העולם שבו מתרחשת עלילת הספר "חולית" (Dune) מתקיים עשרות אלפי שנים לתוך העתיד. הוא עתיר טכנולוגיה אך נטול מחשבים ורובוטים, והסביבה מדברית. המים הם משאב במחסור, מעין אזהרה לאסון האקלימי הצפוי בכדור הארץ.
מחבר הספר, פרנק הרברט, סיפר בעבר שכעיתונאי עסק בסוגיות האקלים והן שימשו לו השראה. הוא אף הקדיש את ספרו, שראה אור ב־1965, לאקולוגים של מקומות יבשים. "ראיתי את הבעיה הגלובלית הזו (האקולוגית) כבלתי־נפרדת מכלכלה, פוליטיקה וחברה", אמר.
הסרט "חולית: חלק שני" שעלה לאחרונה לאקרנים ומבוסס על הספר של הרברט הצית מחדש את הדיון במדע שהוא מציג. ספרים וסרטים מז'אנר המדע הבדיוני הצליחו לעתים לנבא את ההתפתחויות הטכנולוגיות של העידן שלנו. האם גם הטכנולוגיה של חולית יכולה להתקיים במציאות? האם האסון האקלימי המאיים עלינו יוביל אותנו לחברה דומה לזו המתקיימת על פני הכוכב ארקיס וליקום של "חולית"?
היכולת לנבא: בין "חולית" ל"סטאר טרק"
הנושאים האלה נבחנו לאורך השנים בכתבים רבים. אחד הבולטים שבהם הוא The Science of Dune, אסופת מאמרים בעריכת ד"ר קווין גרזייר (Kevin Grazier), פיזיקאי שעשה דוקטורט במדעים פלנטריים ב־UCLA והיום יועץ מדעי בהוליווד. "המדע בספר 'חולית' מחזיק מעמד לאורך השנים משום שהוא 'מדע מרומז'", אמר גרזייר בראיון לגלובס. "פרנק הרברט מצליח לתאר מדע שמעורר בנו תחושה דומה למדע שאנחנו מכירים, אבל הוא נמנע בדרך כלל מהפרטים הטכניים המדויקים, ולכן הרעיונות שלו לא מתיישנים".
לדברי גרזייר, אם נשווה את "חולית" לסדרת הטלוויזיה Star Trek ("מסע בין כוכבים") שעונתה הראשונה עלתה באותה שנה, 1965, נראה שחלק ניכר מהטכנולוגיה שהוצגה בה כבר ניתנת להשוואה לטכנולוגיה של ימינו, וההשוואה לא תמיד מחמיאה.
"מצד אחד, אנחנו מאוד מתרשמים מהיכולת לנבא טכנולוגיה שבאמת כבר קיימת, אבל אי אפשר לנבא באופן מדויק לא את הטכנולוגיה ולא את ההשפעה שלה על החברה. אם יש לך מכשיר שיכול להעביר מסרים מיידיים אבל אף אחד אף פעם לא מקבל מסר באמצע ישיבה חשובה, אולי הצופים יחושו צרימה שתוציא אותם מהעולם של היצירה. אנחנו קוראים לזה בספר רגע של Oh Please, והמונח המקצועי הוא 'שבירת האימרסיה'".
בניגוד ל"מסע בין כוכבים", הרברט מתייחס בספריו להשפעות של פריצת דרך מדעית אפשרית על האנושות יותר מאשר לאופן שבו היא הושגה. הרוח האנושית, מתברר, מתיישנת לאט יותר מהטכנולוגיה. בני האדם תמיד חולמים על כלים שישמשו למטרות כמו ידע אינסופי, תחבורה אפקטיבית או שימור משאבים אינסופיים. גם הפחדים שלהם יציבים יחסית - פחד מהטבע ומבני אדם אחרים.
אילו מההמצאות של הרברט באמת יכולות להתקיים במציאות, ובאילו מקרים הוא נתן מספיק פרטים כך שאפשר יהיה להפריך את קיומן? נתמקד בכמה מהן. היקום שהוא בנה כל כך עשיר, שלא נוכל להגיע לכולן.
תולעי חול: השראה מלווייתנים
עלילת "חולית" מתרחשת בכוכב ארקיס, שלפי הסיפור של הרברט הוא כוכב לכת של קנופוס - כוכב שאכן קיים. "היום אנחנו יודעים שקנופוס הוא כוכב שהחיים שלו קצרים יחסית, לא מספיק ארוכים כדי שיתפתחו בו סביבת חיים", אומר גרזייר, "ולכן אנחנו מסיקים שעל פי ההיגיון של הספר, כל החיים על ארקיס חייבים להיות מינים פולשים שהובאו לשם על ידי בני האדם".
ד''ר קווין גרזייר, מחבר הספר The Science of Dune / צילום: תמונה פרטית, וויקיפדיה
מדוע להשתמש בכוכב קיים בספר ולהסתכן בצרימה מול המציאות?
"כי לא היה אז טוויטר והרברט לא חשב על כל המדענים הביקורתיים שיפרקו לעולם שלו את הצורה. טוב, אני צוחק. ההחלטה להשתמש במשהו קיים נובעת מהרצון ליצור תחושה של מציאות שמטמיעה אותנו בתוך העולם הפיקטיבי הזה. ואז, ברגע שהסופר או התסריטאי רוצים לשבור את המציאות, לקחת אותנו עוד צעד קדימה, אנחנו כבר סומכים עליהם ומוכנים לעשות איתם את קפיצת הדרך הנוספת הזאת".
גם בתולעי החול הענקיות ("עקלתונים" בתרגום של עמנואל לוטם לעברית, הוצאת עם עובד), אחד האלמנטים הכי מרהיבים בגרסת הסרט של "חולית", יש מציאות לצד קפיצת דרך.
בני האדם בארקיס מנהלים יחסים מורכבים עם התולעים. הן יכולות לבלוע צבא שלם בביס אחד, ומצד אחר הן מייצרות חמצן לאטמוספירה ואת ה־Spice ("מרקוח" בתרגום), מעין סם המניע את הכלכלה ואת הפוליטיקה של היקום. תושבי המדבר משתמשים בתולעים ככלי תחבורה ורואים בהן ישות אלוהית.
מאמר שפורסם באתר PopSci טען ש"התולעים הללו סבירות ביולוגית, למעט הגודל שלהן". בספר, גודלן נע בין 200 מטר לכ־400 מטר, כגובהו של בניין אמפייר סטייט. חיה כזו, בתנאי כבידה דומים לאלה של כדור הארץ, לא תוכל כמעט לזוז והיא תהיה פחוסה מאוד, אולי אפילו תימעך תחת המשקל של עצמה. בנוסף, אי אפשר יהיה לספק חמצן לכמות כזאת של רקמה. זאת, בעיקר אם מדובר בתולעת שלרוב מקבלת את החמצן שלה בדיפוזיה דרך העור, ובגודל כזה, שטח הפנים שלה אינו מספיק כדי להעביר חמצן לרקמות הפנימיות.
רובין אנדרוז מאתר PopSci שם לב שבסרט "חולית: חלק שני", ניתן לזהות מעין פתחים מתחת לקשקשי התולעת, שיכולים אולי לשמש כנחיריים. אולי הנחיריים הללו מובילים למאגרי חמצן פנימיים בגוף התולעת, שמהם עובר החמצן דיפוזיה לשאר הגוף. אמה שרלוק, מומחית לתולעים ממוזיאון הטבע של לונדון, הסבירה לאתר Popsci שיש בעולם האמיתי תולעים מסוימות עם רמות גבוהות ביותר של המוגלובין, שמאפשר להן לקשור הרבה מאוד חמצן, וכך הן שורדות בסביבות דלות בחמצן מתחת לאדמה.
אך שרלוק מצביעה על בעיה אחרת - מים. הכוכב ארקיס, שבו מתרחש הסרט, מפורסם בכך שאין בו מים, ואילו תולעים זקוקות למים ולא שורדות במדבר. אנדרוז מציע את האפשרות שאי שם מתחת לאדמה ישנם מאגרי מים, שהתולעים משתמשות בהם.
גרזייר מספק פרספקטיבה אחרת. "מדובר בבעל חיים שעבר, לפי הסיפור, תהליך אבולוציה שבו הסתגל לחיים בתנאי מדבר, ולכן ההיגיון שלנו לא אמור לייחס לו תכונות של תולעת אמיתית, כמו תלות במים. הרברט מציב על הכוכב גם מכרסמים מדבריים, Kangaroo Mouse, שקיימים באמת על כדור הארץ והתאימו את עצמם לחיי המדבר. אז למה לא תולעת?", הוא אומר.
סוגיית הגודל היא סיפור אחר, "כי אנחנו כן מניחים כצופים שהכוכב מתנהל לפי חוקי הפיזיקה המוכרים לנו, אלא אם כן נאמר אחרת".
בסרטי "חולית", פיהן הפעור של התולעים חושף לא שיניים, אלא מעין שערות המשמשות כפילטרים. מעצבי הסרט חיקו במכוון את מבנה הפה של לווייתני בלין, שיש להם שערות המסננות את המזון המועדף עליהם - פלנקטון וסרטנים קטנים - מתוך מי הים. הלווייתנים הללו שוחים דרך קבוצה גדולה של יצורי הים הקטנים ושואבים כל מי שנקרה בדרכם. כך גם תולעי החול בסרט.
לתולעת החול יש מאפיין נוסף שניתן למצוא לו מקבילה במציאות, והוא היכולת להבחין בקצב תנועה אחיד. כך היא יודעת שבני אדם מתקרבים. לכן, כדי לא לעורר אותן, על בני האדם לנסות לנוע בקצב לא אחיד המחקה את המקצבים הטבעיים של המדבר. לתולעים אמיתיות אין אוזניים, אבל חלקן משתמשות במעין חיישני תנועה על העור שלהן, שערות המחוברות לתאי עצב באופן דומה לשערות השמע באוזניים שלנו, כדי לזהות תנודות באדמה שמייצרים טורפיהן, למשל חולד.
לפי הספר, למקטעים שונים בתולעת יש מערכת עצבים עצמאית. בשנים האחרונות, כמובן הרבה אחרי שהרברט הגה את הרעיון, עלתה הסברה כי תמנונים (אמיתיים) הם בעלי מערכת עצבים מבוזרת כזאת, כלומר, כל מקטע שלהם פועל באופן עצמאי יחסית. ככל הנראה, זרועות התמנון מקבלות החלטות אוטונומיות בלי לעבור דרך המוח במקרים רבים.
תולעי החול, פיקטיביות ככל שיהיו, כוללות מספיק מאפיינים של תולעים אמיתיות או חיות אחרות, כדי לתת את התחושה שהן יכולות להיות אמיתיות.
חליפת הגנה: איך ממחזרים מים מהגוף
המחסור במים הוא אולי המאפיין הבולט בעולם של חולית. הדררים, תושבי המדבר בארקיס, נאלצים למחזר כל טיפת מים אפשרית. הם משתמשים בחליפה מיוחדת בשם Stillsuit (המילה Still מגיעה מהמונח Distillery כלומר זיקוק, ולכן בעברית - חליפת זקק), שמפחיתה את כמות המים שהגוף מאבד - מ־2־3 ליטרים ביום במציאות לכ־15 מיליליטר ביום ב"חולית".
כך מתוארת החליפה בספר: שכבה פנימית של בד הנוגעת בעור, מחוררת בחורים שדרכם נשאבת הלחות באמצעות מערכת שאיבה המופעלת על ידי אנרגיה שמקורה בתנועות הגוף. המים עוברים למעין כיסים שמהם ניתן לשתות אותם בקש. גם על גבי האף והפה יש פילטר ששואב את הלחות מהנשימה לתוך כיסים דומים, ואילו השתן והצואה עוברים זיקוק בפילטרים שנמצאים באזור החלציים, וגם מהחלק הנקי של המצבור הזה אפשר לשתות.
אנשי הפודקאסט Stuff to Blow Your Mind עשו תחקיר בנושא ומצאו שבחליפת הזקק יש כמה בעיות מהותיות. אחת מהן היא שחליפה צמודה מאוד עלולה "לבשל" את הלובש. אמנם הרברט טוען כי שאיבת הזיעה מהגוף מאפשרת קירור ממש כמו התנדפות טבעית של הזיעה, אבל גרזייר מסביר כי "הזיעה מקררת אותנו בזכות זה שהיא עוברת אידוי. אם הזיעה מסולקת באמצעים מכניים ולא מתאדה, היא לא מקררת".
גם החלפת החום עם הסביבה שלא דרך זיעה מוגבלת כשלובשים חליפה כזו.
בעיה נוספת היא שתנועת הגוף כנראה לא יכולה לייצר מספיק אנרגיה כדי לתפעל מערכת משאבות כזאת. אנרגיית השמש היא אולי חלופה, אך תושבי חולית מעדיפים לנוע בלילה. בשעות היום, המים יתחממו בתוך החליפה עד רמה בלתי ניתנת לשתייה.
עם זאת, חליפת הזקק קיימת במובן מסוים בתחנת החלל הבינלאומית. זו לא חליפה, אך התחנה עצמה היא מערכת סגורה למחזור מים, כולל מהגוף של האסטרונאוטים. המערכת שואבת לחות מהאוויר (שמקורה בזיעה או הבל פה), מן השתן ומן הצואה, ומנקה אותה לשימוש חוזר, כולל לשתייה. בנאס"א מודים שאולי זה נשמע מגעיל, אך טוענים שבפועל איכות המים ששותים האסטרונאוטים גבוהה מזו שרוב בני האדם שותים על גבי כדור הארץ. הטכנולוגיות לזיקוק המים בחלל מבוססות על אנרגיה סולארית וכיום הן מאוד יקרות. קשה לראות כיצד משחזרים אותן במחיר סביר לקראת משבר האקלים.
מה יקרה אם תערבבו קורנפלור ומים | עוד זווית
הלוחמים ביקום של חולית משתמשים ב"אפקט הולצמן", שאין לו מקבילה במציאות, כדי ליצור סביבם שדה כוח בלתי חדיר לעצמים המתקרבים לעברם במהירות.
"הרעיון של שדה כוח שקוף שניתן להקים בלחיצת כפתור הוא אחד הרעיונות הכי משומשים במדע בדיוני", אומר גרזייר, אבל הוא לא אפשרי בעולם האמיתי.
בעולם של חולית שדה הכוח אינו מגן מפני דברים המתקרבים לאט, ובכך הוא דומה לקטגוריה שנקראת "חומרים לא ניוטוניים", שמתמצקים מול מגע חזק ומתרככים מול מגע רך. תוכלו להכין חומר כזה בבית אם תערבבו חצי כוס קורנפלור עם רבע כוס מים. התוצאה באמת מרגישה כמו משהו מעולמות המדע הבדיוני.
סם תודעה: הכוח שמניע את הכלכלה
עלילת חולית מתרחשת אי שם בעתיד, בשנת 23,346 לספירה הנוצרית, אבל בעולם שיצר הרברט אין מחשבים. הסיבה לכך היא ה־"Butlerian Jihad". הג'יהאד הבטלריאני (ואין קשר לג'ודית באטלר) היה מלחמת בני האדם בטכנולוגיה. לאחר ניצחון האדם, נכתב בתנ"ך הקתולי של אונרנג', ספר הקודש של הממלכות המנהיגות את יקום חולית, שאין ליצור מכונה שנועדה לדמות את המוח האנושי.
במקום מחשבים, בני האדם ביקום של חולית מטפחים יכולות על־אנושיות באמצעות שיפור גנטי, הכשרה מילדות ושימוש בסמים, כך שאנשים מסוימים, המכונים מנטאטים, יוכלו לתפקד כמעט כמו מחשבים בעצמם ולפי הספר אפילו טוב יותר מהם. המנטאטים הם אנשים בעלי יכולות חישוביות גבוהות, זיכרון עצום וכישורים בתחום הסקת המסקנות, האסטרטגיה והטקטיקה.
הרברט עצמו כנראה התעניין ואולי אפילו השתמש בסמים פסיכדליים. כמו במציאות, ביקום של חולית הסם לא פועל באותו אופן על כולם. השפעתו תלויה באדם ובתהליך ההכנה שהוא עובר. ה־Spice הוא ממכר, ומי שהתמכר ואז הפסיק לקחת אותו עלול למות.
"בשנים שבהן כתב הרברט את הספר, התפיסה הייתה שסמים יכולים לפתוח את דלתות התודעה ולגלות לנו עולמות אחרים שקיימים בעולם שלנו", אומר גרזייר. "היום מקובל יותר לומר שהסמים גורמים לכך שנדמה לנו שאנחנו רואים עולמות אחרים. אנחנו כן משתמשים היום בסמים ותרופות כדי לשפר את הביצועים המנטליים שלנו, אבל האתיקה שלנו מונעת מאיתנו לזווג, להכשיר ולסמם אנשים למטרה מסוימת, בינתיים".
לצד המנטאטים, קבוצה נוספת ב"חולית" משתמשת בסם - גילדת החלל. הסם מאפשר להם לנחש את הדרך הנכונה ולראות עתידים אפשריים ולבחור בעתיד המסוכן פחות. לכן רק הם יכולים לנווט בחלל. יש להם גם היכולת 'לקפל' את החלל כדי ליצור קיצורי דרך.
בפודקאסט Stuff to blow your mind ציינו שהרעיון של קיפול החלל הוצע על ידי חוקרים אמיתיים בפיזיקה המודרנית כמה שנים לפני פרסום הספר. גם הרעיון שבכל רגע נתון אירועים אקראיים יוצרים אינסוף יקומים אפשריים ואנחנו בוחרים במקרה אחד מהם הוא רעיון שהוצע בפיזיקה המודרנית של אותה התקופה.
אבל אם נחזור רגע לסם, לצד השפעתו על המחשבה, יש לו משמעות אדירה ביחסי הכוח והכלכלה ביקום של הספר. בהיותו החומר היחיד שיכול להניע תחבורה בין כוכבים, וכן במקורו המדברי, הוא מזכיר לרבים את הנפט.
ב־1965 עדיין לא היה משבר נפט בעולם, אך נראה שהקשר אינו מקרי והרברט חזה את התלות של העולם בנפט ואת הכוח שיקבלו אלה ששולטים בו.
תפקדיו של הסם בכלכלה מראה שלמרות שהרברט לא תמיד נתן את מלוא הפרטים לגבי התפיסה המדעית שלו, יכולתו להבין מה מניע את החברה האנושית הייתה ללא תקדים.
כתבות
ני"ע
