הפרופ' הישראלית שחיה בניו יורק: "יש עסקים שיעדיפו להפסיד כסף מאשר לעבוד עם יהודים"

בשנים האחרונות אני מחלקת את זמני בין שתי אוניברסיטאות בשתי ערים: ניו יורק, בה אני עובדת כפרופסור למשפט עסקי; וחיפה, בה אני משמשת כמרצה בכירה בפקולטה למשפטים. בשתיהן הקמפוסים לא כתמול שלשום. בעוד בישראל פתיחת השנה האקדמית נדחתה כמה פעמים, בניו יורק הסמסטר יסתיים החודש לאחר שבועות סוערים, שכללו הרבה פעילות אקטיביסטית במדשאות נגד ישראל ולטובתה. אנחנו אולי אלפי קילומטרים מהמזרח התיכון, אבל המתח בשיאו משל היינו במלחמת וייאטנם ובשדה הקרב לוחמים חיילים אמריקאים.

המתח הזה העלה הרבה שאלות בקרב ישראלים ויהודים לגבי עניינים שרק לפני שבועות נשמעו מנותקים מהשיחות הליברליות המקומיות: בקשות לאקדח, הסוואת מזוזות ונטרול סממנים יהודים בציבור. הדברים לא הגיעו בלי קונטקסט. להיות יהודי וישראלי זהיר בחו"ל תמיד כלל מחשבות אם להגיד את השם האמיתי והמוצא בשיחה עם נהג המונית או שמא להשתמש ב"שם סטארבאקס" ניטרלי. המציאות היום מכתיבה הרבה יותר מודעות, גם לגבי שיחות בקול רם בעברית ברחוב עם ילדיי, וצריך להסביר להם מה השתנה החודש הזה מכל החודשים במנהטן, העיר עם הכי הרבה יהודים למעט בישראל.

בלוחות מודעות סביב בתי ספר ציבוריים, בפארקים, בטיימס סקוור ובכל מקום פוסטרים עם פני החטופים שלנו, מעידים שדברים שקורים רחוק, משפיעים כאן. אבטחה מוגברת מחוץ לבתי הכנסת, מתנ"סים יהודיים, תנועות נוער, ואפילו בת מצוות, מהווים תזכורת להיזהר. כי לא כולם בעדנו בסיפור הזה, והמחאה נגד ישראל, שהתפשטה במהרה לקו אנטי־יהודי רחב ממדים, הפכה להיות גדולה וקיצונית יותר ממה שרוב האנשים יכלו לדמיין. המוני מפגינים מחוץ לבתי עסק יהודים, מסעדות ישראליות מסוהו ועד האפר איסט סייד שרוססו בכתובת נאצה, מכתבי גינוי מאנשי ציבור ועד שפים ישראלים, עובדים שמתפטרים במחאה ממעסיקים יהודים, בריסטות שעוזבים משמרת בזמן אמת ואפילו לחץ בקמפוסים מסוימים - לשמחתי לא שלי - על סגל אקדמי שמצייצים הרבה תוכן פרו־ישראלי "להוריד הילוך".

אבל לא הכל רע. יהודים וישראלים רבים חווים התעוררות וליכוד חברתי שכמותם לא נראו. בעיר שבה פעילות, גיוס תרומות ותחושת קהילתיות יהודית הם כמעט עניין ממוסד, מעטים חשבו שיוכלו להרגיש כל כך ביחד. בחודש האחרון, שהרגיש כמו החודש הארוך בתולדות האנושות, כל בתי הכנסת, סניפי הצופים, חברי השדולה האמריקאית־ישראלית, קהילת הטק בניו יורק, בתי הספר היהודים, ושלל ישראלים עם יוזמות פרטיות, התגייסו בצורה בלתי רגילה. ימי בריאות נפש שארגנו פסיכולוגים ישראלים, גיוסי ענק של ציוד למפונים וללוחמים, טיסות פרטיות לחיילים ומילואמניקים, אירוח משפחות שנתקעו בלי טיסות חזרה, תליית שלטים, הפגנות מול האו"ם והזרוע נטויה.

 הפגת תמיכה בישראל, אוניברסיטת קולומביה. ''Empathy On Our Campus Now'' / צילום: Reuters, Jeenah Moon

השבוע חיכיתי עם ילדיי בשש בבוקר לאוטובוסים שייקחו אותנו לעצרת הישראלית הגדולה בוושינגטון די סי. מאות אוטובוסים יצאו עם שחר מכל רחבי ארה"ב. אולם תשעת האוטובוסים אשר על אחד מהם הייתי מיועדת לעלות, ושהוחכרו מחברה מסוימת, הבריזו ברגע האמת. בגל של הברזות נתקעו מאות אנשים בקונטיקט, פנסילבניה, ואפילו בטרמינל של טיסות שכר פרטיות בוושינגטון - לאחר שטסו מדטרויט. מתברר שבאמריקה של 2023 יש הרבה פוליטיקלי קורקט ושיח נגד מיקרו־אגרסיות בקמפוסים, אבל גם עסקים פרטיים שיעדיפו להפסיד כסף ולספוג תביעה מאשר לעבוד עם יהודים.