סיור לילי מפתיע בחולון הביא אותנו למסעדה שמעוררת געגוע לטעם של פעם

פרצופה הדאוג של החזאית בישר על גל חום נוסף בפתח. נעתרנו לבקשת השירות המטאורולוגי שלא לשהות מחוץ לבית בשעות הלוהטות, ויצאנו לבילוי של ערב בחולון. שם ביקרנו בתערוכת "אוכל" מעוררת מחשבה והמשכנו לארוחה מעוררת געגוע לטעם של פעם, במסעדה סינית החבויה בין מכון יופי למספרה.

● עגלת האוכל שבמועצה האזורית מציעה פיצה רומאית ושרדונה מופלא
● המרכולית בקיבוץ שמציעה בריוש עם פרמז'ן ופלפל ורוד ופרסבורגר כמו בהונגריה
● הקיבוץ שתמצאו בו טארט חלומי ואלפחורס עם נגיעות אלכוהול

16:00 | מכונה שעושה "קקי"

בשעה 16:00 בדיוק עושים את דרכם לגלריה העליונה במוזיאון העיצוב בחולון, כמידי יום בחודשים האחרונים, הסדרנים הנאמנים מנחם הדר וקובי חסקי. פעמים ביום הם חוזרים על אותו טקס - נוטלים מנה של ירקות, פירות, לחם ושימורים וממתינים לאות מהמנורה הכחולה. כשזאת נדלקת, הם מתחילים בפעולת האכלתה של ה"קלאוקה", מכונה המדמה את פעולת מערכת העיכול.

הקלואקה ניצבת במרכזה של תערוכת "אוכל" המוצגת בימים אלה במוזיאון העיצוב חולון. "אם תבואי בשתיים, תוכלי לראות את 'התוצרת' שמפיקה המכונה לאחר תהליך עיכול בן שש שעות", מספר הדר ומנפק אנקדוטה אודות המכונה המסקרנת. "התוצרת נמכרת באמזון באלפי דולרים", הוא מגחך משל היה מדובר ביצירת אמנות.

 התערוכה ''אוכל'' במוזיאון חולון / צילום: אלעד שריג

עמדנו משתאים נוכח פלאי המכונה, שהובאה לארץ במיוחד לתערוכה ועוצבה על ידי האמן הבלגי וים דלואה. בהמשך, הפלגנו עוד שעתיים תמימות לסייר בין המיצגים השונים, מתפעלים מהיצירתיות ופרטי העיצוב שהושקעו בתערוכה. לעיתים חשנו התפעמות ותקווה, ולפעמים תחושות דאגה של ממש. האם ילדנו יאכלו בעתיד דפים עשויים מבננה? האם יגישו נכדנו חגבים ברוטב חיידקים? מעבר לתמונה עתידנית אודות המזון אותו יצרכו תושבי כדור הארץ בעתיד, מוצגים בתערוכה מיצגים יוצאי דופן המספרים סיפור מרתק אודות המזון אותו אנו צורכים.

לא יכולנו להירגע מסדרת צילומים המתארת את סעודתם האחרונה של נידונים למוות, ומהמחשבה הקודרת על מה עבר בראשם עם הביס האחרון, עמדנו דקות ארוכות מול יצירות שהשירו מבט ביקורתי אל מול נזקי תעשיית המזון המעובד ותהינו האם צרכנים יהיו מוכנים לאכול סוכריות עדשים בצבע לבן או לשתות קוקה קולה שקופה.

קראנו כמעט את כל המכתבים שכתב האזרח המודאג ניצן מיוסט למנכ"ל שופרסל, מכתבים שהודפסו במכונת כתיבה בכתב של פעם, מושחזים ולא נעדרי הומור וכאב. אלה המגוללים את סיפורו הלא יאמן של בזבוז מזון דרך ביקור יומי במיכלי האשפה של סניף הסופר. "אוכל" היא תערוכה שכל בן אנוש חייב לבקר בה, כדי להבין לעומק את מערכת היחסים המרתקת שנרקמה במהלך תולדות האנושות, בינינו לבין אוכל.
התערוכה "אוכל", מוזיאון העיצוב חולון

18:00 | אגוזים מסוכרים ועוגיית מזל

נפלטנו מהורהרים אל מדרכות האספלט הלוהטות של חולון, ואלמלא הידיעה שמצפה לנו ארוחה מיוחדת במינה, היינו נמלטים אל קרירות המזגן שבבית. סיבוב קצר בעיר, והגענו אל רחוב מרכזי ששדרת עצים שיוותה לו מראה נעים.

חיפשנו לשווא סימן שיעיד שהגענו למקום הנכון, ולבסוף איתרנו את המסעדה, דחוקה בין מכון יופי למספרה. אף שלט או ניחוחות מזדחלים, לא בישרו על כך שהגענו לאחת מהמסעדות הסיניות האותנטיות שעוד נותרו בארץ. זאת עוד הרבה לפני שכל ינוקא גידל באק־צ'וי בערוגה ביתית.

מסעדת "פק היי" שכנה עד לפני מספר שנים בבניין מגורים בבת ים. נאמנה לתדמית "מתחת לרדאר" ו"לא עושה עניין מעצמי", העתיקה המשפחה המנהלת אותה, את מקום מושבה לבניין בחולון.

 מסעדת פק היי / צילום: רפי ברזילי

התפאורה נותרה על כנה, כמו קפא הזמן מלכת - מפיות בד אדומות מלופפות על צלחת, פרחים מפלסטיק, מטריות שמש צבעוניות ומוסיקת רקע מהניינטיז. אך בל תטעו ותחשבו לרגע שתוכלו לפסוע אל מנהרת הזמן הקולינארית בספונטניות. פעמים ניסיתי לחדור ל"פק היי" ללא הזמנה, ונדחיתי באסרטיביות. המסעדה הזערורית בגודלה, רכשה לה קהל אוהדים נאמן ונלהב, ועל כן יש להזמין מקומות מראש. לסופי שבוע, מומלץ להזמין שבועיים מראש.

לאחר שהתיישבנו, התענגנו על קריאת התפריט. בלוטות הטעם של מחוז ילדותינו כמו התעוררו לחיים מחודשים מהידיעה המנחמת שיש עדיין מי שמגיש עוף חמוץ מתוק ברוטב אדום זרחני. בעזרתו האדיבה של טט הבן, המנהל את המקום בעוד הוריו מבשלים, הזמנו את מנות הדגל - ברווז בשום ודבש, בקר ברוטב סצ'און חריף, וחצילים ברוטב מתוק־חריף. לפני שהונחו על השולחן המבערים השומרים על חום המנות, טבלנו בהשתוקקות אגרולים מטוגנים כדבעי באותו רוטב אדום זרחני. נאנחנו כקשישים וסיכמנו שאוכל בטעמי ילדות אינו קשור לתחכום קולינארי, הוא סך זיכרונות ילדות מהולים בגעגוע.

התמוגגנו שעה ארוכה מול המנות. על הבננה המטוגנת בקרמל, האגוזים המסוכרים והליצ'י מקופסה נאלצנו לוותר. בכל זאת למדנו דבר מה ממכונת העיכול שבתערוכה. עם החשבון הגיעה עוגיית המזל ובה פתק קטן שהזכיר לנו "שיום ללא חיוך הוא יום מבוזבז".
פק היי. אליהו קראוזה 45, חולון