממחלה של נציגת הזרוע הביצועית של רמ"י, אין לראות בכך איחור, ויש להותיר את הזכייה על כנה. ברמ"י אמרו כי ביהמ"ש העליון קיבל את טענתם ופסה"ד של המחוזי בוטל, אך סירבו להתייחס לכך שהחברה המאחרת זכתה למרות זאת.

משמעות הפסיקה: זוכה המאחר בהגשת הערבות במכרז ייפסל, אלא אם הרשות תרמה לעיכוב. העליון מצא דרך לא לפגוע בהלכה זו, אך לאפשר זכייה

מספר תיק: עע"מ 1895/23

פרטי המקרה: ביהמ"ש לענייני משפחה בקריית גת קיבל תביעה שהגישה אישה לקבלת מחצית מהזכויות בדירה שנרכשה על ידי הבעל לפני נישואיהם. השניים היו נשואים ארבע שנים. הם נישאו ב-2016, ונולדו להם שני ילדים. הדירה נרכשה ב-870 אלף שקל, והמשפחה התגוררה בה.

בני הזוג לא חתמו על הסכם ממון. 217 אלף שקל שולמו על ידי אם הבעל. 100 אלף שקל על ידי אם האישה בהמשך. בני הזוג נטלו יחד משכנתה של חצי מיליון שקל, ובמשך כשנתיים אימה של האישה שילמה תשלומים קבועים של 2,000 שקלים בחודש. לאחר פרידתם נשאו הצדדים באופן שווה בתשלום המשכנתה.

השופט אריאל ממן קבע כי התקיימה כוונת שיתוף בדירה בין בני הזוג. זאת לאחר שחישב כמה השקיע כל אחד מבני הזוג במצטבר - האישה 211 אלף שקל, והבעל 281 אלף. השופט קבע כי האישה השקיעה "השקעה משמעותית ולא זניחה", וכי הפער זניח בנסיבות אלו. השופט התחשב גם בכך שהאישה לקחה חלק פעיל בעיצוב הבית, טיפלה בעניינים ביורוקרטיים הקשורים בדירה ושילמה חצי מעלות המטבח.

טענת הבעל כי תקופת הנישואין הקצרה שוללת שיתוף בדירה - נדחתה. "אומנם ככלל, תקופת נישואין מהווה מדד לא מבוטל לבחינת כוונת השיתוף בנכס ספציפי, וככל שתקופת הנישואין קצרה יותר, נדרשות אינדיקציות משמעותיות יותר להוכחת השיתוף, הרי שבהתקיימן, ניתן להסיק כי מדובר בנכס בר-שיתוף".

ביהמ"ש קבע כי הדירה, שבינתיים ערכה עלה ל-1.3 מיליון שקל, תוצא למכירה, וכי תמורתה, לאחר סילוק המשכנתה, תחולק בין בני הזוג באופן שווה. הבעל ישלם לאישה 20 אלף שקל הוצאות משפט. את האישה ייצגה עו"ד סימיה ויצמן, ואת הבעל עו"ד איילת קריספל, שמסרה כי היא שוקלת לערער.

לדבריה, "פסה"ד ממחיש את המדרון החלקלק ביישום הלכת השיתוף הספציפי בנכס חיצוני לצורך מניעת עיוות דין במצב מאוד ספציפי, שכיום מיושמת בנקל על ידי בתי המשפט למשפחה כדי לשתף בני זוג בנכסים שהיו לבן הזוג האחר טרם הנישואין, בניגוד לסעיף מפורש בחוק יחסי ממון".

משמעות הפסיקה: תקופת נישואים קצרה לא שוללת שיתוף בדירה. ביהמ"ש יברר אם הייתה כוונת שיתוף

מספר תיק: 49191-09-20

פרטי המקרה: בני זוג שהתגוררו בנפרד, ולהם ילדים מנישואים קודמים, נישאו, ולאחר 25 ימים נפטר הבעל שהיה בשנות ה-60 לחייו, והותיר נדל"ן וכספים. בין בני הזוג נחתם הסכם ממון שקבע הפרדה מוחלטת ברכוש. ההסכם גם קבע כי עיקרון זה יחול במקרה של סיום הנישואין "מכל סיבה שהיא". כלומר, במקרה של גירושין, או מותו של אחד מבני הזוג.

האישה פנתה לביהמ"ש לקבל צו ירושה, אך שלושת ילדיו מנישואים קודמים התנגדו בטענה שלפי הסכם הממון, האלמנה לא זכאית לדבר. לעמדתם, הסכם הממון מהווה "הוראה ירושתית", שמדירה את האלמנה מהעיזבון. הילדים נדחו בבית המשפט לענייני משפחה בת"א ובערעור במחוזי, ופנו לעליון בבקשת רשות ערעור.

השופט פרופ' אלכס שטיין דחה בשבוע שעבר את בקשת רשות הערעור, וקבע כי האלמנה זכאית לחלקה בעיזבון לפי חוק הירושה. נקבע כי עזבונו של המנוח יכלול את כל רכושו לפי הסכם הממון, ולצד זאת, מאחר שהוא לא הותיר צוואה, האלמנה זכאית לחלקה לפי החוק - כלומר למחצית.

שטיין הזכיר כי יש הבדל בין תוכן העיזבון לבין אופן החלוקה, כך שחוק יחסי ממון עוסק בהיקף העיזבון וחוק הירושה בחלוקתו. במקרה הנוכחי, קבע כי לא התעורר צורך לפרש את הסכם הממון, ויש צורך בהוראה מפורשת כדי להדיר אדם מעיזבון. "הסכם הממון שותק בכל הנוגע לרצון מי מבני הזוג להקנות או שלא להקנות לבן הזוג שנותר בחיים חלק מעיזבונו במקרה של פטירה".

את האישה ייצגו עוה"ד ד"ר חיים שטנגר, רותם חצרוני וטל ארבוז. את ילדי המנוח ייצג עו"ד משה יצחק הכהן, שמסר: "פסה"ד יצר הלכה חד-משמעית שבתחרות שבין הסכם ממון שקובע הפרדה רכושית מוחלטת לדיני הירושה - האחרונים גוברים. ביהמ"ש יכול היה להסתמך בין היתר על הצעת חוק לתיקון חוק הירושה שלפיה יש להעדיף את הסכם הממון".

משמעות הפסיקה: הסכם יחסי ממון לא מהווה תחליף לצוואה. בתחרות בין דיני הירושה להסכם ממון - דיני הירושה גוברים

מספר תיק: 5252-23