בזק: מונופול תקשורת במחיר מציאה

נסו לרגע לצייר תמונה עסקית של חברת בזק. מה שאנחנו מקבלים, לכאורה, זו תמונה לא מרהיבה במיוחד. מדובר במונופול כבד תנועה, עתיר שומנים, עם ועד עובדים מיליטנטי שמאיים לנתק את החוטים בכל פעם שבזק מתקדמת בצעד קטן לעבר הפרטתה. הוסיפו לכך את האי בהירות סביב פתיחת שוק התקשורת לתחרות, את השינויים המסחררים בשוק עצמו ואת המאבק בין המדינה לכייבל אנד וויירלס הבריטית וקבלו חברת ענק שעומדת על פרשת דרכים.

הדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. לבזק יצאו אמנם מוניטין די רעים, אבל היא עדיין חברת הטלפון הגדולה בישראל שמייצרת תזרים שוטף חיובי ענק (כ-2 מיליארד שקל בתשעת החודשים הראשונים של השנה) לחברה עדיין יש יתרונות עצומים (תשתית), ומעמד הבכורה שלה בשוק לא יעורער, על-פי הערכות, ב-5 השנים הקרובות.

נכון, פתיחת השוק המקומי לתחרות לא תפנק את בזק. ראו מה קרה בשוק השיחות הבינלאומיות - המחירים צנחו, בזק בינלאומי איבדה חצי מהשוק, רווחיה הצטמקו. אבל השוק המקומי זה סיפור אחר. מה שקרה בשוק הסלולרי או בשוק השיחות הבינלאומיות לא יחזור על עצמו, ככל הנראה. לפחות לא באותה עוצמה ולא באותה מהירות.

התחרות בבזק היא עניין של זמן. ההכרזה הרשמית מתעכבת בגלל בעיות בירוקרטיות ואחרות, אבל היא תבוא במהלך השנה הקרובה. בשיחות שבעל-פה הבהירו גורמים במשרד התקשורת לחברות העומדות להתמודד מול בזק כי יצטרכו להקים חברה נפרדת לצורך התחרות שלא תשתמש בנכסים של החברות הקיימות. חשוב להדגיש - מדובר בדיונים בלתי רשמיים ובגישושים ראשוניים לקראת פתיחת השוק לתחרות.

בכל אופן, אם סלקום, למשל, מעוניינת להתחרות בבזק היא תחויב להקים חברה נפרדת. למעשה, סלקום לא תוכל לנצל את תשתית התקשורת הסלולרית שלה, אלא אם תחכיר אותה לכל יתר המתחרות האחרות הפוטנציאליות בבזק תמורת תשלום. זו עמדה נוקשה מאוד, וייתכן שמשרד התקשורת מעוניין לראות פה פנים חדשות (בינלאומיות) בתחרות מול בזק ולא רק את תאגידי התקשורת המקומיים והוותיקים - משפחת רקנאטי, קבוצת עורק וקבוצת דנקנר.

סלקום, כדי להכשיר את הקרקע לתחרות בבזק, מבצעת כבר ניסויים בתקשורת על בסיס LOCAL-MULTIPOINT-DISTRIBUTION-SERVICES) LMDS), טכנולוגיה המאפשרת שידור אלחוטי נייח של נתונים אל הבית או המשרד, ליישומי טלפוניה, תקשורת נתונים רחבת סרט ומולטימדיה בקצבים מהירים.

תקשורת זו מבוססת על פריסת אנטנות ברדיוס של כ-2 עד 6 קילומטר. אנטנות אלו מקושרות בינן לבין עצמן ובינן לבין הצומת הראשי באמצעות סיבים אופטיים. על פי נתוני משרד התקשורת, הקצאות תדרים בטכנולוגיה זו בוצעו או נמצאות בתהליכי ביצוע בכ-20 מדינות מובילות בצפון אמריקה, מערב אירופה ודרום מזרח אסיה. מדובר עדיין בטכנולוגיה שלא הוכיחה את עצמה.

הבעלות על סלקום היא עוד מוקש בדרך לפתיחת התחרות בבזק. משפחת רקנאטי מחזיקה %25 ממניות סלקום וקרוב ל-%50 ממניות חברת הכבלים תבל. על-פי הערכות, משרד התקשורת לא יאפשר לגוף אחד לפעול בשני ראשים בשתי נישות של אותו השוק (כבלים וסלולר). דיסקונט השקעות, אם כך, עלולה לעמוד בפני דילמה: לבחור בין אחזקתה בתבל לבין אחזקתה בסלקום. ייתכן שהנפקת סלקום בוול-סטריט והכוונה של משפחת רקנאטי למכור חלק ממניותיה בהצעת מכר יפתרו את הבעיה.

חברות הכבלים, פוטנציאל איום על ההגמוניה של בזק, ממשיכות לשאת ולתת עם משרד התקשורת, ומדובר בסרט ארוך מאוד. הוויכוח נוגע למספר נושאים מורכבים, אך השורה התחתונה שלו כרגע מאוד ברורה: יש הסכמה שלא להסכים. התוצאה - מיזוג חברות הכבלים לתאגיד אחד שידגדג את בזק, לא נראה באופק. זה אולי יקרה, אבל השאלה מתי היא שאלה קריטית.

כשהמיזוג יצא לדרך, אם יצא, מבנה הבעלות יהפוך לבעיה נוספת. מי יצא, מי ייכנס ומי יוותר. מדובר, למשל, על שיקולי אגו של בעלי השליטה בחברות הכבלים. חלקם ידרשו שמבנה הבעלות העתידי בחברה הממוזגת לא ייקבע על-פי מספר המנויים אלא על-פי איכותם. כלומר, חברה שמרבית מנוייה מתרכזים בגוש דן (כמו תבל) עשויה לדרוש אחוזים נוספים בחברה הממוזגת כיוון שמנוייה נחשבים לבעלי פוטנציאל מסחרי גדול יותר.

כך או כך, העסק של מיזוג חברות הכבלים תקוע. האיום של חברות הכבלים על בזק, לעת עתה, הוא בבחינת משאלה. תכל'ס, דברים לא זזים. גם בהנחה שחברות הכבלים יתמזגו מחר בבוקר, טלפוניית הכבלים לא תבוא מיד, אלא רק לאחר תקשורת נתונים ואינטרנט. העובדה שתעריפי בזק יקרים מאוד בתקשורת נתונים ואינטרנט מהווה הזדמנות לחברות הכבלים ופוטנציאל לכיבוש פלחי שוק בתחום שצומח במהירות.

לעומת זאת, בתחום תקשורת הקול תעריפי בזק נחשבים לנמוכים למדי, וחברות הכבלים יתקשו להציע אלטרנטיבה אטרקטיבית ללקוח, מה גם שעלות מודם מתאים לתקשורת קול עשויה להגיע לכ-700 דולר. תקשורת קול בכבלים, אם כן, תגיע לאחר תקשורת נתונים ואינטרנט כחלק מסל רחב של מוצרים שחברת תקשורת מסוימת תספק ללקוח.

תחרות בבזק זה לוקסוס יקר מאוד. על-פי ההערכות של רמי בלינקוב, מנכ"ל קווי זהב ויו"ר ערוצי זהב, השקעה בתשתית נייחת הזהה לבזק עשויה להסתכם בכ-1000 דולר למנוי - הוצאת ענק של מיליארדי שקלים. העלות הגבוהה היא תוצאה של החיבור הפיזי של המנוי עם המרכזייה המקומית, חיבור ה'שורף' עלויות חפירה גבוהות ותשלום אגרות רישוי לרשויות המקומיות (בהנחה שהמתחרה בבזק אינה חברת כבלים).

זה, כמובן, תענוג לא משתלם במיוחד, ותשתית נייחת מתחרה לבזק אינה באה בחשבון. המתמודדות בבזק יפנו לכיוונים טכנולוגיים אחרים כמו תקשורת אלחוטית. שילוב של רשת הכבלים ואלחוט עשוי להוזיל את העלות למנוי לכ-600 דולר בלבד.

בנוסף, טכנולוגיית VOIP (טלפוניה על בסיס פרוטוקול אינטרנט), המאפשרת תקשורת קול על גבי רשת הכבלים, תגרום להוזלה נוספת, אם וכאשר תיכנס לשימוש מסחרי מלא.

נושא התקשורת האלחוטית עדיין לוט בערפל. נניח ששחקן חדש מעוניין להיכנס לשוק השיחות המקומיות ולקבל רשיון לתקשורת אלחוטית. השלב הבא הוא תהליך של חלוקת תדרים. תדרים, כידוע, הם משאב מוגבל, וחייבים למכור אותם במכרז. תנאי ראשון למכרז הוא מספר רב, ככל האפשר, של מתמודדים.

במילים אחרות, מי שיקנה ראשון כרטיס לרשיון לתקשורת אלחוטית עלול להמתין בסבלנות לבאים אחריו בתור, אם יבואו בכלל. עמדת משרד התקשורת בעניין עדיין לא ברורה. ייתכן שיסתפק בשחקן תקשורת אלחוט אחד, אפשר שירצה יותר.

חזרנו לחברות הכבלים. אלו נחשבות כמאיימות על בזק כיוון שברשותן תשתית סיבים אופטיים המגיעה לכ-%90 מבתי האב בישראל. אבל מה בדיוק האיום האמיתי לבזק?

הנה, למשל, כמה נתונים על מערב אירופה: חברת המחקר הבינלאומית גרטנר גרופ מעריכה שקווי טלפוניית הכבלים יתפסו %5.9 מקווי התקשורת בשנת 2002 והיקפו הכספי של התחום יעמוד על כ-8 מיליארד דולר. שיעור החדירה של טלפוניית הכבלים באירופה עומד היום על %15.5 מבתי האב המחוברים לתשתית ו-%6.3 מבתי האב בהם יש טלוויזיה. עד 2002 שיעורי חדירה אלה צפויים להגיע לכ-%30 ו-%14 בהתאמה.

בריטניה נחשבת למודל הקלאסי של טלפוניית כבלים. ההשקעה הגבוהה של חברות הכבלים בבריטניה לא נשאה פרי בגלל התחרות של שידורי הטלוויזיה בלוויין (שנכנסו לשוק ראשונים). חברות הכבלים הבריטיות נאלצו לחפש מקורות הכנסה נוספים ופנו לשוק הטלפוניה. התוצאה - לחברות הכבלים יש יותר מנויי טלפון ממנויי כבלים, והטלפוניה הפכה למקור ההכנסה העיקרי שלהן הצומח בקצב של 50 אלף בתי אב בחודש.

בסוף 97' היו בבריטניה למעלה מ-3.3 מיליון קווי טלפוניית כבלים - %10.5 מקווי הטלפון. מספר קווי טלפוניית הכבלים עשוי לגדול ל-8 מיליון עד שנת 2000 - קרוב לכ-%20 מקווי הטלפון בבריטניה.

אבל חייבים לזכור שחברות הכבלים הבריטיות כלל לא השתמשו בתשתית הסיבים האופטיים לצרוך העברת שיחות הטלפון. הן פשוט הוסיפו חוט טלפון רגיל לצד הסיבים האופטיים. היום, בעידן של שירותים המשלבים כמה שיותר יישומים, הלקוח מעוניין ברשת אחת המעבירה קול ונתונים יחדיו. הדוגמה הבריטית, אם כן, היא דוגמה נחמדה אבל גם מטעה.

שימו לב גם לפרופורציות ההכנסות: הכנסות חברות הטלפון באירופה ב-98' נאמדות בכ-200 מיליארד דולר. 8 מיליארד דולר של טלפוניית כבלים הם %4 בלבד. זה אולי יפה, אבל עדיין לא ביג דיל.

האיום מכיוון החברות הסלולריות - ייתכן שזה האיום הגדול ביותר על בזק. נקרא לילד בשמו - סלקום. על-פי הערכות של בזק עצמה, לסלקום יהיו בשנת 2002 כ-1.5 מיליון מנויים, בסיס לקוחות נאה שסלקום תוכל למנף אותו כדי להתחרות בבזק בכל הכוח. ברגע שסלקום תיתן למנוי תעריפים נוחים מהבית, יהיו לא מעט אנשים שיעדיפו לבצע שיחות טלפון מהסלולרי. גם הטכנולוגיה העתידית של הסלולר תהיה איכותית וזולה יותר.

כאמור, בכוונתה של סלקום להשתמש בטכנולוגיית ה-LMDS, המאפשרת תקשורת אלחוטית להעברת תקשורת נתונים בקצבים מהירים. משרד התקשורת מתכנן מכרז תדרים, ולהערכתו של יאיר לפידות, מנכ"ל אן.סי, לסלקום סיכוי טוב לזכות בו.

התשתית הסלולרית הקיימת מתאימה לאספקת שיחות טלפון. כדי להתחרות בשירותים מגוונים כמו אינטרנט מהיר ויישומי מולטימדיה, סלקום חייבת את אותה טכנולוגיה רחבת סרט כדי לספק למנוי שירותי תקשורת נתונים וקול משולבים.

על-פי ההערכות של לפידות, סלקום ממוצבת טוב יותר מהמתחרות האחרות, לרבות עורק, בתחרות על שוק התקשורת בישראל. חלק גדול ממנוייה, להערכתו, עשוי גם להפוך ללקוחותיה בתחום השיחות הבינלאומיות אם וכאשר תחליט להיכנס אליו בשנת 2002.

שימוש בטלפונים סלולריים מהבית עשוי להפוך לבור שומן עבור סלקום. החברה לא תצטרך לבצע השקעות משמעותיות נוספות בתשתית. תוספת הכנסות שאינה שקולה כלל לתוספת ההוצאות. מדובר ברווח פוטנציאלי עצום.

הפוטנציאל הגדול - שוק תקשורת הנתונים והאינטרנט. שוק תקשורת הקול, על-פי הערכות, מיצה את עצמו. השוק עצמו מוערך בכ-200 מיליון דולר וצומח בקצב של למעלה מ-%30 לשנה. מדובר באינטרנט, תקשורת מחשבים, קניונים וירטואליים, פקס, תא קולי וכד'.

התפתחות התחום מהווה גם איום אך גם הזדמנות לבזק. החברה תספק שירותים על בסיס מודמים דיגיטליים בקצבים מהירים (ADSL) שיעלו לצרכן 40 עד 50 דולר לחודש ויפתרו את בעיית רוחב הסרט בבית הלקוח.

תחום האינטרנט הוא קריטי מבחינתה של בזק, ואנחנו עדים למאמצים רבים של החברה לזכות בהובלה בתחום. בסופו של דבר, שוק התקשורת יורכב בעתיד מחברות שיספקו סופרמרקט של שירותי תקשורת: אינטרנט, מקומי, נתונים, סלולר, והכל בחשבון אחד. בזק ממוצבת לא רע כסופרמרקט תקשורתי.

סיכום ביניים: תחרות היא נשמת אפו של כל משק מפותח, והיא אכן מאיימת מאוד על בזק, אבל עדיין קשה לראות איך מתחריה נוהגים במחרשה על גבה של החברה. נכון, מדובר בתאגיד שיחסיו עם המדינה ועם עובדיו מגבילים ומקשים עליו, אבל החברה לא יושבת בחיבוק ידיים (רכישות בתחום האינטרנט, למשל).

כיום שווייה של בזק הוא כ-2.5 מיליארד דולר (כ-10 מיליארד שקל), והיא נסחרת במכפיל EBITDA חזוי ל-99' של כ-4.5 (הערכה שמרנית בשקלול דו"ח גרונאו). אם נשווה את בזק לענקי הטלפון באירופה (ראה טבלה), למשל למכפיל של דויטשה טלקום (7.1), נקבל שווי של כ-20 מיליארד שקל לחברה, כמעט כפול משווייה בשוק. אם 'נלביש' את מכפיל הממוצע האמריקאי (8.8) על בזק נקבל ששווייה של בזק גבוה אף יותר - כ-26 מיליארד שקל.

אינדיקציה נוספת לשווייה של בזק היא הערכת השווי הנדיבה של סלקום לצורך הנפקתה בוול-סטריט - כ-3.5 מיליארד דולר, גבוה יותר משווי השוק של בזק. שווי סלקום אף מהווה אינדיקציה לאחזקתה של בזק בפלא-פון (%50). על-פי מכפילי EBITDA המקובלים בשוק האמריקאי לחברות סלולריות, פלא-פון "שווה" אף יותר מסלקום - למעלה מ-4 מיליארד דולר (בגלל רמת החוב הגבוהה של סלקום בהשוואה לפלא-פון). בהנחה שמרנית שפלא-פון מוערכת בטווח של 3-2 מיליארד דולר, אחזקתה של בזק בפלא-פון "שווה" כ-1.5-1 מיליארד דולר, %40-%50 משווי השוק של בזק עצמה. כלומר, את שאר הפעילויות העיקריות של בזק (תקשורת נייחת ושיחות בינלאומיות) מקבלים במחיר מגוחך.

אנחנו מדגישים שמדובר באינדיקציות בלבד לשווי ולא במדע מדויק. יתר על כן, ההשוואה של בזק לדויטשה טלקום ולענקי הטלפון האירופאיים האחרים עלולה להטעות - יש פערים עצומים בגודל החברות, בפעילות הרגולטור, בתנאי השוק ובפרמטרים אחרים. אבל הרושם הוא שבזק, על-פי הערכות שמרניות, נסחרת עמוק מתחת לשווייה, ביחס לחברות המקבילות באירופה.